על ידי סיהרא* » 26 יוני 2012, 20:13
אינני מבין כיצד אפשר לומר שאין בו תפיסה כלל ובאותה נשימה לומר שיש קצת תפיסה בו. קצת קדושה.
בפרקים הראשונים של התניא הוא כותב על זה קצת. באופן כללי, כפי הבנתי, ברור שעצמותו של הקב"ה היא בלתי נתפסת, "אילו ידעתיו הייתיו". אבל, וזה האבל, שברוב חסדו הקב"ה נתן לנו את התורה וע"י זה אנחנו יכולים "לגעת" בו קצת. בעל התניא, בשער היחוד והאמונה, מביא משל, "כמחבק את המלך". גם אם המלך לבוש באלף מעילים, אם אתה מחבק אותו, אתה מחבק את המלך. התורה והמצוות, הם הלבושים של ההתגלות האלוקית בעולם, וכשאני מקיימת מצווה, אני כביכול "מחבקת את המלך".
זה לא שאני הדלה מעצמי הייתי יכולה להגיע אליו. זה שבגדולתו ובענוותנותו של הקב"ה הוא נתן לנו את היכולת וההזדמנות לגעת בו. מרחוק מאוד כמובן, אבל לגעת.
מלבד זאת, הנשמה שבנו היא "חלק א-לוה ממעל". הווה אומר שיש בנו חלקיקון של הקב"ה, וזה מאפשר קשר איתו.
זו הדת המונותאיסטית הראשונה.
רק בגלל שהיא הראשונה אתה מאמין בה? ומה אם השניה והשלישית צודקות יותר? חייבת להיות לך אמונה בעצם האמיתות של הדת שלך, לא?
באשר לספק - אינני חושב שזה נתון בידינו.
נו, אין מה להתווכח. אני כן חושבת שזה נתון בידינו. "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". ואם הספק קשור ליראת שמיים, אז זה בידינו.
אם אתה מצביע על בעיה (למשל ילודה עודפת), הוא יאמר שזה רצון הקב"ה והכל יהיה בסדר (מענין אם גם בסופר הוא עושה כך חשבונות). אנו צריכים להתמודד עם העולם כמות שהוא ולא להציג עצמנו כמאמינים תמימים ושהאמונה העיוורת היא בעצם כוחנו
מצטערת, אבל המשפט הזה בעיני מעיד על חוסר הכרות עמוקה עם העולם החסידי. בתור כזאת, זה בכלל לא כ"כ פשוט, וזה הרבה יותר מורכב. להגיד שהכל רצון ה'? זה בוודאי, אבל איפה אני נכנסת פה? יש בחירה חופשית, יש התנהלות של דרך הטבע, יש בחינה של מה שנכון לאדם אחד ומה נכון לשני, ויש עוד הרבה. "הכל רצון ה'", זה משפט שבחיי היומיום צריך להתפרט לאלפי פרטים. והפרטים האלה דורשים מהאדם התמודדות אמיתית עם החיים שלו. אז יכול להיות שיהיה אדם שיהיה טיפש ולא יהיה אחראי לחייו, אבל בדרך כלל גם מי שמאמין ברצון ה' יקח אחריות על חייו, יעשה את הבחירות הנצרכות, ואגב, "תמים" זה לא "טיפש". יש הבדל גדול מאוד ביניהם.
מאוד קל להגיד "אמונה עיוורת" ולפטור בזה את הדיון. אבל האמונה, אם היא נכונה, היא לא עיוורת בכלל.
אני חושב שאת טועה ויש לך אחריות על טעות זו,
טוב, נו. אני חושבת שאתה טועה, ובוודאי שהאחריות על הדרך שבחרנו היא עלינו, לא משנה איזו דרך זו.
בסופו של דבר אני בטוח שגם את מבינה בצורה העמוקה ביותר שה' יתברך בשמיים ואנו בארץ.
המממ... מה זה אומר "בשמיים"? ומה זה אומר "בארץ"? ה' יתברך בכלל במושגים האלה? יש בכלל הבדל בשבילו בין שמיים וארץ? הוא ברא פה הכל והשמים והארץ הם קצה קצהו של הבריאה שלו, אז מה זה בדיוק אומר?
מכיר את השיר- "ה' הוא פה ה' הוא שם, ה' נמצא בכל העולם, למעלה ומלפנים, מצד שמאל מצד ימין, נמצא הוא בכל מקום בארץ עד מרום"? אז אמנם זה שיר ילדים אבל הוא מתמצת יפה את השקפת החסידות בעניין. ובלשוננו- ה' הוא לא שם, רחוק, מנותק. ה' הוא פה, איתי, איתך, אכפת לו ממני, ואני חשובה ויקרה לו. הוא חלק חשוב משגרת היומיום שלי והוא חלק עיקרי בכל החיים שלי.
הקבלה מסירה את לב האדם מיראת ה' ומהאמונה ביחודו ומפנה את האדם לדימויים אליליים (הפרצופים, הספירות וכד'). היא גם מטפשת את האדם ע"י הדימויים האלה וע"י הזיות.
יש הרבה יראי שמיים שלמים ומאמינים שגם לומדים קבלה או הולכים בדרך החסידות. עם כל הכבוד לליבוביץ', אני לא בטוחה שהדברים האלו עומדים במבחן המציאות.
[u]אינני מבין כיצד אפשר לומר שאין בו תפיסה כלל ובאותה נשימה לומר שיש קצת תפיסה בו. קצת קדושה.[/u]
בפרקים הראשונים של התניא הוא כותב על זה קצת. באופן כללי, כפי הבנתי, ברור שעצמותו של הקב"ה היא בלתי נתפסת, "אילו ידעתיו הייתיו". אבל, וזה האבל, שברוב חסדו הקב"ה נתן לנו את התורה וע"י זה אנחנו יכולים "לגעת" בו קצת. בעל התניא, בשער היחוד והאמונה, מביא משל, "כמחבק את המלך". גם אם המלך לבוש באלף מעילים, אם אתה מחבק אותו, אתה מחבק את המלך. התורה והמצוות, הם הלבושים של ההתגלות האלוקית בעולם, וכשאני מקיימת מצווה, אני כביכול "מחבקת את המלך".
זה לא שאני הדלה מעצמי הייתי יכולה להגיע אליו. זה שבגדולתו ובענוותנותו של הקב"ה הוא נתן לנו את היכולת וההזדמנות לגעת בו. מרחוק מאוד כמובן, אבל לגעת.
מלבד זאת, הנשמה שבנו היא "חלק א-לוה ממעל". הווה אומר שיש בנו חלקיקון של הקב"ה, וזה מאפשר קשר איתו.
[u]זו הדת המונותאיסטית הראשונה.[/u]
רק בגלל שהיא הראשונה אתה מאמין בה? ומה אם השניה והשלישית צודקות יותר? חייבת להיות לך אמונה בעצם האמיתות של הדת שלך, לא?
[u]באשר לספק - אינני חושב שזה נתון בידינו.[/u]
נו, אין מה להתווכח. אני כן חושבת שזה נתון בידינו. "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". ואם הספק קשור ליראת שמיים, אז זה בידינו.
[u]אם אתה מצביע על בעיה (למשל ילודה עודפת), הוא יאמר שזה רצון הקב"ה והכל יהיה בסדר (מענין אם גם בסופר הוא עושה כך חשבונות). אנו צריכים להתמודד עם העולם כמות שהוא ולא להציג עצמנו כמאמינים תמימים ושהאמונה העיוורת היא בעצם כוחנו[/u]
מצטערת, אבל המשפט הזה בעיני מעיד על חוסר הכרות עמוקה עם העולם החסידי. בתור כזאת, זה בכלל לא כ"כ פשוט, וזה הרבה יותר מורכב. להגיד שהכל רצון ה'? זה בוודאי, אבל איפה אני נכנסת פה? יש בחירה חופשית, יש התנהלות של דרך הטבע, יש בחינה של מה שנכון לאדם אחד ומה נכון לשני, ויש עוד הרבה. "הכל רצון ה'", זה משפט שבחיי היומיום צריך להתפרט לאלפי פרטים. והפרטים האלה דורשים מהאדם התמודדות אמיתית עם החיים שלו. אז יכול להיות שיהיה אדם שיהיה טיפש ולא יהיה אחראי לחייו, אבל בדרך כלל גם מי שמאמין ברצון ה' יקח אחריות על חייו, יעשה את הבחירות הנצרכות, ואגב, "תמים" זה לא "טיפש". יש הבדל גדול מאוד ביניהם.
מאוד קל להגיד "אמונה עיוורת" ולפטור בזה את הדיון. אבל האמונה, אם היא נכונה, היא לא עיוורת בכלל.
[u]אני חושב שאת טועה ויש לך אחריות על טעות זו,[/u]
טוב, נו. אני חושבת שאתה טועה, ובוודאי שהאחריות על הדרך שבחרנו היא עלינו, לא משנה איזו דרך זו.
[u]בסופו של דבר אני בטוח שגם את מבינה בצורה העמוקה ביותר שה' יתברך בשמיים ואנו בארץ.[/u]
המממ... מה זה אומר "בשמיים"? ומה זה אומר "בארץ"? ה' יתברך בכלל במושגים האלה? יש בכלל הבדל בשבילו בין שמיים וארץ? הוא ברא פה הכל והשמים והארץ הם קצה קצהו של הבריאה שלו, אז מה זה בדיוק אומר?
מכיר את השיר- "ה' הוא פה ה' הוא שם, ה' נמצא בכל העולם, למעלה ומלפנים, מצד שמאל מצד ימין, נמצא הוא בכל מקום בארץ עד מרום"? אז אמנם זה שיר ילדים אבל הוא מתמצת יפה את השקפת החסידות בעניין. ובלשוננו- ה' הוא לא שם, רחוק, מנותק. ה' הוא פה, איתי, איתך, אכפת לו ממני, ואני חשובה ויקרה לו. הוא חלק חשוב משגרת היומיום שלי והוא חלק עיקרי בכל החיים שלי.
[u]הקבלה מסירה את לב האדם מיראת ה' ומהאמונה ביחודו ומפנה את האדם לדימויים אליליים (הפרצופים, הספירות וכד'). היא גם מטפשת את האדם ע"י הדימויים האלה וע"י הזיות.[/u]
יש הרבה יראי שמיים שלמים ומאמינים שגם לומדים קבלה או הולכים בדרך החסידות. עם כל הכבוד לליבוביץ', אני לא בטוחה שהדברים האלו עומדים במבחן המציאות.