על ידי עולם_קטן* » 06 נובמבר 2008, 21:14
תודה לכולכן, על התמיכה.
אני מאוד מאמינה שהכל לטובה,
וגם הקטע הזה שהיה נורא קשה, לשנינו, בסופו של דבר לטובה.
כי למדנו, למדנו שיעור חשוב, מה באמת חשוב לנו.
אני בטוחה שלקחי השיעור הזה ישארו איתי גם עם הגורה, מקווה שלפחות ממנה יחסך השיעור הזה...).
אז באותו היום הרגשתי מאוד רע, חשבתי ה-מ-ו-ן ועלו לי המון תובנות חשובות, שאולי לא היו עולות אילולי קרה מה שקרה.
בלילה דיברתי עם החברה שגם שלחה את ביתה לראשונה לגן השנה (זו שפגשתי בבוקר), הייתי חייבת תמיכה נפשית, וגם לשאול איך היא עשתה את זה בדיוק ומה היו התגובות לדרישותיה מצד הגן והגננת.
הבנתי עם עצמי מספר דברים לגבינו:
- הגור מעולם לא נשאר עם אדם זר, ברור שלא הייתי משאירה אותו עם ביביסיטר שאני או הוא לא מכירים, אז למה שאעשה זאת בגן?!
- אין שום טעם לגן אם הוא סובל שם (אני גם ככה בבית, זה נכון שקשה מבחינה חברתית, אך אם לא ילך בגן נתאמץ יותר ונמצא פתרונות חברתיים אחרים).
- לא אסכים שוב ללכת נגד הלב שלי, אהיה קשובה לעצמי ולגור ולא אפעל ע"פ "נהלים" או "כי ככה כולם עושים", גם ככה רוב הדברים ש"כולם עושים" לא התאימו לנו (לא מחסנים, יולדים בבית וכו'), אפילו אם זה אומר לוותר על הגן.
- מעתה והלאה אהיה איתו בגן עד שהוא ירגיש שהוא סומך על הצוות ומכיר אותו מספיק, ומכיר את סדר היום וההרגלים החדשים, ולא אעזוב ללא רשות ממנו!
פתאום גם התחלתי לחשוב על החלום שחלמתי לילה לפני שהתחלנו בגן, פתאום הוא קיבל משמעות שונה אני מצטטת מלמעלה את החלום ואיך פירשתי אותו עד היום השלישי הטראומתי:
_אני מטיילת עם הגורה הקטנה, ואז אני צריכה ללכת מאיזו סיבה ולהשאיר אותה לבד לכמה זמן עם חברות שלי,
כשאני חוזרת אני מגלה שלקחו אותה למרפאה, אני רצה מהר ונכנסת למרפאה ומגלה את האחות עם המחט של החיסון, באה להזריק לבת שלי...!
אני חוטפת אותה מהאחות בשנייה לפני, אני מאוד נסערת, היא אומרת לי "זה מאוד חשוב לחסן" ואני עונה לה "זה יותר חשוב לאהוב"...
ואז אני מתעוררת מהשעון, כולי נסערת מהחלום, עם המשפט האחרון מהדהד לי בראש.
שש וחצי, כולם בבית עוד ישנים, בחוץ הלילה עוד מתלבט אם לעזוב, ואני מכינה סנדוויצ'ים, לי ולגור, וחושבת על החלום.
זו בטח מחשבה שבאה לאמר לי שאני פוחדת מה יעשו לגור כשאני לא יהיה איתו, אני מנסה לפרש._
עכשיו אני מבינה שהחלום בא לאמר לי שכמו שבחיסונים לא חיסנו כמו כולם, אבל כן חיסנו, מה שאנחנו בחרנו ומתי שאנחנו בחרנו,
כך גם בגן, אנחנו מכניסים את הגור, אבל בקצב שלנו ובדרך שלנו, ולא ע"פ ה"נהלים" המקובלים של משרד הבריאות (בחלום) או של משרד החינוך (במציאות)
תודה לכולכן, על התמיכה.
אני מאוד מאמינה שהכל לטובה,
וגם הקטע הזה שהיה נורא קשה, לשנינו, בסופו של דבר לטובה.
כי למדנו, למדנו שיעור חשוב, מה באמת חשוב לנו.
אני בטוחה שלקחי השיעור הזה ישארו איתי גם עם הגורה, מקווה שלפחות ממנה יחסך השיעור הזה...).
אז באותו היום הרגשתי מאוד רע, חשבתי ה-מ-ו-ן ועלו לי המון תובנות חשובות, שאולי לא היו עולות אילולי קרה מה שקרה.
בלילה דיברתי עם החברה שגם שלחה את ביתה לראשונה לגן השנה (זו שפגשתי בבוקר), הייתי חייבת תמיכה נפשית, וגם לשאול איך היא עשתה את זה בדיוק ומה היו התגובות לדרישותיה מצד הגן והגננת.
הבנתי עם עצמי מספר דברים לגבינו:
[list]
[*] הגור מעולם לא נשאר עם אדם זר, ברור שלא הייתי משאירה אותו עם ביביסיטר שאני או הוא לא מכירים, אז למה שאעשה זאת בגן?!
[*] אין שום טעם לגן אם הוא סובל שם (אני גם ככה בבית, זה נכון שקשה מבחינה חברתית, אך אם לא ילך בגן נתאמץ יותר ונמצא פתרונות חברתיים אחרים).
[*] לא אסכים שוב ללכת נגד הלב שלי, אהיה קשובה לעצמי ולגור ולא אפעל ע"פ "נהלים" או "כי ככה כולם עושים", גם ככה רוב הדברים ש"כולם עושים" לא התאימו לנו (לא מחסנים, יולדים בבית וכו'), אפילו אם זה אומר לוותר על הגן.
[*] מעתה והלאה אהיה איתו בגן עד שהוא ירגיש שהוא סומך על הצוות ומכיר אותו מספיק, ומכיר את סדר היום וההרגלים החדשים, ולא אעזוב ללא רשות ממנו!
[/list]
פתאום גם התחלתי לחשוב על החלום שחלמתי לילה לפני שהתחלנו בגן, פתאום הוא קיבל משמעות שונה אני מצטטת מלמעלה את החלום ואיך פירשתי אותו עד היום השלישי הטראומתי:
_אני מטיילת עם הגורה הקטנה, ואז אני צריכה ללכת מאיזו סיבה ולהשאיר אותה לבד לכמה זמן עם חברות שלי,
כשאני חוזרת אני מגלה שלקחו אותה למרפאה, אני רצה מהר ונכנסת למרפאה ומגלה את האחות עם המחט של החיסון, באה להזריק לבת שלי...!
אני חוטפת אותה מהאחות בשנייה לפני, אני מאוד נסערת, היא אומרת לי "זה מאוד חשוב לחסן" ואני עונה לה "זה יותר חשוב לאהוב"...
ואז אני מתעוררת מהשעון, כולי נסערת מהחלום, עם המשפט האחרון מהדהד לי בראש.
שש וחצי, כולם בבית עוד ישנים, בחוץ הלילה עוד מתלבט אם לעזוב, ואני מכינה סנדוויצ'ים, לי ולגור, וחושבת על החלום.
זו בטח מחשבה שבאה לאמר לי שאני פוחדת מה יעשו לגור כשאני לא יהיה איתו, אני מנסה לפרש._
עכשיו אני מבינה שהחלום בא לאמר לי שכמו שבחיסונים לא חיסנו כמו כולם, אבל כן חיסנו, מה שאנחנו בחרנו ומתי שאנחנו בחרנו,
כך גם בגן, אנחנו מכניסים את הגור, אבל בקצב שלנו ובדרך שלנו, ולא ע"פ ה"נהלים" המקובלים של משרד הבריאות (בחלום) או של משרד החינוך (במציאות)