על ידי משה_אלבאום* » 06 ינואר 2008, 22:14
לפלוני אלמונית אמנם אין נפש שאי אפשר לגעת בה, אבל קיימים אנשים רבים שלא ניתן לעזור להם. נכון שזה לא נשמע או נראה יפה כל כך. אך לאחר כישלונות רבים דווקא עם אלו שנראו מבטיחים ביותר, הרי שכיום איני מרשה לעצמי לבזבז את הזמן והאנרגיה על כך. כואב מדי למצוא את עצמי מחדש, מול אדם המוותר על עצמו בדיוק ברגע שהוא יכול בעצם לפרוץ את כל המחסומים ולפרוח. בדיוק לאחר שעשה את כל עבודת ההכנה בדרך הנהדרת ביותר.
דוגמא מתאימה היא תלמידה נהדרת בשיטה, עד לסוף הקורס האמנו שיש לנו מורה פוטנציאלית לשילובה במרכז, שברגע שהייתה צריכה לקחת אחריות להתחיל לטפל, כל הישגיה נפלו, וכמובן שהאשימה את המורה של הכיתה, את המערכת וכל מי שיכלה. התסכול שהגיע אליו בעקבות כישלונה המחודש, הביא אותה למקומות שחורים מאוד. כיום איני מעוניין עוד בהבאת אנשים למקומות הללו. (שלש שנים שנמחקו כלא היו, למרות הדרך הכאילו נהדרת שעברה)
כמובן שהפסיקה להתאמן, ללמוד, ו/או להתעסק בתהליכי התפתחות. פגשתי אותה לאחר שנתיים. עדיין שנאה אותי והאשימה אותי ישירות במצבה הנפשי הקשה.
מכיוון שבשילוב התכונות שדובר בו, ראיתי את התופעה הזו חוזרת על עצמה בדרכים שונות, אך תמיד קשות, הרי שאיני מרשה לעצמי להתעלם מהניסיון שנרכש.
מכיוון שלעזור לבני אדם זוהי מצווה, ומכיוון שהקדשתי את חיי לכך, נראה לי שאני מסוגל להאריך את הצורך והכבוד במתן עזרה. אני אוהב את זה בכל נימי נפשי, ומרגיש קשה מאוד בכל פעם בה מישהו מוותר על עצמו.
בכל זאת איני חוזר גם לא מדבר אחד ממה שכתבתי בנושא.
בנושא הפחד להתבגר, הרי שהוא משויך לקשר הישיר עם האם, בשנתיים הראשונות לחיים. לרוב הקושי מתקבע בסביבות גיל שנה ונהפך לדפוס מחייב עד לגיל שנתיים. כל מה שבא לאחר מכן, הוא תוצר של הדפוס המקובע בכל הרמות. גוף,רגש,חשיבה,אנרגיה.
הפחד נובע מדפוסים מודחקים מאוד, והתחושה של העומד בניסיון לשנותו הוא שהאם ו/או היא בעצמה תמותנה ממש, מייד ברגע השינוי.
הצורך לרצות את האחר, על מנת שיאהבו מצד אחד, בתוספת לפחד תהומי המורגש כ "אני לא מספיק טובה על מנת שיאהבו אותי" ובתוספת ל " אני חייבת להישאר תינוקית על מנת להצליח לקבל מאמא את השלב האומניפוטנטי, הכול כך חשוב להתפתחות הרגשית הנורמטיבית" . השילוב הינו קטלני, ולא מאפשר להתפתח רגשית. לרוב, יעדיפו לא להתפתח, מאשר לפתוח את הכעס המחריב הנמצא בבסיס האישיות.
קל הרבה יותר למצוא אשם בכל.
בכל זאת, למטפלים בנושא, מומלץ לעבוד בעיקר בחדר האטום, כשנושא האירוסול ידוע על בוריו, כשהלגיטימציה לחוות כל רגש בעוצמות המלאות שלו פתוחה, מוכרת ואהובה.
טכניקות העיסוי אל הרגש והתנועה אל הרגש, חייבות להיות מוכרות על ידיי המטפל ברמת שלמות.
העבודה הרגשית יכולה להתחיל רק לאחר וויסות שלם של החושים (במידה וצריך) חיזוק הגוף וכוח הרצון לרמות גבוהות מאוד ותיקון שלם של הקורדינציה.
המטפל והמטופל, חייבים ידיעה של איך לעצור באופן מודע את התהליכים הרגשיים ברגע שמתחילים (ללא ידיעה זו, הפחד כל כך גדול שלא יסמכו על עצמם להיכנס את הרגש).
אנא סמנו ביומנכם כשלש שנים פעמיים בשבוע לפחות, על מנת לעבוד עם מטופלים מהסוג הזה. היו מוכנים להתחייבות הנדרשת, כשבתוך ההתחייבות נכללת עמידה לרשות התהליך הרגשי של המטופל כאשר הוא יכול. הווה אומר עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, לאורך כל התקופה.
אסור בתכלית האיסור, שברגע שהרגשות (לאחר מאמץ רב) יתחילו להיפתח, המטפל יהיה בחופשה, או ישן ולא יהיה מכן לקבלו, או לילד של המטפלת/ת ישנה בעיה בגללה הוא חייב להיות בבית החולים וכו'.
אנא קחו את האחריות הנדרשת על מנת לטפל במטופלים מהסוג הזה. כל מה שנכתב חשוב באותה המידה, ואינו מוגזם בכלל.
המתחיל במלאכה חייב לדעת מה נדרש על מנת להשלימה
עלו והצליחו.
[po]לפלוני אלמונית[/po] אמנם אין נפש שאי אפשר לגעת בה, אבל קיימים אנשים רבים שלא ניתן לעזור להם. נכון שזה לא נשמע או נראה יפה כל כך. אך לאחר כישלונות רבים דווקא עם אלו שנראו מבטיחים ביותר, הרי שכיום איני מרשה לעצמי לבזבז את הזמן והאנרגיה על כך. כואב מדי למצוא את עצמי מחדש, מול אדם המוותר על עצמו בדיוק ברגע שהוא יכול בעצם לפרוץ את כל המחסומים ולפרוח. בדיוק לאחר שעשה את כל עבודת ההכנה בדרך הנהדרת ביותר.
דוגמא מתאימה היא תלמידה נהדרת בשיטה, עד לסוף הקורס האמנו שיש לנו מורה פוטנציאלית לשילובה במרכז, שברגע שהייתה צריכה לקחת אחריות להתחיל לטפל, כל הישגיה נפלו, וכמובן שהאשימה את המורה של הכיתה, את המערכת וכל מי שיכלה. התסכול שהגיע אליו בעקבות כישלונה המחודש, הביא אותה למקומות שחורים מאוד. כיום איני מעוניין עוד בהבאת אנשים למקומות הללו. (שלש שנים שנמחקו כלא היו, למרות הדרך הכאילו נהדרת שעברה)
כמובן שהפסיקה להתאמן, ללמוד, ו/או להתעסק בתהליכי התפתחות. פגשתי אותה לאחר שנתיים. עדיין שנאה אותי והאשימה אותי ישירות במצבה הנפשי הקשה.
מכיוון שבשילוב התכונות שדובר בו, ראיתי את התופעה הזו חוזרת על עצמה בדרכים שונות, אך תמיד קשות, הרי שאיני מרשה לעצמי להתעלם מהניסיון שנרכש.
מכיוון שלעזור לבני אדם זוהי מצווה, ומכיוון שהקדשתי את חיי לכך, נראה לי שאני מסוגל להאריך את הצורך והכבוד במתן עזרה. אני אוהב את זה בכל נימי נפשי, ומרגיש קשה מאוד בכל פעם בה מישהו מוותר על עצמו.
בכל זאת איני חוזר גם לא מדבר אחד ממה שכתבתי בנושא.
בנושא הפחד להתבגר, הרי שהוא משויך לקשר הישיר עם האם, בשנתיים הראשונות לחיים. לרוב הקושי מתקבע בסביבות גיל שנה ונהפך לדפוס מחייב עד לגיל שנתיים. כל מה שבא לאחר מכן, הוא תוצר של הדפוס המקובע בכל הרמות. גוף,רגש,חשיבה,אנרגיה.
הפחד נובע מדפוסים מודחקים מאוד, והתחושה של העומד בניסיון לשנותו הוא שהאם ו/או היא בעצמה תמותנה ממש, מייד ברגע השינוי.
הצורך לרצות את האחר, על מנת שיאהבו מצד אחד, בתוספת לפחד תהומי המורגש כ "אני לא מספיק טובה על מנת שיאהבו אותי" ובתוספת ל " אני חייבת להישאר תינוקית על מנת להצליח לקבל מאמא את השלב האומניפוטנטי, הכול כך חשוב להתפתחות הרגשית הנורמטיבית" . השילוב הינו קטלני, ולא מאפשר להתפתח רגשית. לרוב, יעדיפו לא להתפתח, מאשר לפתוח את הכעס המחריב הנמצא בבסיס האישיות.
קל הרבה יותר למצוא אשם בכל.
בכל זאת, למטפלים בנושא, מומלץ לעבוד בעיקר בחדר האטום, כשנושא האירוסול ידוע על בוריו, כשהלגיטימציה לחוות כל רגש בעוצמות המלאות שלו פתוחה, מוכרת ואהובה.
טכניקות העיסוי אל הרגש והתנועה אל הרגש, חייבות להיות מוכרות על ידיי המטפל ברמת שלמות.
העבודה הרגשית יכולה להתחיל רק לאחר וויסות שלם של החושים (במידה וצריך) חיזוק הגוף וכוח הרצון לרמות גבוהות מאוד ותיקון שלם של הקורדינציה.
המטפל והמטופל, חייבים ידיעה של איך לעצור באופן מודע את התהליכים הרגשיים ברגע שמתחילים (ללא ידיעה זו, הפחד כל כך גדול שלא יסמכו על עצמם להיכנס את הרגש).
אנא סמנו ביומנכם כשלש שנים פעמיים בשבוע לפחות, על מנת לעבוד עם מטופלים מהסוג הזה. היו מוכנים להתחייבות הנדרשת, כשבתוך ההתחייבות נכללת עמידה לרשות התהליך הרגשי של המטופל כאשר הוא יכול. הווה אומר עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, לאורך כל התקופה.
אסור בתכלית האיסור, שברגע שהרגשות (לאחר מאמץ רב) יתחילו להיפתח, המטפל יהיה בחופשה, או ישן ולא יהיה מכן לקבלו, או לילד של המטפלת/ת ישנה בעיה בגללה הוא חייב להיות בבית החולים וכו'.
אנא קחו את האחריות הנדרשת על מנת לטפל במטופלים מהסוג הזה. כל מה שנכתב חשוב באותה המידה, ואינו מוגזם בכלל.
[b]המתחיל במלאכה חייב לדעת מה נדרש על מנת להשלימה[/b]
עלו והצליחו.