על ידי אישה_במסע* » 29 יולי 2015, 14:14
אתחיל מההתחלה -
העלתי את הנושא של טבעיות בהדגשה כטענת נגד לטענה של אלמונית:
אז שהשעמום גם יגיע באופן טבעי, לא?
אני לא חושבת שטבעי זה תמיד טוב (אחרת לא הייתי עושה דברים לא טבעיים בעליל, כמו ללמוד אנליזה נומרית)
במבט צלול{{}}, אם הפכתי את הדיון לפרסונלי מידי - התנצלותי הכנה. אנסה להימנע מזה בהמשך, ואם בלי כוונה אגלוש, את מוזמנת להעיר ואתלקן זאת.
אני לא מאמינה שילדים או מבוגרים בעולם הטבעי היו משתעממים יותר מידי כך או כך - היה יותר מידי מה לעשות כדי לשרוד, ואם היה רגע למנוחה אז היו מנצלים אותו בשמחה.
רגע של היסטוריה: לפני המהפכה החקלאית אנשים עבדו ממש מעט זמן. עובדתית. כל ה"בזיעת אפיך תאכל לחם" קרה רק אחרי המהפכה החקלאית. זה לא ממש קשור לדף הזה לדעתי, אבל מיתוסים על מה שהיה לפני המהפכה החקלאית התחילו לצרום לי אחרי שלמדתי על מה שהיה אז.
מה שאני חושבת שהוא טוב הוא גרסא מסויימת של טבעי, ליתר דיוק, ילדות מסויימת, שאני יודעת שהייתה במקומות מסויימים עד לא מזמן (וזה היה הרבה אחרי המהפכה החקלאית) ושבמידה מסויימת הייתה לי. ילדות שיש בה הרבה טבע, וזמן פנוי. והמצב הזה מלמד ילדים שחיים בו להיות עם עצמם ולהעסיק את עצמם.
מצב בו ילד לא יכול להיות לבד עם עצמו בלי להעסיק את עצמו במשהו הוא לדעתי מצב עצוב. מערכת היחסים של אדם עם עצמו היא המערכת הכי חשובה שיש לו, והיא תמשך לאורך כל חייו. אני רואה במצב בו אדם לא יכול להיות עם עצמו לבד מצב של בריחה ממערכת היחסים עם עצמו. לדעתי זה בסבירות גבוהה בא עם חוסר הקשבה עצמית ועלול בקלות ליצור חוסר מיומנות ביצירת יחסים אינטימיים ועמוקים, ובגיל מבוגר יותר את הסצנריו הקלאסי בו איש עסקים בסוף חייו מצטער על שלא בילה יותר זמן עם המשפחה. אבל רק בסוף חייו, כי להיות עם המשפחה זה סוג של "להעסיק את עצמך".
חוץ מזה מתנוונת היכולת להעסקה עצמית. כמו הרבה יכולות אחרות, היא מתפתחת אם משתמשים בה ומתנוונת אם לא משתמשים בה. ואם ילדים נמצאים באופן קבוע בפעילות מובנית אז היכולת שלהם ליצור לעצמם פעילות לא מובנית ובמשך שעות לשחק במשחק דמיוני, למשל, נפגעת. ולדעתי זה חבל.
בנוגע למסכים - אין לי דעה מוצקה בנושא הזה. לי בילדותי הייתה הגבלה על טלוויזיה. לא זוכרת במדויק מה היא הייתה, אני חושבת עד שעה ביום בזמן הלימודים. אבל עד החטיבה לא היה אינטרנט, ולטלוויזיה לא ממש נמשכתי. כלומר, ביסודי הייתה תקופה בה סדרות מסויימות היו ממש חשובות לי, אבל הפסקתי לצפות בטלוויזיה כשעליתי לחטיבה באופן טבעי. כך שרוב ילדותי עברה עלי בלי כמות גדולה לש מסכים, ולא היה סמארטפון.
מצד אחד, אני בעד לתת לילד ללמוד לווסת את עצמו. זו מיומנות שמבוגרים רבים חסרים אותה, ילדים יתקלו במסכים בוודאות אם הם יחיו בחברה המערבית, וזו מיומות חשובה.
מצד שני, יש ילדים שמתמכרים ממש. ואם מונעים מהם מסכים יוצאות מהם יצירתיות וכוחות ופעילויות שהמסך ממסך.
הפשרה של למצוא לילדים תעסוקות שהן לא מסך כדי שלא יתעסקו במסך היא בהחלט פשרה ראויה. אבל לי חבל על ילדים שלא יצאו לגן השעשועים ולטפס על עצים ולהסתתר בפרדס ועוד המון דברים שעשיתי, במשך שעות. והייתה בהם איכות שונה מהותית מאיכות של חוג.
<הערה ששייכת לדף אחר, אולי אפתח אותו פעם: בחוץ בצל אפשר בהחלט להיות, גם מאחת עשרה עד חמש. וגם בלי צל אפשר. וזה לא רק נסבל, החום כמעט ולא מפריע. אבל מזגן הורס את ההסתגלות של הגוף לחום. על הסתגלות לחום באופן טבעי אפתח דף אחר מתישהו>
על קייטנה אנתרופוסופית:
בעיקרון יש איתה שתי בעיות פוטנציאליות, ואחת מובנית.
הבעיות הפוטנציאליות הן הרמה של המדריכים וההשגחה שלהם על הילדים, שלפעמים היא בעייתית, ועודף אנתרופוסופיות של הקייטנה, ועל הבעייתיות הפוטנציאלית של זה כבר דובר בדף אחר בבאופן, שאני לא זוכרת את שמו.
הבעיה המובנית היא היותה של הקייטנה - קייטנה. ובתור כזו היא מובנית, היא חייבת לעמוד בכללי בטיחות שלפעמים נוגדים היגיון ויכולות של ילדים, בשם הכסת"ח והכללים שמתאימים לכולם. והמסגרת לפעמים שרירותית, ואני לא חושבת שבצורך להתאים את עצמי למסגרת שרירותית ונטולת היגיון יש משהו חיובי (בניגוד להתחשבות באחרים, שהיא ערך בעיני, התחשבות במסגרות היא לא ערך בעיניי, והיא אפילו אנטי-ערך, כלומר שלילית בעיניי).
בעיקרון החסרונות יכולים בהחלט לעלות על היתרונות, במיוחד אם לילד אין אפשרויות נגישות אחרות לעשות דברים כאלו, שלדעתי אמורים להיות נגישים לכל הילדים, אבל לצערי הם לא. ועדיין, יש הבדל מהותי בין המצב בו משפחה מורחבת או כמה משפחות נפגשות ועושות על האש, והילדים מדליקים מדורה ומלקטים פטריות, או ילדים שעושים מחנה בעצמם, על העץ ליד הבית, לבין כל זה כשזה קורה בקייטנה. זה שונה. כי בקייטנה לא יכולים לתת לילדים לטפס בלי השגחה - זה מסוכן, ובטח את האש מדליק המדריך, ולא כל ילד לבדו, ובגלל כל ההשגחה הזו, שהיא ההפך מאמון. אבל קייטנה לא יכולה אחרת. רק הורים יכולים.
אתחיל מההתחלה -
העלתי את הנושא של טבעיות בהדגשה כטענת נגד לטענה של אלמונית: [u]אז שהשעמום גם יגיע באופן טבעי, לא?[/u]
אני לא חושבת שטבעי זה תמיד טוב (אחרת לא הייתי עושה דברים לא טבעיים בעליל, כמו ללמוד אנליזה נומרית)
[po]במבט צלול[/po]{{}}, אם הפכתי את הדיון לפרסונלי מידי - התנצלותי הכנה. אנסה להימנע מזה בהמשך, ואם בלי כוונה אגלוש, את מוזמנת להעיר ואתלקן זאת.
[u]אני לא מאמינה שילדים או מבוגרים בעולם הטבעי היו משתעממים יותר מידי כך או כך - היה יותר מידי מה לעשות כדי לשרוד, ואם היה רגע למנוחה אז היו מנצלים אותו בשמחה.[/u]
רגע של היסטוריה: לפני המהפכה החקלאית אנשים עבדו ממש מעט זמן. עובדתית. כל ה"בזיעת אפיך תאכל לחם" קרה רק אחרי המהפכה החקלאית. זה לא ממש קשור לדף הזה לדעתי, אבל מיתוסים על מה שהיה לפני המהפכה החקלאית התחילו לצרום לי אחרי שלמדתי על מה שהיה אז.
מה שאני חושבת שהוא טוב הוא גרסא מסויימת של טבעי, ליתר דיוק, ילדות מסויימת, שאני יודעת שהייתה במקומות מסויימים עד לא מזמן (וזה היה הרבה אחרי המהפכה החקלאית) ושבמידה מסויימת הייתה לי. ילדות שיש בה הרבה טבע, וזמן פנוי. והמצב הזה מלמד ילדים שחיים בו להיות עם עצמם ולהעסיק את עצמם.
מצב בו ילד לא יכול להיות לבד עם עצמו בלי להעסיק את עצמו במשהו הוא לדעתי מצב עצוב. מערכת היחסים של אדם עם עצמו היא המערכת הכי חשובה שיש לו, והיא תמשך לאורך כל חייו. אני רואה במצב בו אדם לא יכול להיות עם עצמו לבד מצב של בריחה ממערכת היחסים עם עצמו. לדעתי זה בסבירות גבוהה בא עם חוסר הקשבה עצמית ועלול בקלות ליצור חוסר מיומנות ביצירת יחסים אינטימיים ועמוקים, ובגיל מבוגר יותר את הסצנריו הקלאסי בו איש עסקים בסוף חייו מצטער על שלא בילה יותר זמן עם המשפחה. אבל רק בסוף חייו, כי להיות עם המשפחה זה סוג של "להעסיק את עצמך".
חוץ מזה מתנוונת היכולת להעסקה עצמית. כמו הרבה יכולות אחרות, היא מתפתחת אם משתמשים בה ומתנוונת אם לא משתמשים בה. ואם ילדים נמצאים באופן קבוע בפעילות מובנית אז היכולת שלהם ליצור לעצמם פעילות לא מובנית ובמשך שעות לשחק במשחק דמיוני, למשל, נפגעת. ולדעתי זה חבל.
בנוגע למסכים - אין לי דעה מוצקה בנושא הזה. לי בילדותי הייתה הגבלה על טלוויזיה. לא זוכרת במדויק מה היא הייתה, אני חושבת עד שעה ביום בזמן הלימודים. אבל עד החטיבה לא היה אינטרנט, ולטלוויזיה לא ממש נמשכתי. כלומר, ביסודי הייתה תקופה בה סדרות מסויימות היו ממש חשובות לי, אבל הפסקתי לצפות בטלוויזיה כשעליתי לחטיבה באופן טבעי. כך שרוב ילדותי עברה עלי בלי כמות גדולה לש מסכים, ולא היה סמארטפון.
מצד אחד, אני בעד לתת לילד ללמוד לווסת את עצמו. זו מיומנות שמבוגרים רבים חסרים אותה, ילדים יתקלו במסכים בוודאות אם הם יחיו בחברה המערבית, וזו מיומות חשובה.
מצד שני, יש ילדים שמתמכרים ממש. ואם מונעים מהם מסכים יוצאות מהם יצירתיות וכוחות ופעילויות שהמסך ממסך.
הפשרה של למצוא לילדים תעסוקות שהן לא מסך כדי שלא יתעסקו במסך היא בהחלט פשרה ראויה. אבל לי חבל על ילדים שלא יצאו לגן השעשועים ולטפס על עצים ולהסתתר בפרדס ועוד המון דברים שעשיתי, במשך שעות. והייתה בהם איכות שונה מהותית מאיכות של חוג.
<הערה ששייכת לדף אחר, אולי אפתח אותו פעם: בחוץ בצל אפשר בהחלט להיות, גם מאחת עשרה עד חמש. וגם בלי צל אפשר. וזה לא רק נסבל, החום כמעט ולא מפריע. אבל מזגן הורס את ההסתגלות של הגוף לחום. על הסתגלות לחום באופן טבעי אפתח דף אחר מתישהו>
על קייטנה אנתרופוסופית:
בעיקרון יש איתה שתי בעיות פוטנציאליות, ואחת מובנית.
הבעיות הפוטנציאליות הן הרמה של המדריכים וההשגחה שלהם על הילדים, שלפעמים היא בעייתית, ועודף אנתרופוסופיות של הקייטנה, ועל הבעייתיות הפוטנציאלית של זה כבר דובר בדף אחר בבאופן, שאני לא זוכרת את שמו.
הבעיה המובנית היא היותה של הקייטנה - קייטנה. ובתור כזו היא מובנית, היא חייבת לעמוד בכללי בטיחות שלפעמים נוגדים היגיון ויכולות של ילדים, בשם הכסת"ח והכללים שמתאימים לכולם. והמסגרת לפעמים שרירותית, ואני לא חושבת שבצורך להתאים את עצמי למסגרת שרירותית ונטולת היגיון יש משהו חיובי (בניגוד להתחשבות באחרים, שהיא ערך בעיני, התחשבות במסגרות היא לא ערך בעיניי, והיא אפילו אנטי-ערך, כלומר שלילית בעיניי).
בעיקרון החסרונות יכולים בהחלט לעלות על היתרונות, במיוחד אם לילד אין אפשרויות נגישות אחרות לעשות דברים כאלו, שלדעתי אמורים להיות נגישים לכל הילדים, אבל לצערי הם לא. ועדיין, יש הבדל מהותי בין המצב בו משפחה מורחבת או כמה משפחות נפגשות ועושות על האש, והילדים מדליקים מדורה ומלקטים פטריות, או ילדים שעושים מחנה בעצמם, על העץ ליד הבית, לבין כל זה כשזה קורה בקייטנה. זה שונה. כי בקייטנה לא יכולים לתת לילדים לטפס בלי השגחה - זה מסוכן, ובטח את האש מדליק המדריך, ולא כל ילד לבדו, ובגלל כל ההשגחה הזו, שהיא ההפך מאמון. אבל קייטנה לא יכולה אחרת. רק הורים יכולים.