על ידי טרה_רוסה* » 26 יולי 2008, 10:03
_את לא צריכה לשכנע אותה. את צריכה להשתכנע בעצמך שזה חיוני לבריאות שלה, ומכאן ההחלטה שלך כהורה שזה מה עושים וזהו.
מה נראה לכם, שאני לא משוכנעת מספיק שזה נורא חשוב??? זאת העין של הבת שלי. היא לא מוכנה לעושים וזהו._
תראי חגית, אני לא מנסה להתקיף אותך. אני מדברת מניסיון אישי, עם מה שקרה לי עם הבת שלי ועם צחצוח. אני נורא פחדתי שיהיו לה חורים בשיניים, כי יש לי שיניים גרועות ואני זוכרת טוב טוב את הטיפולים ברופא כילדה. הייתי בחרדות מהעניין. שמרתי על השיניים שלה ולא נתתי לה לאכול אפילו צימוקים או לשתות תה עם טיפה דבש. אבל מה, היא לא הסכימה לצחצח, ולא הצתלחתי להתמיד בלהכריח אותה. בכל פעם שצחצחצי לה בכוח הרגשתי שאני אונסת אותה ולא יכולתי לעשות את זה (כמובן שבנועם גם לא הצלחנו. ניסינו המון). ובסוף היו לה המון חורים, התייעצנו עם רופאים והבנו שחייבים לעשות את זה בהרדמה כללית. קבענו תור, ואני כל כך פחדתי מההרדמה הזאת, את לא מאמינה. ימים לפני הטיפול לא ישנתי, וכשחיכינו בחוץ את ה-3 שעות שלקח להם לטפל לה בשיניים נשבעתי שלכאן אני לא חוזרת בחיים. שאני לא מגיעה שוב למצב הזה. ו-הפלא ופלא-מאותו יום אין לנו שום בעיות עם הצחצוח.
כי אני בתוכי כל כך ברורה שחייבים לצחצח, וזו בכלל לא אופציה לא לצחצח. הילדות משתפות פעולה בלי שום התנגדות (אני ממש לא מכריחה אותן כיום), כי הן יודעות שזה לא משהו שיכול להשתנות ושאין עליו שום משא ומתן.
אז זה לא שלפני כן לא היה חשוב לי לשמור על השיניים, אבל כנראה שחשבתי שזה שילדה בת שנה וחצי לא מצחצחת זה לא כל כך נורא, ושאם אני לא אתן לה ממתקים, אני אצליח למנוע את החורים עד גיל גדול יותר ואז נוכל לצחצח. אז התבדיתי, והחורים הגיעו לפני שהיה אפשר להסביר לה כמה זה חשוב, ובדיעבד כן, הייתי צריכה להכריח אותה. למרות שזה נורא להכריח. אבל התפקיד שלי כהורה לשמור על הבריאות שלהן, גם אם זה לא נוח. כי התוצאה של לא-להכריח, הרבה יותר גרועה.
_את לא צריכה לשכנע אותה. את צריכה להשתכנע בעצמך שזה חיוני לבריאות שלה, ומכאן ההחלטה שלך כהורה שזה מה עושים וזהו.
מה נראה לכם, שאני לא משוכנעת מספיק שזה נורא חשוב??? זאת העין של הבת שלי. היא לא מוכנה לעושים וזהו._
תראי חגית, אני לא מנסה להתקיף אותך. אני מדברת מניסיון אישי, עם מה שקרה לי עם הבת שלי ועם צחצוח. אני נורא פחדתי שיהיו לה חורים בשיניים, כי יש לי שיניים גרועות ואני זוכרת טוב טוב את הטיפולים ברופא כילדה. הייתי בחרדות מהעניין. שמרתי על השיניים שלה ולא נתתי לה לאכול אפילו צימוקים או לשתות תה עם טיפה דבש. אבל מה, היא לא הסכימה לצחצח, ולא הצתלחתי להתמיד בלהכריח אותה. בכל פעם שצחצחצי לה בכוח הרגשתי שאני אונסת אותה ולא יכולתי לעשות את זה (כמובן שבנועם גם לא הצלחנו. ניסינו המון). ובסוף היו לה המון חורים, התייעצנו עם רופאים והבנו שחייבים לעשות את זה בהרדמה כללית. קבענו תור, ואני כל כך פחדתי מההרדמה הזאת, את לא מאמינה. ימים לפני הטיפול לא ישנתי, וכשחיכינו בחוץ את ה-3 שעות שלקח להם לטפל לה בשיניים נשבעתי שלכאן אני לא חוזרת בחיים. שאני לא מגיעה שוב למצב הזה. ו-הפלא ופלא-מאותו יום אין לנו שום בעיות עם הצחצוח.
כי אני בתוכי כל כך ברורה שחייבים לצחצח, וזו בכלל לא אופציה לא לצחצח. הילדות משתפות פעולה בלי שום התנגדות (אני ממש לא מכריחה אותן כיום), כי הן יודעות שזה לא משהו שיכול להשתנות ושאין עליו שום משא ומתן.
אז זה לא שלפני כן לא היה חשוב לי לשמור על השיניים, אבל כנראה שחשבתי שזה שילדה בת שנה וחצי לא מצחצחת זה לא כל כך נורא, ושאם אני לא אתן לה ממתקים, אני אצליח למנוע את החורים עד גיל גדול יותר ואז נוכל לצחצח. אז התבדיתי, והחורים הגיעו לפני שהיה אפשר להסביר לה כמה זה חשוב, ובדיעבד כן, הייתי צריכה להכריח אותה. למרות שזה נורא להכריח. אבל התפקיד שלי כהורה לשמור על הבריאות שלהן, גם אם זה לא נוח. כי התוצאה של לא-להכריח, הרבה יותר גרועה.