על ידי אם_פי_3* » 02 דצמבר 2009, 08:03
קודם כל - אם בכיתה יש אוירה המלחיצה וההישגית זה לא טוב. זה דבר שהייתי מדברת עליו עם המחנכת, ואם זה לא מקבל התייחסות מספקת (כשלוקחים בחשבון שלפעמים זה מגיע מהילדים, ולוקח זמן לשנות אווירה - השאלה היא אם יש רצון ונסיון לכך), אז שוקלת אפילו חיפוש אלטרנטיבות חינוכיות.
כאמור - ש"ב של 5-6 דפים, מעבר לנעשה בכיתה, ברמה יומיומית, נשמע לי המון (אלא אם כל הדפים האלו הם תמונות, אבל זה לא נשמע ככה), וגם זה מתקשר לאוירה שדיברת עליה, ומאד לא נשמע סביר.
אצלנו בבית יש דרישה לסיים שיעורים לפני פעילויות אחרות (הם לא מגיעים הביתה ישירות מבי"ס, אלא רק אחרי ארוחת צהרים + זמן במרכז חברתי, כך שיש להם מנוחה אינטלקטואלית, וכאמור - השיעורים, אם יש, הם לרוב מעטים ולא דורשים זמן רב. אם יש מצב מיוחד, מתייחסים אליו באופן מיוחד). החלתי את הדרישה הזו גם על הצעיר. קשה לי להסביר - זה לא בדיוק שאני "מושיבה אותו", אבל אני גם לא שואלת אותו אם בא לו, במקרה, לעשות אולי שיעורים. השיעורים לא אמורים להיות כיף, אלא תרגול.
בתחילה הוא באמת רצה שאשב איתו, אבל ראיתי שאז הוא מפנה את ההתנגדות שלו - כלפי, ושזה מזיק גם לקשר בינינו, וגם גורם לו לבזבז זמן ואנרגיה. התחלתי למצוא תירוצים בשביל ללכת לרגע - ו"נראה אם תספיק בינתיים לסיים עד לכאן" (נכון שזה מעודד למהירות על חשבון איכות, אבל כמצב זמני, העדפתי את זה). עדיין עזרתי לו בהתארגנות - מה עכשיו, להכניס מה שסיימת חזרה לתיק, וכו'. וחזרתי כל כמה רגעים, לעודד אותו, ולקצוב את המשימה הבאה. היום, הוא לרוב עצמאי, אלא אם המשימה דורשת אותנו (לקרוא לנו קטע). בנוסף, הוא אוהב להראות לי את המחברת/חוברת, ואנחנו מסתכלים מה הוא עשה (גם בכתה). דאגתי להראות לו, את השיפור הגדול שחל בכתיבה שלו מתחילת החוברת, כדי להראות לו שהתרגול באמת מועיל לו (לקרוא הוא כבר יודע הרבה זמן, אבל מוטורית הכתיבה (היתה?) קשה לו, ולכן תרגול הכתיבה היה מאד משמעותי עבורו, גם אם משעמם).
לגבי בתך - נשמע לי שאת אינך שלמה עם השיעורים שלה, ואולי זו הבעיה העיקרית, כי את מעבירה לה מסר מבלבל. אני חושבת שאת צריכה להחליט עם עצמך: האם את מוצאת פתרון חינוכי חלופי לבי"ס שאינו מתאים להשקפתך החינוכית, האם את מוותרת לגמרי על נושא שיעורי הבית (בעיני, בגיל הזה, זו שגיאה) או אם את מקבלת אותם באופן מלא (בלי קשר לשיחה עם המורה, בהתייחסות לעומס הרגשי והפיסי), ומעבירה לילדה מסר ברור שזה מה יש ואת זה צריך לעשות, גם אם זה לא "כיף".
מצב שבו את "מרחמת" על הילדה כי יש לה המון עבודה, וזה נורא קשה ואולי גם משעמם - לא טוב לא לך, לא לילדה, ולא לקשר ביניכן.
קודם כל - אם בכיתה יש [u]אוירה המלחיצה וההישגית[/u] זה לא טוב. זה דבר שהייתי מדברת עליו עם המחנכת, ואם זה לא מקבל התייחסות מספקת (כשלוקחים בחשבון שלפעמים זה מגיע מהילדים, ולוקח זמן לשנות אווירה - השאלה היא אם יש רצון ונסיון לכך), אז שוקלת אפילו חיפוש אלטרנטיבות חינוכיות.
כאמור - ש"ב של 5-6 דפים, מעבר לנעשה בכיתה, ברמה יומיומית, נשמע לי המון (אלא אם כל הדפים האלו הם תמונות, אבל זה לא נשמע ככה), וגם זה מתקשר לאוירה שדיברת עליה, ומאד לא נשמע סביר.
אצלנו בבית יש דרישה לסיים שיעורים לפני פעילויות אחרות (הם לא מגיעים הביתה ישירות מבי"ס, אלא רק אחרי ארוחת צהרים + זמן במרכז חברתי, כך שיש להם מנוחה אינטלקטואלית, וכאמור - השיעורים, אם יש, הם לרוב מעטים ולא דורשים זמן רב. אם יש מצב מיוחד, מתייחסים אליו באופן מיוחד). החלתי את הדרישה הזו גם על הצעיר. קשה לי להסביר - זה לא בדיוק שאני "מושיבה אותו", אבל אני גם לא שואלת אותו אם בא לו, במקרה, לעשות אולי שיעורים. השיעורים לא אמורים להיות כיף, אלא תרגול.
בתחילה הוא באמת רצה שאשב איתו, אבל ראיתי שאז הוא מפנה את ההתנגדות שלו - כלפי, ושזה מזיק גם לקשר בינינו, וגם גורם לו לבזבז זמן ואנרגיה. התחלתי למצוא תירוצים בשביל ללכת לרגע - ו"נראה אם תספיק בינתיים לסיים עד לכאן" (נכון שזה מעודד למהירות על חשבון איכות, אבל כמצב זמני, העדפתי את זה). עדיין עזרתי לו בהתארגנות - מה עכשיו, להכניס מה שסיימת חזרה לתיק, וכו'. וחזרתי כל כמה רגעים, לעודד אותו, ולקצוב את המשימה הבאה. היום, הוא לרוב עצמאי, אלא אם המשימה דורשת אותנו (לקרוא לנו קטע). בנוסף, הוא אוהב להראות לי את המחברת/חוברת, ואנחנו מסתכלים מה הוא עשה (גם בכתה). דאגתי להראות לו, את השיפור הגדול שחל בכתיבה שלו מתחילת החוברת, כדי להראות לו שהתרגול באמת מועיל לו (לקרוא הוא כבר יודע הרבה זמן, אבל מוטורית הכתיבה (היתה?) קשה לו, ולכן תרגול הכתיבה היה מאד משמעותי עבורו, גם אם משעמם).
לגבי בתך - נשמע לי שאת אינך שלמה עם השיעורים שלה, ואולי זו הבעיה העיקרית, כי את מעבירה לה מסר מבלבל. אני חושבת שאת צריכה להחליט עם עצמך: האם את מוצאת פתרון חינוכי חלופי לבי"ס שאינו מתאים להשקפתך החינוכית, האם את מוותרת לגמרי על נושא שיעורי הבית (בעיני, בגיל הזה, זו שגיאה) או אם את מקבלת אותם באופן מלא (בלי קשר לשיחה עם המורה, בהתייחסות לעומס הרגשי והפיסי), ומעבירה לילדה מסר ברור שזה מה יש ואת זה צריך לעשות, גם אם זה לא "כיף".
מצב שבו את "מרחמת" על הילדה כי יש לה המון עבודה, וזה נורא קשה ואולי גם משעמם - לא טוב לא לך, לא לילדה, ולא לקשר ביניכן.