על ידי חלוקית_נחל* » 31 אוקטובר 2013, 13:37
ממש כן. נורמלי. זכרון מתוק. הבנות שלי נהנות להזכר בהצגות שהן ראו מזמן, בחברים שהכירו מזמן וכו'. עם חלקם הקשר רציף, בתדירות נמוכה יחסית וחלקם מתקיימים רק בזכרון. זו תנועה אחרת, שאינה בהכרח נקשרת רגשית. אני רואה שבבנותיי מתקיימת פתיחות גדולה, זרימה, יכולת ליצירת קשר, משהו הרבה יותר דינאמי, מתאים עצמו למציאות, בעוד אני אעדיף ללכת אל המוכר והידוע ואם לא אמצא חברה מוכרת ואהובה אעדיף להיות עם עצמי.
_אני לא בטוחה שאני מבינה מספיק למה הכוונה. כלומר, אני מבינה שאני מסתכלת על פרדיה כדבר לא חיובי, כדבר מצער, וזה משפיע על ההתייחסות שלי לנושא.
אבל האם זה לא כך באמת? נראה לי שגם אם אחליט שפרידה זה לא בהכרח נורא בשבילו, לא אדע איך להמשיך משם._
פרידה היא לא באמת שלילית או מצערת. היא ניטרלית, היא מתארת אנשים שהיו במגע כלשהו והוא כרגע לא מתקיים. זו גם הגדרה (מצטערת, אבל זה מה שהצלחתי לדלות..) המשמעות שכול אחד מאיתנו בוחר לצקת אל תוך הדבר הניטרלי הזה היא זו שקובעת.
את כרגע בוחרת לצקת לתוך זה משמעות שלילית, כבדה, מזיקה, שהיא תולדה של הנסייון שלך, הרגישות שלך, מי שאת. בנך אחר. יכול להיות שכרגע, הוא לא חווה את זה כך.
ההמשך משם הוא פשוט להיות, ופחות לעשות. לאפשר. להסכים. לקבל.
לדוג' בעקבות המפגש עם הילדה ששיחקה איתו. העובדה שהוא חיפש אותה לא אמורה לערער אותך או להשפיע עליך. הוא חיפש אותה, לא מצא, עבר הלאה, מצא דברים אחרים, העסיק את עצמו במשהו אחר. התקדם הלאה.
אני רואה על עצמי, מנסיוני, שאני יכולה להתקע ולהאחז גם כשהבנות שלי עברו מזמן הלאה. ולפעמים הן אלו שנאחזות ואני עוזרת להם לשחרר, להשתחרר ולהמשיך.
בפועל, מעטים הם הדברים המאוד דרמטיים ונוראיים שאנחנו חווים וטוב שכך. מה שעושה את ההבדל הוא ההתייחסות שלנו למה שקורה ובזה אפשר לשלוט.
אז בפעם הבאה שהמחשבה הזו מגיעה לביקור, מציעה לך להתבונן בה, לתת לה מקום, לראות מה היא מסתירה מתחת ולהיות שם. לא להיבהל ממנה, ממה שהיא מביאה. היא לא באמת מפחידה.
נושא החברה בחינוך הביתי נדון פה לא מעט. זה אחד החששות הקבועים המתקיימים בדרך הזו. את לא לבד
ממש כן. נורמלי. זכרון מתוק. הבנות שלי נהנות להזכר בהצגות שהן ראו מזמן, בחברים שהכירו מזמן וכו'. עם חלקם הקשר רציף, בתדירות נמוכה יחסית וחלקם מתקיימים רק בזכרון. זו תנועה אחרת, שאינה בהכרח נקשרת רגשית. אני רואה שבבנותיי מתקיימת פתיחות גדולה, זרימה, יכולת ליצירת קשר, משהו הרבה יותר דינאמי, מתאים עצמו למציאות, בעוד אני אעדיף ללכת אל המוכר והידוע ואם לא אמצא חברה מוכרת ואהובה אעדיף להיות עם עצמי.
_אני לא בטוחה שאני מבינה מספיק למה הכוונה. כלומר, אני מבינה שאני מסתכלת על פרדיה כדבר לא חיובי, כדבר מצער, וזה משפיע על ההתייחסות שלי לנושא.
אבל האם זה לא כך באמת? נראה לי שגם אם אחליט שפרידה זה לא בהכרח נורא בשבילו, לא אדע איך להמשיך משם._
פרידה היא לא באמת שלילית או מצערת. היא ניטרלית, היא מתארת אנשים שהיו במגע כלשהו והוא כרגע לא מתקיים. זו גם הגדרה (מצטערת, אבל זה מה שהצלחתי לדלות..) המשמעות שכול אחד מאיתנו בוחר לצקת אל תוך הדבר הניטרלי הזה היא זו שקובעת.
את כרגע בוחרת לצקת לתוך זה משמעות שלילית, כבדה, מזיקה, שהיא תולדה של הנסייון שלך, הרגישות שלך, מי שאת. בנך אחר. יכול להיות שכרגע, הוא לא חווה את זה כך.
ההמשך משם הוא פשוט להיות, ופחות לעשות. לאפשר. להסכים. לקבל.
לדוג' בעקבות המפגש עם הילדה ששיחקה איתו. העובדה שהוא חיפש אותה לא אמורה לערער אותך או להשפיע עליך. הוא חיפש אותה, לא מצא, עבר הלאה, מצא דברים אחרים, העסיק את עצמו במשהו אחר. התקדם הלאה.
אני רואה על עצמי, מנסיוני, שאני יכולה להתקע ולהאחז גם כשהבנות שלי עברו מזמן הלאה. ולפעמים הן אלו שנאחזות ואני עוזרת להם לשחרר, להשתחרר ולהמשיך.
בפועל, מעטים הם הדברים המאוד דרמטיים ונוראיים שאנחנו חווים וטוב שכך. מה שעושה את ההבדל הוא ההתייחסות שלנו למה שקורה ובזה אפשר לשלוט.
אז בפעם הבאה שהמחשבה הזו מגיעה לביקור, מציעה לך להתבונן בה, לתת לה מקום, לראות מה היא מסתירה מתחת ולהיות שם. לא להיבהל ממנה, ממה שהיא מביאה. היא לא באמת מפחידה.
נושא החברה בחינוך הביתי נדון פה לא מעט. זה אחד החששות הקבועים המתקיימים בדרך הזו. את לא לבד (()) |L|