על ידי צפי_ג* » 20 דצמבר 2003, 18:59
אני לא מקפידה עם איתי בן השלוש וחצי על אף אחת מהנקודות עליהן דברת.
כאשר הוא לוקח חפץ מוקצה, אני לא אומרת לו אסור. אני אומרת לו -שבת. אני לא מחייבת אותו בכיפה (הוא חובש כמעט כל הזמן, ללא בעיות) אני לא מחייבת אותו או את אחיו הגדולים בציצית (זה ממילא מגיע באיזה שלב, אז בשביל מה לנהל על כך ויכוחים?) לא בתפילה (ומנסיוני בבכור שלנו זה ממש לא משנה - הוא חויב במצוות לפני שלושה שבועות ומאז השעון שלו מכוון לאותת לו שלוש פעמים ביום על זמני תפילות, והוא הולך למנין, בלי שאני בכלל מדברת על הנושא). בשר וחלב, אנחנו שומרים שלוש שעות, ורק עכשיו התחלתי להקפיד עם בן השש שלי על הענין, וזה רק כאשר הוא התחיל להבין מה זו שעה. עמידה בקידוש כולם עומדים בד"כ אז למה שדווקא הקטנים ישבו, ואם הם יושבים אז מה? בבית הורי הקידוש תמיד בישיבה - יקים.
ברכות הנהנין - אנחנו מקפידים על עצמנו ומזכירים להם. אם הילד (עד גיל 6) לא מברך, הוא לא מברך. לעת עתה בן השלוש וחצי לא מקפיד במאה אחוז, אבל בן השש אינו מפספס. זה גם חלק מהאוירה בגן שלא אוכלים בלי לברך, וחלק מהאוירה בבית, אז נהיה מהר מאוד אוטומטי. (שזוגם מגרעת במובן מסוים).
בקיצור - אמצתי לי את דעתה של סבתי בנושא, שאמרה שהיא לא ראתה שהוריה הצליחו מי יודע מה בחינוך ילדיהם למצוות, בקפדנות גדולה. אני מאוד משתדלת לא ליצור מריבות סביב נושא דתי בגיל הרך, מתוך תקווה שהחינוך בבית ובבית הספר יעשה את שלו במהלך הזמן. ועד היום אני נוכחת שזה עובד יופי.
אני לא מקפידה עם איתי בן השלוש וחצי על אף אחת מהנקודות עליהן דברת.
כאשר הוא לוקח חפץ מוקצה, אני לא אומרת לו אסור. אני אומרת לו -שבת. אני לא מחייבת אותו בכיפה (הוא חובש כמעט כל הזמן, ללא בעיות) אני לא מחייבת אותו או את אחיו הגדולים בציצית (זה ממילא מגיע באיזה שלב, אז בשביל מה לנהל על כך ויכוחים?) לא בתפילה (ומנסיוני בבכור שלנו זה ממש לא משנה - הוא חויב במצוות לפני שלושה שבועות ומאז השעון שלו מכוון לאותת לו שלוש פעמים ביום על זמני תפילות, והוא הולך למנין, בלי שאני בכלל מדברת על הנושא). בשר וחלב, אנחנו שומרים שלוש שעות, ורק עכשיו התחלתי להקפיד עם בן השש שלי על הענין, וזה רק כאשר הוא התחיל להבין מה זו שעה. עמידה בקידוש כולם עומדים בד"כ אז למה שדווקא הקטנים ישבו, ואם הם יושבים אז מה? בבית הורי הקידוש תמיד בישיבה - יקים.
ברכות הנהנין - אנחנו מקפידים על עצמנו ומזכירים להם. אם הילד (עד גיל 6) לא מברך, הוא לא מברך. לעת עתה בן השלוש וחצי לא מקפיד במאה אחוז, אבל בן השש אינו מפספס. זה גם חלק מהאוירה בגן שלא אוכלים בלי לברך, וחלק מהאוירה בבית, אז נהיה מהר מאוד אוטומטי. (שזוגם מגרעת במובן מסוים).
בקיצור - אמצתי לי את דעתה של סבתי בנושא, שאמרה שהיא לא ראתה שהוריה הצליחו מי יודע מה בחינוך ילדיהם למצוות, בקפדנות גדולה. אני מאוד משתדלת לא ליצור מריבות סביב נושא דתי בגיל הרך, מתוך תקווה שהחינוך בבית ובבית הספר יעשה את שלו במהלך הזמן. ועד היום אני נוכחת שזה עובד יופי.