על ידי משה_אלבאום* » 02 נובמבר 2007, 14:03
עופר, תודה על השיתוף בתהליך הסליחה שלך ושלביו.
מספר שאלות:
- האם יצא לך לעשות את תהליך הסליחה אל מול מטפל מספר רב של פעמים, כשהמטפל הוא המדריך את התהליך ומתבונן באמצעות כל חושיו (גם האנרגטי) על מנת לראות באיזה מקום בדיוק אתה נמצא, ועוזר לך לשחרר את המקומות בהם אתה נתקע?
- האם בתהליך הסליחה, הילד הקטן שבך, זה שמבחינה כרונולוגית הוא זה שנפגע, עשה את תהליך הסליחה, או הבוגר שבך בלבד?
- האם בזמן העשייה של התהליך, ככל שפתחת את הכעסים, הפחדים והקשיים השונים, גם התגברה תחושת האהבה במקביל? (עשיית המשפט במלואו ).
לגבי, כשעושים את התהליך ומתכוונים לכל מלה בארבע האינטליגנציות לפי הטור, גם כשהתהליך סוער ביותר, הרגש החיובי, ממלא את כל החללים שהרגש הקשה מפנה. זהו תפקידו של המטפל לכוון במדויק על מנת שהחללים לא יישארו פתוחים ומתמלאים מחדש בקשיים שונים. נכון שתהליך הוא יכול להיות ארוך ביותר, ונכון שבכל פעם יכולים לעלות תהליכים קשים, אבל הדרך והטכניקה כשנעשית במדויק, היא היא זו המאפשרת את התהליך הקצר ביותר
הניתן
לכן מבחינתי התהליך הוא קודם כל טכניקה, בעלת דרך מאוד ברורה. עשיתי אותה בעצמי, עשיתי אותה כמטפל עם מטופלים רבים מאוד. ברוב הפעמים, היא עבדה טוב ובמדויק.
איני חושב שנכון לקרא לתהליך הסליחה בכל מיניי שמות, כי הסליחה הינה מצב נפשי מאוד ברור ומדויק, הדורש התכוונות מאוד מדויקת, והפעלה מכוונת של כל כוח הרצון.
נכון שלרוב קשה להתמקד בתהליך, והסחות רבות מספור יכולות להשתלב בתהליך. מסיבה זו לא מומלץ להיכנס אליו לפני פיתוח כוח הרצון בצורה ברורה ובדוקה על ידי המטפל.
נכון שההחלטה לסלוח באמת, היא בעלת החשיבות הרבה ביותר מכל התהליך, אך זוהי רק ההתחלה.
סיפור קטן.
נער בן שבע עשרה, השונא את אביו ומוכן לרצוח אותו ממש, התקשה ביותר להיכנס לרעיון של תהליך הסליחה. הוא התחמק מכן בדרכים שונות, אך בעיקר על ידי נענוע הראש במין תנועה האומרת כן, כן, תעזוב אותי כבר.
הוא לא יכול היה להיפגש עם אביו בכלל, מדי פעם נפגש איתו לארוחת הערב, ושניהם יושבו במסעדה ושותקו.
האב אינו מכן אפילו לקנות לו שק אגרוף, למרות שהבין את הצורך וזוהי בקשתי המפורשת. גם הוא אומר לי כן, כן ולא מתכוון בכלל.
באחת הפגישות האחרונות, כשחשבתי לעזוב את הנושא, מפחד שלחץ ייתר יגרום לנער לנשור מהפגישות, הוא הפתיע אותי לגמרה.
בקשתי ממנו לעשות שיעורי בית. דף בעל שתי עמודות, האחת מה הוא שונא בעצמו ברמת ארבע האינטליגנציות, והעמודה האחרת לאן הוא היה רוצה להגיע בכל אחת מהאינטליגנציות.
הבחור הגיע למחרת (כן, כן, אני עובד פעמים מספר בשבוע עם כל מטופל, לא פחות מפעמיים) מחייך, שמח, אומר מייד לכשהתיישב, שוחחתי עם אבא.
כמובן שפליאתי הצחיקה אותו. לאחר שנרגע, סיפר לי שלאחר הפגישה, בשיעורי הבית, ברור היה לו שמה שהוא רוצה יותר מכל הוא להיפטר מהכעס העצום, הסוגר לו את החזה ולא מאפשר ולו לרגע לחיות ברוגע. מסיבה זו, הוא החליט לסלוח לאבא. ונפגש איתו עוד באותו הערב.
מייד לאחר שאמר את הדברים, ביקש להיכנס לתהליך הסליחה ביחד איתי. בשבועיים הראשונים של הטיפול (נער בעל כוח רצו עצום ומודע) עשיתי איתו את התהליך. האיום של פתיחת הרגשות היה ברור וחזק כל כך, שהוא לא המשיך את התהליך בכלל, למרות העשייה המשותפת שלנו בפגישות.
כיום, למרות כל המחסומים שהיו, רמת הסליחה שיכול להגיע אליה בתהליך, מאפשרת לו כבר לחוש ברמה ראשונית את הסליחה, את האהבה, ואת הקבלה. להיפגש ולדבר עם האב בחופשיות רבה, למרות שהאב לא השתנה ולו במקצת (עדיין, ברור שהמצב ישתנה בקרוב).
המזל הגדול שלו היה שהוא החליט לסלוח. עדיין דרך ארוכה (לדעתי לא יותר משלושה חודשים מתחילת התהליך) ועדיין ישנו תהליך הסליחה לאם, אבל הוא השתנה מכל הבחינות.
הפסיק להפריע בכיתה, התחיל לחייך במשך היום, מתרגל את כל התרגולים שלנו ברצון, החל להיות אופטימי, למרות שכשאבחנתי אותו, היה נער רע לב (כעס) המוציא על כולם את מה שיש לו נגד האב הקשה.
עופר, תודה על השיתוף בתהליך הסליחה שלך ושלביו.
מספר שאלות:
[list=1]
[*] האם יצא לך לעשות את תהליך הסליחה אל מול מטפל מספר רב של פעמים, כשהמטפל הוא המדריך את התהליך ומתבונן באמצעות כל חושיו (גם האנרגטי) על מנת לראות באיזה מקום בדיוק אתה נמצא, ועוזר לך לשחרר את המקומות בהם אתה נתקע?
[*] האם בתהליך הסליחה, הילד הקטן שבך, זה שמבחינה כרונולוגית הוא זה שנפגע, עשה את תהליך הסליחה, או הבוגר שבך בלבד?
[*] האם בזמן העשייה של התהליך, ככל שפתחת את הכעסים, הפחדים והקשיים השונים, גם התגברה תחושת האהבה במקביל? (עשיית המשפט במלואו ).
[/list]
לגבי, כשעושים את התהליך ומתכוונים לכל מלה בארבע האינטליגנציות לפי הטור, גם כשהתהליך סוער ביותר, הרגש החיובי, ממלא את כל החללים שהרגש הקשה מפנה. זהו תפקידו של המטפל לכוון במדויק על מנת שהחללים לא יישארו פתוחים ומתמלאים מחדש בקשיים שונים. נכון שתהליך הוא יכול להיות ארוך ביותר, ונכון שבכל פעם יכולים לעלות תהליכים קשים, אבל הדרך והטכניקה כשנעשית במדויק, היא היא זו המאפשרת את התהליך הקצר ביותר [b]הניתן[/b]
לכן מבחינתי התהליך הוא קודם כל טכניקה, בעלת דרך מאוד ברורה. עשיתי אותה בעצמי, עשיתי אותה כמטפל עם מטופלים רבים מאוד. ברוב הפעמים, היא עבדה טוב ובמדויק.
איני חושב שנכון לקרא לתהליך הסליחה בכל מיניי שמות, כי הסליחה הינה מצב נפשי מאוד ברור ומדויק, הדורש התכוונות מאוד מדויקת, והפעלה מכוונת של כל כוח הרצון.
נכון שלרוב קשה להתמקד בתהליך, והסחות רבות מספור יכולות להשתלב בתהליך. מסיבה זו לא מומלץ להיכנס אליו לפני פיתוח כוח הרצון בצורה ברורה ובדוקה על ידי המטפל.
נכון שההחלטה לסלוח באמת, היא בעלת החשיבות הרבה ביותר מכל התהליך, אך זוהי רק ההתחלה.
סיפור קטן.
נער בן שבע עשרה, השונא את אביו ומוכן לרצוח אותו ממש, התקשה ביותר להיכנס לרעיון של תהליך הסליחה. הוא התחמק מכן בדרכים שונות, אך בעיקר על ידי נענוע הראש במין תנועה האומרת כן, כן, תעזוב אותי כבר.
הוא לא יכול היה להיפגש עם אביו בכלל, מדי פעם נפגש איתו לארוחת הערב, ושניהם יושבו במסעדה ושותקו.
האב אינו מכן אפילו לקנות לו שק אגרוף, למרות שהבין את הצורך וזוהי בקשתי המפורשת. גם הוא אומר לי כן, כן ולא מתכוון בכלל.
באחת הפגישות האחרונות, כשחשבתי לעזוב את הנושא, מפחד שלחץ ייתר יגרום לנער לנשור מהפגישות, הוא הפתיע אותי לגמרה.
בקשתי ממנו לעשות שיעורי בית. דף בעל שתי עמודות, האחת מה הוא שונא בעצמו ברמת ארבע האינטליגנציות, והעמודה האחרת לאן הוא היה רוצה להגיע בכל אחת מהאינטליגנציות.
הבחור הגיע למחרת (כן, כן, אני עובד פעמים מספר בשבוע עם כל מטופל, לא פחות מפעמיים) מחייך, שמח, אומר מייד לכשהתיישב, שוחחתי עם אבא.
כמובן שפליאתי הצחיקה אותו. לאחר שנרגע, סיפר לי שלאחר הפגישה, בשיעורי הבית, ברור היה לו שמה שהוא רוצה יותר מכל הוא להיפטר מהכעס העצום, הסוגר לו את החזה ולא מאפשר ולו לרגע לחיות ברוגע. מסיבה זו, הוא החליט לסלוח לאבא. ונפגש איתו עוד באותו הערב.
מייד לאחר שאמר את הדברים, ביקש להיכנס לתהליך הסליחה ביחד איתי. בשבועיים הראשונים של הטיפול (נער בעל כוח רצו עצום ומודע) עשיתי איתו את התהליך. האיום של פתיחת הרגשות היה ברור וחזק כל כך, שהוא לא המשיך את התהליך בכלל, למרות העשייה המשותפת שלנו בפגישות.
כיום, למרות כל המחסומים שהיו, רמת הסליחה שיכול להגיע אליה בתהליך, מאפשרת לו כבר לחוש ברמה ראשונית את הסליחה, את האהבה, ואת הקבלה. להיפגש ולדבר עם האב בחופשיות רבה, למרות שהאב לא השתנה ולו במקצת (עדיין, ברור שהמצב ישתנה בקרוב).
המזל הגדול שלו היה שהוא החליט לסלוח. עדיין דרך ארוכה (לדעתי לא יותר משלושה חודשים מתחילת התהליך) ועדיין ישנו תהליך הסליחה לאם, אבל הוא השתנה מכל הבחינות.
הפסיק להפריע בכיתה, התחיל לחייך במשך היום, מתרגל את כל התרגולים שלנו ברצון, החל להיות אופטימי, למרות שכשאבחנתי אותו, היה נער רע לב (כעס) המוציא על כולם את מה שיש לו נגד האב הקשה.