על ידי נוסעת_סמויה* » 16 יולי 2005, 18:25
רונית,
גם אני גיליתי את הסיפור שלך רק עכשיו. קראתי אותו בנשימה אחת ואני חושבת שהוא נהדר. החזרת אותי בבת אחת אל גיל עשרים לפרטי פרטיו, ותימללת בשבילי הלכי נפש מוכרים להפליא שכבר שכחתי (בעיקר ההרגשה של חיים בהמתנה והניסיון הנואש לפצח את הקוד התל-אביבי על כל מה שהוא סימל עבורי, אבל גם פרטים שוליים יותר, כמו תחרות הסיפור הקצר של 'הארץ').
לא קראתי דברים אחרים שכתבת, אבל הסיפור הזה הופך אותך בעיניי לסופרת, ואני מקווה שתפרסמי אותו גם במקומות אחרים @}.
חוצמזה, רציתי לשאול אותך אם את מכירה סיפור של רונית מטלון בשם "שנתיים"? זה אחד הסיפורים המוקדמים שלה, סיפור מדהים בעיניי, שפורסם פעם ב'סימן קריאה' ואחר-כך בספר 'זרים בבית'. אם לא קראת, כדאי לך מאוד למצוא אותו ולקרוא. גם שם המספרת היא בחורה בת עשרים שהגיעה לתל-אביב מהפריפריה ועובדת בתור מלצרית. גם בסיפור ההוא יש תחושה חריפה של חיים בהמתנה - של המון זמן שבו המספרת כביכול לא עושה כלום עם החיים שלה, אבל בדרך כלשהי הזמן הזה נחוץ על מנת שהאני שלה - אני של סופרת - יוכל להבשיל ולבקוע.
ודבר אחרון - הסיפור שלך שלם ומצוין כמו שהוא, אבל אם כבר דוּבר כאן על הסיום, בעיניי הסיום דווקא קצת סגור מדי. התחושה שדברים עומדים להשתנות עולה חזק מתוך הטקסט, והמשפט המסיים, שאומר זאת במפורש, נראה לי לא נחוץ. גם כי תמיד עדיף להראות ולא להגיד ישירות, ואת כבר הראית זאת היטב, וגם כי על אף שהשארת את השאלה איך יתחוללו השינויים כשאלה פתוחה, עצם ההבטחה שאכן יתחוללו שינויים (אמנם מרגיעה ומנחמת אבל) גורעת מהעניין של הקורא בשאלה "מה קרה אחר-כך". בעיניי, סיפור טוב הוא סיפור שנשאר אתי עוד זמן מה אחר-כך, שמטריד קצת אפילו, וכאשר הסוף סגור, רשמי הסיפור מתפוגגים מהר יותר.
(מקווה שזה בסדר מצדך שכתבתי לך פידבק כזה מפורט. אם לא, את כמובן מוזמנת למחוק).
רונית,
גם אני גיליתי את הסיפור שלך רק עכשיו. קראתי אותו בנשימה אחת ואני חושבת שהוא נהדר. החזרת אותי בבת אחת אל גיל עשרים לפרטי פרטיו, ותימללת בשבילי הלכי נפש מוכרים להפליא שכבר שכחתי (בעיקר ההרגשה של חיים בהמתנה והניסיון הנואש לפצח את הקוד התל-אביבי על כל מה שהוא סימל עבורי, אבל גם פרטים שוליים יותר, כמו תחרות הסיפור הקצר של 'הארץ').
לא קראתי דברים אחרים שכתבת, אבל הסיפור הזה הופך אותך בעיניי לסופרת, ואני מקווה שתפרסמי אותו גם במקומות אחרים @}.
חוצמזה, רציתי לשאול אותך אם את מכירה סיפור של רונית מטלון בשם "שנתיים"? זה אחד הסיפורים המוקדמים שלה, סיפור מדהים בעיניי, שפורסם פעם ב'סימן קריאה' ואחר-כך בספר 'זרים בבית'. אם לא קראת, כדאי לך מאוד למצוא אותו ולקרוא. גם שם המספרת היא בחורה בת עשרים שהגיעה לתל-אביב מהפריפריה ועובדת בתור מלצרית. גם בסיפור ההוא יש תחושה חריפה של חיים בהמתנה - של המון זמן שבו המספרת כביכול לא עושה כלום עם החיים שלה, אבל בדרך כלשהי הזמן הזה נחוץ על מנת שהאני שלה - אני של סופרת - יוכל להבשיל ולבקוע.
ודבר אחרון - הסיפור שלך שלם ומצוין כמו שהוא, אבל אם כבר דוּבר כאן על הסיום, בעיניי הסיום דווקא קצת סגור מדי. התחושה שדברים עומדים להשתנות עולה חזק מתוך הטקסט, והמשפט המסיים, שאומר זאת במפורש, נראה לי לא נחוץ. גם כי תמיד עדיף להראות ולא להגיד ישירות, ואת כבר הראית זאת היטב, וגם כי על אף שהשארת את השאלה [b]איך[/b] יתחוללו השינויים כשאלה פתוחה, עצם ההבטחה שאכן יתחוללו שינויים (אמנם מרגיעה ומנחמת אבל) גורעת מהעניין של הקורא בשאלה "מה קרה אחר-כך". בעיניי, סיפור טוב הוא סיפור שנשאר אתי עוד זמן מה אחר-כך, שמטריד קצת אפילו, וכאשר הסוף סגור, רשמי הסיפור מתפוגגים מהר יותר.
(מקווה שזה בסדר מצדך שכתבתי לך פידבק כזה מפורט. אם לא, את כמובן מוזמנת למחוק).