תהליכי פרידה אצל ילדים

[קרן_יער*]

חודש ספטמבר צפוי להיות חודש של שינויים רבים אצלנו- מעבר לבית חדש ותחילתו של גן חדש. אנחנו מכינים את הגדולה (2.2) להתחלות החדשות.

אבל יהיו גם הרבה פרידות-
פרידה מהבית, השכונה והעיר.
פרידה מהמטפלת שמטפלת בה מאז גיל 3 חודשים.
פרידה מהמדריכה לשחייה (שעות הגן לא מתאימות להמשיך את החוג) שמלווה אותה מגיל חצי שנה.


איך נפרדים? איך יוצרים תהליך פרידה נכון? כמה זמן לפני צריך להתחיל אותו? איך מסבירים שאת המטפלת נבוא לבקר, אבל את המדריכה לשחייה לא, ולא רק זה- אלא שאחותה הקטנה תתחיל את חוג השחייה...

[ברונית_ב*]

אי אפשר להוציא אותה מהגן לשעות של השחיה?

[עדי_יותם*]

אי אפשר להוציא אותה מהגן לשעות של השחיה?
מצטרפת לשאלה... בתי "פספסה" במשך שנה קבלת שבת וחנה'לה לטובת השחייה. לא נרשמו נזקים (-:
וגם - יצא שבקבוצה שלנו היו 3 זוגות אחים באותו גיל - הפעלנו לחץ על הבריכה שהשיעורים לשתי הקבוצות שלהם יהיו באותה שעה, או בזה אחר זה.

[קרן_יער*]

גם קשה (בגלל שרוצים להעניק גם לקטנה את הזכות לשעות האלה עם אבאמא נטו) וגם מיותר (כי בגן החדש יש פעמיים בשבוע שחיה- כך שהיא לא נפרדת מהשחיה- אלא מהמדריכה המאוד אהובה).

[בשמת_א*]

הגדולה (2.2)

אבל יהיו גם הרבה פרידות

עצוב לי כשבת שנתיים וחודשיים, ממש תינוקת, מוצאת את עצמה בתפקיד "הגדולה".
עצוב לי לשמוע על קטנטונת בגיל קריטי כזה חווה בבת אחת כמה פרידות מדמויות מאוד משמעותיות ומאוד אהובות. מחקרים רבים שנעשו על שאלת הפרידה הגיעו למסקנות חד-משמעיות, שרצוי לדחות עד כמה שאפשר את הפרידות - קודם כל, לאחרי גיל 3, ואם אפשר - לגיל 5 ומעלה, שזה הגיל שבו רוב הילדים בשלים לפרידה.
עקרון מרכזי לגבי טראומות בילדים בכלל, הוא לעשות כל מאמץ כדי שלא יקרו כמה שינויים בבת אחת (נגיד: לא לשלוח לגן בדיוק כשנולד אח חדש, לא לגמול בדיוק כשעוברים דירה וגם שולחים לגן, דברים כאלה).

את מדברת על שלוש פרידות קשות:

1. מעבר דירה - פה אני מניחה שאין אפשרות לעשות כלום. אם עוד לא עברתם, אז העצות הן בדרך כלל לבוא לבקר הרבה פעמים במקום החדש ולהכיר אותו לפני המעבר, לדבר בהתלהבות על כל היתרונות שם, להעביר את כל הדברים שלה כך שהחדר יהיה כמה שיותר אהוב ומוכר, אם נדרשים שינויים בו אז לשתף אותה ולתת לה לקבוע כדי שהיא תרגיש שהיא זוכה "לשדרג" את חדרה, לתת לה הזדמנות לדבר על המעבר ועל רגשותיה, אפשר על ידי סיפור על ילד אחר שעובר דירה (לתת לה להגיב ולשאול ולדובב אותה), להבטיח שתחזרו לבקר וכדומה.

1. המטפלת והגן - האם יש אפשרות שהיא תמשיך עם המטפלת עוד 3-6 חודשים אחרי מעבר הדירה, ותיכנס לגן לאו דווקא בתחילת השנה?

יש מומחים - בארץ - שטוענים שכניסה באמצע השנה עדיפה מאשר בתחילת השנה, מכל מיני סיבות. אם זה רלבנטי, אני מציעה לך פשוט ללכת לספריה ולחפש ב"הורים וילדים". יכול להיות שהמרחק הגיאוגרפי יהיה גדול ואין לכם אפשרות טכנית לבצע את זה - אבל אם כן, זה יכול לעזור, מפני שזה ייתן לה ביטחון גם אחרי המעבר, והדרגתיות בפרידות, וכניסה חלקה יותר לגן. אולי אפילו יאפשר כמה ביקורים בגן עם המטפלת, אם הגננת מרשה, בתקופה שלפני ההכנסה לגן (מין "יום ביקור" דו-שבועי כזה שבו היא מבלה שם לא לבד, ובמשך החודשים האלה מתיידדת עם הגן כשהיא עוד עם המטפלת שלה).

1. השחיה - האם לקטנה לא יהיה זמן נפרד עם אבאמא חוץ מאותו חוג שחיה? בת כמה הקטנה אם הגדולה בת 2.2? מי יהיה עם הקטנה בזמן שהגדולה בגן?

בכל מקרה, עוד לפני שענית על השאלות האלה, אני הייתי אומרת - את הפרידה הזאת עדיף לחסוך ממנה. אולי תמצאו לקטנה זמן נפרד עם אבאמא שלא יעמיס גם על הגדולה?

[קרן_יער*]

ואו.
אני מנסה לנטרל את עצמי קצת לפני שאני עונה.

שאלתי איך נפרדים, והתכוונתי לכך. איך נפרדים.

ובכל זאת אני אענה ל"האשמות" שאני שומעת בדברייך (אויש, זה לא נשמע משהו, נכון? לא רוצה לריב, אבל מנסה להיות מאוד כנה במה שאני מרגישה)

ה"גדולה" אכן קטנה. היא כרגע הגדולה שלי, וכן- יש רגעים שהיא מקבלת יותר מדי את תפקיד הגדולה. לעומת זאת- היא לא גורשה ממיטתם של אבאמא, לא מהציצי של אמא, לא משום הרגלי ינקות שלה... אבל כן- יש לה אחות קטנה.

מעבר הדירה- כפי שכתבתי- אנחנו עושים הכנה אדירה על הכניסה לבית החדש, אבל אני מחפשת דרך לא רק להכנס לבית חדש, אלא להפרד מבית שאנחנו אוהבים (אולי גם בשבילנו...).

הגן- לא. אין אפשרות. אני גם חושבת שזה יהיה לה שינוי מבורך. רק מה שהיה קורה מעצמו בגן בו הגננות היו יוזמות הליך "סוף שנה" לא יקרה כאן. אני מנסה לחשוב איך אפשר ליצור לה ולחבר שלה פרידה יפה מהמטפלת אחרי תקופה ארוכה.

הקטנה בת חמישה חודשים. היא תהיה אצל מטפלת (בהנחה שנצליח למצוא אחת. זה מירוץ מטורף). אבל גם אם היא לא הייתה מתחילה לשחות, הגדולה הייתה מסיימת...




אני קצת מרגישה ששאלתי שאלה והשאלה לא מעניינת אף אחד כאן... אני מוכנה לחלוק, לדבר ולשמוע ביקורת מסביב לשאלה שלי, אבל הייתי מצפה קצת לאיזשהן חוכמות אמיתיות על תהליכי פרידה ואיך עושים אותם


(וזה לא ביקורת ממשתתפים חדשים)

[נהר_שליט*]

להבנתי הצעתה של בשמת היא להפרד בהדרגתיות ובגיל יותר גדול.
איך נפרדים? כאשר אני יוצאת מחדר בלי התינוק, אני קודם כל מדמיינת שמשהו ממני נשאר איתו ומחבק אותו גם כשאני לא לידו, אני מעבירה מסר לשנינו שאנחנו עדיין ביחד.
השאלה שלך מענינת מאוד ואלו החוכמות שאני יכולה לנדב. בהצלחה

[מ_י_כ_ל*]

אני קצת מרגישה ששאלתי שאלה והשאלה לא מעניינת אף אחד כאן...
קרן, השאלה שלך דווקא מאוד מעניינת, אלא שלצערי אין לי עצות טובות לספק. לשמחתי לא עמדנו עדין במשימה של מעבר דירה עם ילדים, והפרדות הקטנות עימן התמודדנו (למשל פרדה מסבא וסבתא לאחר ביקור ממושך) לא נשמעות לי כל כך רלוונטיות לכאן.

אני חושבת שאחת העצות שניתנו לך כאן היא לנסות ולהגיע למצב של פרדה הדרגתית, כדי שהשינויים יתרחשו אחד אחד ולא כולם בבת אחת, כמו גם לפעול להכרות הדרגתית מוקדמת עם מקום היעד החדש של מגוריכם. לא מנסיון אישי, אבל נשמע לי שזו עצה טובה.
מעבר לכך, דיברת על אישהו "תהליך סוף שנה" המתרחש בגן ביוזמת הגננות. אולי תוכלי לשאול אותן מהו התהליך הזה, ואם הוא נשמע לך מתאים נסי ליישמו גם כן?
מזכרוני עם בני, הכנת סוף שנה היתה תהליך היכרות עם המטפלות של השנה הבאה, זה אפשרי עבורכן?

לבסוף - אני לא יודעת עד כמה זה מתאים לבני שנתיים, אבל לפעמים גם פעולות "סימבוליות" או "טקסיות" עוזרות בפרידה. מעולם אחר - כשאני בילדותי נגמלתי ממוצץ עזר לי לעשות לו 'טקס גניזה' (להכניס לקופסא יפה, להניח בפח הראשי של הבנין וכו'). בהקשר של פרידה אולי זו יכולה להיות מסיבת פרידה לבית הישן (אנחנו, אגב, תמיד אומרים 'שלום' לבית לפני שאנחנו יוצאים לתקופה ממושכת וגם כשאנחנו שבים אליו. נוהג עוד מבית הורי), או לצייר ציור שיושאר בבית הישן וציור נוסף שילקח לבית החדש, ואני בטוחה שתוכלי לחשוב על עוד רעיונות קצת יותר יצירתיים משלי...

שיעבור בשלום @}

[פלוני_אלמונית*]

הי
גם הבת שלי עומדת בפני פרידה. היא נכנסת לגן חדש, עד היום הייתה איתי בבית, והיא בת שנתיים.
אני חושבת שצריך לתת כבוד לפרידה. כולמר, לאפשר מקום לבכי, לציין את הפרידה , לחמשל, מהבית, בטקס מיוחד, לתת מתנה מיוחדת למטפלת וכו'.
גם לדעתי אולי עדיף לא לעשות הכל בבת אחת, אם את יכולה, ואם לא- אין מה לעשות...
שיהיה בהצלחה.

[פלוני_אלמונית*]

אני כל כך מבינה אותך גם ביתי בת השנה ותשעה חודשים עומדת בפני מעבר גדול אני עוזבת את בית חמי וחמותי שהילדה כל כך אוהבת ועוברת לדירה חדשה ולאחר כמה חודשים מכניסה את הילדה לגן אחרי כל התקופה הזאת שהיא היתה איתי בבית גם אני חוששת שלחתי מכתב למגזין להיות הורים שבו הם אמרו לי שמה שניתן לעשות הוא רק להכין אותה להראות לה את הדירה מראש ולדאוג שסבא והסבתא יבואו לבקר הרבה ושפשוט לסמוך על הילדה שתבין עצה שלי אליך בתחילת הדרך תשמרי על קשר עם כל האנשים שקשורים לילדה ותסבירי לה שיהיו לה המון חברים חדשים בתחילת השנה תני לה לחלק סוכריות אומשהו דומה שתהי קצת במרכז הענינים ובכל יום בהתחלה תשלחי אותה אם משהו קטן שהיא אוהבת זה יעשה לה הרגשה טובה מקווה שיעבור לכם בקלות בהצלחה פרח

[שרון*]

קרן יער,
מניסיון עם עבודה עם ילדים והתמודדות עם פרידה (בטיפול הפרידה היא חלק אינטגרלי חשוב ומשמעותי) יכולה להמליץ לך-
למצוא ספרים שמדברים על פרידה כלשהיא ולא בהכרח להקריא אותם אלא דווקא להסתמך עליהם בבניית סיפור הפרידה.ות האישי שלכם. מאחר והיא קטנטונת לא הייתי מעמיסה יותר מדי מלל ומנסה יותר באמצעים אלטרנטיביים של מוסיקה, משחק, ציור, בנייה של חפצים והפיכתם למשהו אחר - טרנספורמציה...
מרגע שתתחילי הבת שלך תיקח את זה למקומות שמתאימים ומדברים אליה וכל שתצטרכי לעשות הוא להיות שם איתה-
במידה וזה מדבר אלייך אשמח להיות יותר ספציפית- אם כי אין לי ניסיון בעבודה עם גיל כזה.
בהצלחה ושתגדלו כולכם מהשינויים רבתי.

[טלי_ב*]

אני מחייה קצת את הדף הישן-נושן הזה עם תהייה-שאלה קצת דומה אבל קצת שונה.

לאחרונה אני מתחילה להרגיש שהבן שלי, בן שנה וחצי, חווה המון פרידות קטנות כל הזמן, ונראה לי שזה מעמיס עליו רגשית.

בעיקר מדובר על כך שבמשך היום הוא פוגש כל מיני אנשים וילדים, עם חלקם מתיידד, ואחר כך נפרדים להרבה זמן או לתמיד. זה יכול להיות ילד בפארק שהוא פגש והם שיחקו קצת ביחד, ואחר-כך אנחנו לא פוגשים אותו שוב. או מכרים שלנו שבאים לבקר, הוא מתיידד, אבל הם לא חברים קרובים ואנחנו מתראים שוב רק בעוד הרבה זמן (יחסית לתפיסת הזמן שלו). לפעמים זה גם משפחה שגרה רחוק, ואז באים לביקורים ארוכים (בין יומיים לשבוע), הוא נקשר אליהם, ואז נפרדים לתקופה ארוכה (שוב, ארוכה מבחינתו).
אחר כך הוא מדבר על האנשים האלה המוווון זמן אחרי שהתראינו איתם, נזכר בהם ובדברים שעשה איתם בכל מיני סיטואציות, ואפילו "תפסתי" אותו חולם על חלקם (הוא חולם הרבה פעמים בקול רם. זה מאוד חמוד!).

חשוב לי לא למנוע ממנו את המפגשים האלה, כי:
אני לא מאמינה שצריך להימנע מליצור קשרים רק כי סופם להיגמר. אני לא יכולה להגיד שאני לגמרי מיישמת את זה בעצמי אבל נראה לי שאני משלמת מחיר לא פשוט על כך ואני רוצה שאצלו זה יהיה אחרת.
הוא לא הולך לגן, אז יוצא שמפגשים אקראיים כאלה הם חלק די גדול מהאינטראקציה החברתית שהוא חווה. אני כל הזמן עובדת על לארגן לו איזשהו מפגש קבוע, שיהיה כל פעם עם אותם ילדים, היו תקופות שזה צלח, אבל עכשיו אנחנו ב"תקופה יבשה". יש לי אפשרות שהוא ילך למסגרת של "גן עם אמא" פעם בשבוע, אבל לזה יהיו מחירים אחרים...

בכל הנושא של פרידות, בניגוד להרבה דברים אחרים, אני לא ממש סומכת על עצמי שאדע אינסטינקטיבית מה נכון לעשות, כי זה נושא מסובך אצלי.

אז אני אשמח לקבל עצות ורעיונות מכל סוג - איך להיפרד, איך לעבד איתו את הפרידות, איך לצמצם אותן. רק שיהיה בעדינות

[טלי_ב*]

מנסה שוב...
אולי בכל זאת יהיו למישהי רעיונות.

[חלוקית_נחל*]

מציעה לך להתבונן על זה באופן נקי יותר, ללא המטען הרגשי שאת מניחה על המילה פרידה. לתאר את התנועה שאת רואה וחווה ללא פרשנות.

משתפת שבעבורי, כמי שגדלה בשכונה של פעם עם חברת נפש שגרה במרחק שני בתים, למושג "חברה" היה משמעות מסוימת, זו שהכרתי. גם עכשיו בבגרותי, כשהחברות שינתה את פניה, וחלק מן החברות אני פוגשת לעיתים רחוקות אך עדין הקשר קרוב ומשמעותי לעומת כאלו שאני פוגשת בתדירות גבוהה יותר מתוקף הנסיבות אך לא מתקיימת שם חברות קרובה מבחינתי. למרות כל אלה, ביחס לחברה של בנותי הייתי "תקועה" בהגדרות מפעם.

השתוממתי איך ביתי מגדירה בנות שהיא פוגשת פעם ב... כחברות. מתייחסת אליהן ככאלו וכו'. מגיל צעיר. בכול אופן ככה זה עובד אצלנו.

לכן מציעה לך לשחרר את הסיבוכיות של הנושא אצלך, לפרום את הגוש הזה ולהתבונן על הנושא מנקודת מבט אחרת, לא דרכו. משם יהיה לך קל יותר להמשיך..

[אינדי_אנית*]

מהתיאור שלך בכלל לא נשמע שהוא חווה את הפרידות כבעיתיות או קשות. יש סיבה שאת אומרת שזה מעמיס עליו?
גם אצלי היו הרבה דיבורים על אנשים שפגשנו והיינו מאוד אוהבים לשוחח עליהם ולספר מה עשינו איתם ולהיזכר בהם. נשמע ממש נורמלי.

[טלי_ב*]

חלוקית נחל , תודה על תגובתך.

מציעה לך להתבונן על זה באופן נקי יותר, ללא המטען הרגשי שאת מניחה על המילה פרידה. לתאר את התנועה שאת רואה וחווה ללא פרשנות.

לכן מציעה לך לשחרר את הסיבוכיות של הנושא אצלך, לפרום את הגוש הזה ולהתבונן על הנושא מנקודת מבט אחרת, לא דרכו. משם יהיה לך קל יותר להמשיך..

אני לא בטוחה שאני מבינה מספיק למה הכוונה. כלומר, אני מבינה שאני מסתכלת על פרדיה כדבר לא חיובי, כדבר מצער, וזה משפיע על ההתייחסות שלי לנושא.
אבל האם זה לא כך באמת? נראה לי שגם אם אחליט שפרידה זה לא בהכרח נורא בשבילו, לא אדע איך להמשיך משם.

[טלי_ב*]

אינדי אנית ,
מה שאת כותבת מתקשר כמובן גם למה שכתבתי בהודעה מעל.
כלומר, יכול להיות שאני חושבת שזה מעמיס עליו מתוך הגישה שלי לנושא.
אבל יש גם סממנים אובייקטיביים.
נגיד, פגשנו לפני חודש בערך ילדה נחמדה בת 9-10 בערך, ששיחקה איתו ממש יפה, ובין היתר רדפה אחריו ודיגדגה אותו.
כמה ימים אחר כך הוא הזכיר אותה בערך פעם ביום. אחר כך זה שכך, אבל לא נעלם. וכשחזרנו לאותו פארק, הוא חיפש אותה.
ולפני כמה ימים, כשאני רדפתי אחריו ודיגדגתי אותו (לא פעם ראשונה שזה קורה מאז הפגישה איתה, בלשון המעטה...) הוא פתאום נזכר בה שוב.
גם זה נשמע לך ממש נורמלי ? האמת שאם גם אצלכם היה ככה, זה קצת ירגיע אותי...

ותודה!

[חלוקית_נחל*]

ממש כן. נורמלי. זכרון מתוק. הבנות שלי נהנות להזכר בהצגות שהן ראו מזמן, בחברים שהכירו מזמן וכו'. עם חלקם הקשר רציף, בתדירות נמוכה יחסית וחלקם מתקיימים רק בזכרון. זו תנועה אחרת, שאינה בהכרח נקשרת רגשית. אני רואה שבבנותיי מתקיימת פתיחות גדולה, זרימה, יכולת ליצירת קשר, משהו הרבה יותר דינאמי, מתאים עצמו למציאות, בעוד אני אעדיף ללכת אל המוכר והידוע ואם לא אמצא חברה מוכרת ואהובה אעדיף להיות עם עצמי.

_אני לא בטוחה שאני מבינה מספיק למה הכוונה. כלומר, אני מבינה שאני מסתכלת על פרדיה כדבר לא חיובי, כדבר מצער, וזה משפיע על ההתייחסות שלי לנושא.
אבל האם זה לא כך באמת? נראה לי שגם אם אחליט שפרידה זה לא בהכרח נורא בשבילו, לא אדע איך להמשיך משם._

פרידה היא לא באמת שלילית או מצערת. היא ניטרלית, היא מתארת אנשים שהיו במגע כלשהו והוא כרגע לא מתקיים. זו גם הגדרה (מצטערת, אבל זה מה שהצלחתי לדלות..) המשמעות שכול אחד מאיתנו בוחר לצקת אל תוך הדבר הניטרלי הזה היא זו שקובעת.
את כרגע בוחרת לצקת לתוך זה משמעות שלילית, כבדה, מזיקה, שהיא תולדה של הנסייון שלך, הרגישות שלך, מי שאת. בנך אחר. יכול להיות שכרגע, הוא לא חווה את זה כך.

ההמשך משם הוא פשוט להיות, ופחות לעשות. לאפשר. להסכים. לקבל.

לדוג' בעקבות המפגש עם הילדה ששיחקה איתו. העובדה שהוא חיפש אותה לא אמורה לערער אותך או להשפיע עליך. הוא חיפש אותה, לא מצא, עבר הלאה, מצא דברים אחרים, העסיק את עצמו במשהו אחר. התקדם הלאה.
אני רואה על עצמי, מנסיוני, שאני יכולה להתקע ולהאחז גם כשהבנות שלי עברו מזמן הלאה. ולפעמים הן אלו שנאחזות ואני עוזרת להם לשחרר, להשתחרר ולהמשיך.

בפועל, מעטים הם הדברים המאוד דרמטיים ונוראיים שאנחנו חווים וטוב שכך. מה שעושה את ההבדל הוא ההתייחסות שלנו למה שקורה ובזה אפשר לשלוט.
אז בפעם הבאה שהמחשבה הזו מגיעה לביקור, מציעה לך להתבונן בה, לתת לה מקום, לראות מה היא מסתירה מתחת ולהיות שם. לא להיבהל ממנה, ממה שהיא מביאה. היא לא באמת מפחידה.

נושא החברה בחינוך הביתי נדון פה לא מעט. זה אחד החששות הקבועים המתקיימים בדרך הזו. את לא לבד

[פעמונית_הגשם*]

שלום בנות ומתלבטות.

רשמתי היום את בתי לגן אנתרופוסופי. מכיוון שנושא הפרידה הוא כה חשוב בדף זה,
אומר שבחרתי בגן הזה כי נותנים לפרידה מקום וזמן וכבוד.
וכן, יש גם סיבות נוספות.

בהצלחה לך בכל השינויים והמעברים, את עושה את המיטב וזה הרבה.

[טלי_ב*]

זכרון מתוק

אני מנסה להסתכל על זה יותר ככה. נקווה שיעזור...

את לא לבד

תודה (-:

ותודה גם לך, פעמונית הגשם, על איחולי ההצלחה.

[פלוני_אלמונית*]

יש לי שאלה
מה יותר טוב ובריא לילד מעבר מגן לגן אחרי סיום סמסטר ראשון אוו עדיף לעבור בתחילת כתה א

[יולי_קו]

תלוי בילד ובמצב.
כשהילד שלי סבל בגן אחד, שקלתי להעביר אותו כבר בסוף הטרימסטר הראשון, אבל לבסוף הקדמתי את המעבר, וזה היה מעולה, כי בגן החדש הוא פשוט היה מאושר.
אז אם הסיבה היא סבל של הילד בגן הנוכחי- לדעתי אין חשיבות לסיום כלשהו, וטוב להעביר אותו למקום שיש סיכוי שיהיה לו טוב יותר.
אם זה בגלל צרכים שלכם, וטוב לו במקום שבו הוא נמצא, אז זה תלוי בגורמים רבים, כולל המחיר שישלם עם המעבר, המחיר שהמשפחה משלמת על ההשארות. וכו׳.

תוכלי לפרט מה ההתלבטות?