על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 22 ספטמבר 2009, 22:26
אח, אין כמוכן בנות!
באתן לי בזמן.
אולי רק ראיתי את שם הדף הזה ב'מה חדש' אתמול, עדין לא קראתי.
זה כנראה השפיע:נעלתי נעלי ספורט והלכתי.
שמתי לב לכך שכמה שאני עולה מדרגות(כל הבית שלי מדרגות..)וכמה שאני לא שוטפת כלים,אני מרגישה ונראית כמו בטטה.
כל כך לא טוב לי עם עצמי שזה מפחיד.
הדבר היחידי שיכול קצת להקל על התחושה הכבדה הזו ,אצלי,זה הליכה.
אני לא הולכת מהר.בדרך כלל.
אני הולכת חצי שעה או שעה לאט ובתשומת לב.
אני יורדת את המדרון מהישוב ומטפסת.
לפעמים אני גם אוספת פחיות ושקיות.זה בשביל התרגול של הכריעה וחיזוק שרירי הירך.
אהבתי את רעיון השעה הבריאה.בנתיים אני לגמרי לא שם.
אני צריכה להיות לבד.לחשוב בשקט את המחשבות שלי , או אם נדייק: להתמקד בשקט ,בשמש ,ברוח, בפחיות ולא במחשבות שלי.
הגעתי למסקנה שאני לא ממש מתמודדת עם היותי אמא בבית. הדימוי העצמי שלי כרגע לא ממש עומד יציב וגאה.
כל כך קשה לי להתישב בלב שלם במשבצת הזו.
בלי לשאול כל הזמן:'זה הכל?'
ברציונל, אני יודעת שלכבס ולתלות, להסביר לילדים איך לסדר את זה בארון,לבשל, לערוך קניות וניקיונות ,להסיע,לקום ולשבת ,לחייך ולחבק זה הכי חשוב.זו ענווה.
זה הדבר הכי גדול שאוכל לעשות אי פעם ושאני אסירת תודה על כך.
אני צריכה להזכיר את זה לעצמי.
ואם אני לא מזכירה את זה לעצמי , או לפחות עושה מקלחת להתרעננות,נחה קצת בצהרים (אפשר עם הבנזוג..)או יוצאת החוצה,אני רוצה את זה מתוק , מלוח,שומני ופריך ,אני חייבת את זה חם או קר, אני נופלת למלכודת האין סופית של החשקים.
ואז האוכל שאני מכינה ובכלל הכל לא טעים.וכשלא טעים אוכלים יותר מדי.
אני אוהבת ירקות ובכלל לא בררנית, אבל עם התבשילים לא תמיד מצליח לי.
מדי פעם אני משחזרת איזה מתכון של חברה או משהו שאכלתי במסעדות .מכירה תבלינים וכל מני תהליכי בישול ואפיה .
מדי פעם טעים לי,מתאים לי גם מבחינת התחושה בבטן וגם אם זה אוכל מהצומח-הרי זה משובח מבחינתי.
ניצן,תודה על דבריך.לאכול טוב ולטפח את עצמי באהבה ובסבלנות זה משהו שאני רוצה להפנים.תודה גם לשירי-ובהצלחה לכולנו.
אח, אין כמוכן בנות!
באתן לי בזמן.
אולי רק ראיתי את שם הדף הזה ב'מה חדש' אתמול, עדין לא קראתי.
זה כנראה השפיע:נעלתי נעלי ספורט והלכתי.
שמתי לב לכך שכמה שאני עולה מדרגות(כל הבית שלי מדרגות..)וכמה שאני לא שוטפת כלים,אני מרגישה ונראית כמו בטטה.
כל כך לא טוב לי עם עצמי שזה מפחיד.
הדבר היחידי שיכול קצת להקל על התחושה הכבדה הזו ,אצלי,זה הליכה.
אני לא הולכת מהר.בדרך כלל.
אני הולכת חצי שעה או שעה לאט ובתשומת לב.
אני יורדת את המדרון מהישוב ומטפסת.
לפעמים אני גם אוספת פחיות ושקיות.זה בשביל התרגול של הכריעה וחיזוק שרירי הירך.
[hr]
אהבתי את רעיון השעה הבריאה.בנתיים אני לגמרי לא שם.
אני צריכה להיות לבד.לחשוב בשקט את המחשבות שלי , או אם נדייק: להתמקד בשקט ,בשמש ,ברוח, בפחיות ולא במחשבות שלי.
הגעתי למסקנה שאני לא ממש מתמודדת עם היותי אמא בבית. הדימוי העצמי שלי כרגע לא ממש עומד יציב וגאה.
כל כך קשה לי להתישב בלב שלם במשבצת הזו.
בלי לשאול כל הזמן:'זה הכל?'
ברציונל, אני יודעת שלכבס ולתלות, להסביר לילדים איך לסדר את זה בארון,לבשל, לערוך קניות וניקיונות ,להסיע,לקום ולשבת ,לחייך ולחבק זה הכי חשוב.זו ענווה.
זה הדבר הכי גדול שאוכל לעשות אי פעם ושאני אסירת תודה על כך.
אני צריכה להזכיר את זה לעצמי.
[hr]
ואם אני לא מזכירה את זה לעצמי , או לפחות עושה מקלחת להתרעננות,נחה קצת בצהרים (אפשר עם הבנזוג..)או יוצאת החוצה,אני רוצה את זה מתוק , מלוח,שומני ופריך ,אני חייבת את זה חם או קר, אני נופלת למלכודת האין סופית של החשקים.
ואז האוכל שאני מכינה ובכלל הכל לא טעים.וכשלא טעים אוכלים יותר מדי.
אני אוהבת ירקות ובכלל לא בררנית, אבל עם התבשילים לא תמיד מצליח לי.
מדי פעם אני משחזרת איזה מתכון של חברה או משהו שאכלתי במסעדות .מכירה תבלינים וכל מני תהליכי בישול ואפיה .
מדי פעם טעים לי,מתאים לי גם מבחינת התחושה בבטן וגם אם זה אוכל מהצומח-הרי זה משובח מבחינתי.
[hr]
ניצן,תודה על דבריך.לאכול טוב ולטפח את עצמי באהבה ובסבלנות זה משהו שאני רוצה להפנים.תודה גם לשירי-ובהצלחה לכולנו.