אצלנו יש תקופות שזה קשה ותקופות שפחות.
לפעמים אנחנו מאד מחוזרות, לפעמים מקבלות הזמנות ולפעמים לא.
לי קשה מאד ליזום כי תמיד אני מאד מפנטזת על שבת שקטה בבית.
הקושי עם זה שלבת שלי יש מושגים אחרים לגמרי על מה זה כיף.
לפני שבועיים, בשבת שבסופה הגענו למסעדה ההיא, יצאנו לנו לטייל בטבע.
חשבתי שזה ממש בסדר רק אמא ובת ככה לבד בחוץ.
העניין הוא שאז היא מתחילה "בואי נלך אליהם" - אני מסבירה לה שהם זרים ולא בא לי לגשת לזרים (למרות שיומיים-שלושה קודם לכן ניגשתי לבקשתה לזרים מוחלטים בפארק, אמא ותינוק אז הרשיתי לעצמי במחשבה שזה בטח ישמח אותם).
אנשים זרים מצטלמים והיא "גם אני רוצה שהם יצלמו אותי" ככה ואחרי חצי שעה של טיול אני מתעייפת מהסברים ומלהגיד לה שזה בסדר רק שתינו והיא רוצה ללכת. יצא שבאותה פעם כשהתחלנו לחזור לכיוון המכונית פגשנו חבר שלה עם שני ההורים שלו ועוד חברים שלהם (עם ילדים גם) באים מולנו לטייל גם אז הצטרפנו אליהם לטיול ולפיקניק. אנשים שנעים לי איתם אז הרשיתי לעצמי והילדים שמחו להיפגש. ואחר כך המשכנו רק שתינו למסעדה הנ"ל שדווקא לא ראיתי בה את התיאור הזה שתיארת, מותגת, ראיתי דברים אחרים לגמרי איכשהו.
אבל זה באמת לא קורה הרבה, בדרך כלל מזמינים אותנו, או באים, או משהו ואני רק מתה לרגע שקט. הרבה פעמים היא מבקשת ללכת לחברים בשבת וני מסבירה לה שאנשים נמצאים עם המשפחה, אבל באמת שגם לא מעט פעמים אנחנו מקבלות הזמנות גם ממשפחות זוגיות לגמרי.
למשל בשבת שעברה
לוטם מרווני טיילה באיזור עם המשפחה אז הודיעה לי שהולכת להיות שני מטר מהבית שלי ובאנו גם לטייל איתם ואחר כך עוד חבר שלי שבמקרה מכיר גם אותה רצה לקפוץ אלינו אז הצטרף לטיול עם הילד והיה ממש יופי.
היום היתה השבת הראשונה בתולדות ההורות שהיינו בבית כל היום בצורה נעימה, כייפית , בלי להרגיש שמשהו חסר נורא, שפשוט נעים בבית. אמנם פעם אחת היא ביקשה "ללכת לחבר או חברה" אבל מהר מאד ויתרה ולא הציקה עם זה, רוב הזמן היה ממש כיף, מלבד בערב שקצת נמאס לנו מלהסתכל שוב על הגשם מהחלון ולצייר עוד ציור.
אבל חלק מהקושי אצלנו הוא באמת שאני פשוט אוהבת להיות בבית כל היום, בעיקר כשזה שבת אחרי שבוע של חוץ, מוכנה לא לזוז בחיים (אבל נהנית כשיוצאת) והיא באנרגיה הפוכה כל היום אנשים ואנשים ואקשן. לפעמים שבת קצת מעמתת אותנו עם הצורך למצוא איזון בין הצרכים שלי ושלה.
היום חשבתי על זה שאני מתה לטייל טיול קצת רחוק למקום מסויים כבר כמה זמן ופתאום קלטתי שאין לי אף שבת פנויה בשבתות הקרובות, בקרובה אמנם זו עבודה, רק שאילו התבטלה מיד היו שני אירועים חברתיים צצים במקומה והייתי צריכה לחשוב מה קודם. כנראה שאני באמת עשירה.
אצלנו יש תקופות שזה קשה ותקופות שפחות.
לפעמים אנחנו מאד מחוזרות, לפעמים מקבלות הזמנות ולפעמים לא.
לי קשה מאד ליזום כי תמיד אני מאד מפנטזת על שבת שקטה בבית.
הקושי עם זה שלבת שלי יש מושגים אחרים לגמרי על מה זה כיף.
לפני שבועיים, בשבת שבסופה הגענו למסעדה ההיא, יצאנו לנו לטייל בטבע.
חשבתי שזה ממש בסדר רק אמא ובת ככה לבד בחוץ.
העניין הוא שאז היא מתחילה "בואי נלך אליהם" - אני מסבירה לה שהם זרים ולא בא לי לגשת לזרים (למרות שיומיים-שלושה קודם לכן ניגשתי לבקשתה לזרים מוחלטים בפארק, אמא ותינוק אז הרשיתי לעצמי במחשבה שזה בטח ישמח אותם).
אנשים זרים מצטלמים והיא "גם אני רוצה שהם יצלמו אותי" ככה ואחרי חצי שעה של טיול אני מתעייפת מהסברים ומלהגיד לה שזה בסדר רק שתינו והיא רוצה ללכת. יצא שבאותה פעם כשהתחלנו לחזור לכיוון המכונית פגשנו חבר שלה עם שני ההורים שלו ועוד חברים שלהם (עם ילדים גם) באים מולנו לטייל גם אז הצטרפנו אליהם לטיול ולפיקניק. אנשים שנעים לי איתם אז הרשיתי לעצמי והילדים שמחו להיפגש. ואחר כך המשכנו רק שתינו למסעדה הנ"ל שדווקא לא ראיתי בה את התיאור הזה שתיארת, מותגת, ראיתי דברים אחרים לגמרי איכשהו.
אבל זה באמת לא קורה הרבה, בדרך כלל מזמינים אותנו, או באים, או משהו ואני רק מתה לרגע שקט. הרבה פעמים היא מבקשת ללכת לחברים בשבת וני מסבירה לה שאנשים נמצאים עם המשפחה, אבל באמת שגם לא מעט פעמים אנחנו מקבלות הזמנות גם ממשפחות זוגיות לגמרי.
למשל בשבת שעברה [po]לוטם מרווני[/po] טיילה באיזור עם המשפחה אז הודיעה לי שהולכת להיות שני מטר מהבית שלי ובאנו גם לטייל איתם ואחר כך עוד חבר שלי שבמקרה מכיר גם אותה רצה לקפוץ אלינו אז הצטרף לטיול עם הילד והיה ממש יופי.
היום היתה השבת הראשונה בתולדות ההורות שהיינו בבית כל היום בצורה נעימה, כייפית , בלי להרגיש שמשהו חסר נורא, שפשוט נעים בבית. אמנם פעם אחת היא ביקשה "ללכת לחבר או חברה" אבל מהר מאד ויתרה ולא הציקה עם זה, רוב הזמן היה ממש כיף, מלבד בערב שקצת נמאס לנו מלהסתכל שוב על הגשם מהחלון ולצייר עוד ציור.
אבל חלק מהקושי אצלנו הוא באמת שאני פשוט אוהבת להיות בבית כל היום, בעיקר כשזה שבת אחרי שבוע של חוץ, מוכנה לא לזוז בחיים (אבל נהנית כשיוצאת) והיא באנרגיה הפוכה כל היום אנשים ואנשים ואקשן. לפעמים שבת קצת מעמתת אותנו עם הצורך למצוא איזון בין הצרכים שלי ושלה.
היום חשבתי על זה שאני מתה לטייל טיול קצת רחוק למקום מסויים כבר כמה זמן ופתאום קלטתי שאין לי אף שבת פנויה בשבתות הקרובות, בקרובה אמנם זו עבודה, רק שאילו התבטלה מיד היו שני אירועים חברתיים צצים במקומה והייתי צריכה לחשוב מה קודם. כנראה שאני באמת עשירה.