על ידי ילדת_טבע* » 15 נובמבר 2010, 08:04
אספקת החלב אמורה להתאזן עם צורכי התינוק כך שלא יהיה עודף
יכול להיות כשלא מדובר בתרבות השפע, ז"א אם היינו עדיין ציידים לקטים אולי לא היה נוצר מצב של
עודף חלב ואז לא היו מקרים של תינוקות שממשיכים למצוץ את הפטמה של אמא שלהם לרגיעה והפעלת שרירים טבעתיים ובמקום זה מקבלים ארוחה.
כפי שסיפרתי קודם, גם לנו היה מקרה דומה עם הבכורה, היא רצתה רק למצוץ ואילו הציצי סיפק סחורה ונתן חלב אז היא היתה מתפתלת ופולטת וסובלת מכאבי בטן. המוצץ הועיל לה והיא היתה מוצצת אותו עד שמשחררת צואה ונרגעת. מבחינת חלב, אני לא חושבת שהיה לי עודף חלב מובהק אבל ללא ספק היה שד אחד שנתן יותר מהשני ללא הפסקה כמעט, הוא היה גם משפריץ למרחקים ועל כן נקרא בפינו בחיבה "ציצי פשע". היו אפילו תקופות שהיא לא הסכימה לינוק משד זה אלא אם כן הייתי משחררת כמות נכבדת של חלב קודם לכן. הכל התאזן בגיל 3 חודשים ואז גם היא לא רצתה יותר מוצץ בפיה.
גם היום הרגלי האכילה שלה זהים לזה של גוזל בערך, מנשנת לאט לאט, ארוחה פשוטה יכולה לקחת אצלה מעל שעה. אם מזרזים אותה או אם היא מזרזת את עצמה זה מסתיים בכאבי בטן.
אחיה לעומת זאת, מלכתחילה פיתח חיבה גדולה ל"ציצי פשע" החביב והעדיף אותו על פני אחיו. הוא לא נזקק למוצץ ויניקה סיפקה את צרכיו כולל הפעלת השרירים הטבעתיים לצורך הנפקת יציאה מרשימה בסוף כל ארוחה (לפעמים באמצע). רעיון של מוצץ כלל לא עלה במוחנו.
מצחיק שבכורתי זוכרת היטב מהתקופה של אחרי לידתו את השפריצים של אותו "ציצי פשע" ואיך הם היו מנסים שניהם לתפוס את הזרם ועכשיו לקראת השלישי/ת היא מדמיינת איך שניהם רצים סביבי בחדר כדי לתפוס את הזרמים, שוב
.
אגב, גם דפוסי האכילה של בני שונים מדפוסי האכילה של אחותו, היום, הוא אוהב לאכול, אוכל הכל ובתאווה רבה.
ואם נחזור לתזונה שלנו בעידן השפע שהרי בין הולדת ביתי לבני שיניתי את תזונתי באופן קיצוני כך שיכול להיות שגם אותם שפריצים מדוברים היו שונים, אני לא אוכל לדעת כי לא חוויתי אותם בזמן יניקה.
עולות פה בדיון נקודות מאוד מעניינות. אבל בשורה התחתונה, נראה לי שכמו שנאמר כבר בהתחלה, הכל עניין של מינון.
הרבה פעמים אני מספרת על אמא שלי שכשהיא לוקחת לידיה נכד תינוק היא מיד מכסה את הכתף בחיתול בד, גם אם התינוק לא פלטן ושואלת "איפה המוצץ?" די בחרדה. היה לה די קשה לא לקבל מוצץ באופן אוטומטי עם הבת ועם הבן לא לקבל בכלל. עם הבת הויכוחים היו ממושכים כי הרי ברור שאני לא יודעת מה אני עושה. באותו הזמן לאחותי נולדה גם בת, הפרש של שבועיים, אחותי הצהירה שהיא לא תהיי מוצץ אנושי ועל כן מגיל יום וחצי נתנה לביתה מוצץ, אין קץ לאושרה של אמי, אבל זו בהתחלה לא רצתה ודחתה את האינטרומנט, כמובן שלא ממש הניחו לה וקנו כל מוצץ אפשרי ודחפו לה אותו לפה בכל הזמדנות שוב ושוב עד שנכנעה. לא חלף זמן רב, ואמי שתמיד נהגה לדחוף לאותה תינוקת את המוצץ רק שלא תשמיע קולות פתאום רצתה כן לשמוע את קול הפעוטה, זה היה בגיל שהם אמורים להתחיל לדבר, אז התחיל המסר הכפול, קודם כל עודדו אותה למצוץ מוצץ ואילו עכשיו כל הזמן אמרו לה "מוצץ זה מגעיל!" "תוציאי את המוצץ!" "די, את לא צריכה מוצץ!" היום היא בת חמש וחצי, הלסת שלה מעוותת והיא עדיין עם מוצץ ועדיין אומרים לה את אותם המשפטים בדיוק.
לא, אמא שלי עדיין לא הבינה למה אני לא נותנת מוצץ כשגרה. יש אנשים שבשבילם לראות תינוק ללא מוצץ זה כמו בשביל אנשים כמוני לראות תינוק עם מוצץ, אלו אותם אנשים שאסוציאטיבית מקשרים תינוק למוצץ, לבקבוק, לסינר, לרעשן עגול, לכובע לבן עם סרט מתחת לצואר בצבע ורוד או תכלת (כל הסימבולים שמציירים על מוצרי תינוקות/ברכות לידה/או כל מה שמתקשר לתינוק).
[u]אספקת החלב אמורה להתאזן עם צורכי התינוק כך שלא יהיה עודף[/u]
יכול להיות כשלא מדובר בתרבות השפע, ז"א אם היינו עדיין ציידים לקטים אולי לא היה נוצר מצב של [po]עודף חלב[/po] ואז לא היו מקרים של תינוקות שממשיכים למצוץ את הפטמה של אמא שלהם לרגיעה והפעלת שרירים טבעתיים ובמקום זה מקבלים ארוחה.
כפי שסיפרתי קודם, גם לנו היה מקרה דומה עם הבכורה, היא רצתה רק למצוץ ואילו הציצי סיפק סחורה ונתן חלב אז היא היתה מתפתלת ופולטת וסובלת מכאבי בטן. המוצץ הועיל לה והיא היתה מוצצת אותו עד שמשחררת צואה ונרגעת. מבחינת חלב, אני לא חושבת שהיה לי עודף חלב מובהק אבל ללא ספק היה שד אחד שנתן יותר מהשני ללא הפסקה כמעט, הוא היה גם משפריץ למרחקים ועל כן נקרא בפינו בחיבה "ציצי פשע". היו אפילו תקופות שהיא לא הסכימה לינוק משד זה אלא אם כן הייתי משחררת כמות נכבדת של חלב קודם לכן. הכל התאזן בגיל 3 חודשים ואז גם היא לא רצתה יותר מוצץ בפיה.
גם היום הרגלי האכילה שלה זהים לזה של גוזל בערך, מנשנת לאט לאט, ארוחה פשוטה יכולה לקחת אצלה מעל שעה. אם מזרזים אותה או אם היא מזרזת את עצמה זה מסתיים בכאבי בטן.
אחיה לעומת זאת, מלכתחילה פיתח חיבה גדולה ל"ציצי פשע" החביב והעדיף אותו על פני אחיו. הוא לא נזקק למוצץ ויניקה סיפקה את צרכיו כולל הפעלת השרירים הטבעתיים לצורך הנפקת יציאה מרשימה בסוף כל ארוחה (לפעמים באמצע). רעיון של מוצץ כלל לא עלה במוחנו.
מצחיק שבכורתי זוכרת היטב מהתקופה של אחרי לידתו את השפריצים של אותו "ציצי פשע" ואיך הם היו מנסים שניהם לתפוס את הזרם ועכשיו לקראת השלישי/ת היא מדמיינת איך שניהם רצים סביבי בחדר כדי לתפוס את הזרמים, שוב :D.
אגב, גם דפוסי האכילה של בני שונים מדפוסי האכילה של אחותו, היום, הוא אוהב לאכול, אוכל הכל ובתאווה רבה.
ואם נחזור לתזונה שלנו בעידן השפע שהרי בין הולדת ביתי לבני שיניתי את תזונתי באופן קיצוני כך שיכול להיות שגם אותם שפריצים מדוברים היו שונים, אני לא אוכל לדעת כי לא חוויתי אותם בזמן יניקה.
עולות פה בדיון נקודות מאוד מעניינות. אבל בשורה התחתונה, נראה לי שכמו שנאמר כבר בהתחלה, הכל עניין של מינון.
הרבה פעמים אני מספרת על אמא שלי שכשהיא לוקחת לידיה נכד תינוק היא מיד מכסה את הכתף בחיתול בד, גם אם התינוק לא פלטן ושואלת "איפה המוצץ?" די בחרדה. היה לה די קשה לא לקבל מוצץ באופן אוטומטי עם הבת ועם הבן לא לקבל בכלל. עם הבת הויכוחים היו ממושכים כי הרי ברור שאני לא יודעת מה אני עושה. באותו הזמן לאחותי נולדה גם בת, הפרש של שבועיים, אחותי הצהירה שהיא לא תהיי מוצץ אנושי ועל כן מגיל יום וחצי נתנה לביתה מוצץ, אין קץ לאושרה של אמי, אבל זו בהתחלה לא רצתה ודחתה את האינטרומנט, כמובן שלא ממש הניחו לה וקנו כל מוצץ אפשרי ודחפו לה אותו לפה בכל הזמדנות שוב ושוב עד שנכנעה. לא חלף זמן רב, ואמי שתמיד נהגה לדחוף לאותה תינוקת את המוצץ רק שלא תשמיע קולות פתאום רצתה כן לשמוע את קול הפעוטה, זה היה בגיל שהם אמורים להתחיל לדבר, אז התחיל המסר הכפול, קודם כל עודדו אותה למצוץ מוצץ ואילו עכשיו כל הזמן אמרו לה "מוצץ זה מגעיל!" "תוציאי את המוצץ!" "די, את לא צריכה מוצץ!" היום היא בת חמש וחצי, הלסת שלה מעוותת והיא עדיין עם מוצץ ועדיין אומרים לה את אותם המשפטים בדיוק.
לא, אמא שלי עדיין לא הבינה למה אני לא נותנת מוצץ כשגרה. יש אנשים שבשבילם לראות תינוק ללא מוצץ זה כמו בשביל אנשים כמוני לראות תינוק עם מוצץ, אלו אותם אנשים שאסוציאטיבית מקשרים תינוק למוצץ, לבקבוק, לסינר, לרעשן עגול, לכובע לבן עם סרט מתחת לצואר בצבע ורוד או תכלת (כל הסימבולים שמציירים על מוצרי תינוקות/ברכות לידה/או כל מה שמתקשר לתינוק).