על ידי איבי* » 09 אפריל 2004, 22:49
וואוו, נשמע מקסים. אצלי לא היה בדיוק ככה - טוב, קראת בטח את הסיפור, אבל אני מתכוונת מבחינת הכוחות ותחושת הביטחון בגוף. אם הייתי בבית חולים בטח הייתי נכנעת לקסמי האפידורל. נורא נבהלתי כשהתקרבה ירידת המים כי לא הבנתי מה אני מרגישה. מאותו רגע למעשה הפכתי מבמאית למריונטה. למזלי זה נגמר מהר מאוד והלל יצא כמו סופרמן - עם יד מורמת לצד הראש. אבל לקראת הפעם הבאה כשתגיע אני מרגישה שאני אצטרך די הרבה עבודה על עצמי. בכל מקרה אני לא מצטערת על אף רגע ממה שהיה, אפילו לא על כל השעות המיותרות האלה בבית החולים - הן נתנו לי פרספקטיבה.
אנחנו פה קצת לא יציבים פתאום, למעשה די נגמר לנו כאן ובקרוב נעזוב. לא ברור מתי או לאן כי הכל נפל עלינו בפתאומיות. בעיקר אנחנו מנסים להיות אופטימיים ולראות בכל זה פתח לשינוי וצמיחה.
חג שמח גם לכם-
וואוו, נשמע מקסים. אצלי לא היה בדיוק ככה - טוב, קראת בטח את הסיפור, אבל אני מתכוונת מבחינת הכוחות ותחושת הביטחון בגוף. אם הייתי בבית חולים בטח הייתי נכנעת לקסמי האפידורל. נורא נבהלתי כשהתקרבה ירידת המים כי לא הבנתי מה אני מרגישה. מאותו רגע למעשה הפכתי מבמאית למריונטה. למזלי זה נגמר מהר מאוד והלל יצא כמו סופרמן - עם יד מורמת לצד הראש. אבל לקראת הפעם הבאה כשתגיע אני מרגישה שאני אצטרך די הרבה עבודה על עצמי. בכל מקרה אני לא מצטערת על אף רגע ממה שהיה, אפילו לא על כל השעות המיותרות האלה בבית החולים - הן נתנו לי פרספקטיבה.
אנחנו פה קצת לא יציבים פתאום, למעשה די נגמר לנו כאן ובקרוב נעזוב. לא ברור מתי או לאן כי הכל נפל עלינו בפתאומיות. בעיקר אנחנו מנסים להיות אופטימיים ולראות בכל זה פתח לשינוי וצמיחה.
חג שמח גם לכם-