אני רוצה להיות "הבועטת" קצת.
ומה עם בעלים שבאמת מחזיקים את פרנסת הבית [רובם, לא?] ואם לא יעבדו את ה"מכסה" הנדרשת - פשוט יגידו להם "יופי שיש להם כזה סדר עדיפויות, אבל תממשו אותו במקום אחר?"
מה, באמת יש כזו תמימות בקשר לשוק העבודה? במיוחד בהיי טק?!
אולי בגלל שרובכם צעירים, כמו שאני מבינה, אז יש איזו מין אמונה מקסימה שכזו שהכל יהיה בסדר. [אני בת 46].
אבל בשלב מסוים התחרות בשוק העבודה אינה פשוטה, וכשאתה מתבגר יש צעירים הנושפים בעורפך, ואם הגעת למעמד מקצועי מסוים אתה נדרש להקריב לא מעט כדי לשמור עליו. ונדרשת ללא מעט גם כדי להגיע אליו!
אותו גבר שכל כך מוקיעים אותו פה, הוא זה שדואג לכך שניתן יהיה לממש עקרונות יפים - ולא בציניות! הלוואי שאני הייתי הולכת בזמנו עם החלומות החינוכיים שלי! אני ממש מקנאת בכם, המממשים! - ומאפשר שהם יקרו, לא?
הרי בלי המשכורת שלו בת הזוג היתה נאלצת גם היא לפרנס ו - פוף! - הלכו כל האידיאלים...............
מה שאני אומרת הוא, שיש לנהוג זהירות רבה בביקורת. הכותרת דוקא כן נכונה - לא רק אנחנו הנשים "מסכנות", גם הגברים.
המהפיכה הפמיניסטית הטילה עליהם עול כפול: הם גם נדרשים לפרנס וגם להיות בבית, רגישים, עוזרים, מחנכים וכיוב'. לא שאני מזלזלת והלוואי עלי, אבל לעתים קרובות זה ממש בלתי אפשרי לפעול כהלכה בשני העולמות.
נסו להזכר מה אומרות נשים-אמהות במצבים כאלה: שהן צריכות לנהל שתי קריירות, שהן עובדות בשתי משרות ועוד מיני תלונות מוצדקות.
למה כשהמדובר בגברים זה לא נכון?
זה לא קצת מוסר כפול?
חשבתי על משפט שיכול לתאר זאת היטב: "העבדות לבשה פנים חדשות". זה נכון גם לנשים עובדות וגם לגברים [ - עובדים...
]
ותסלחו לי על ההתפרצות, פשוט קראתי לא מעט גם בדפים אחרים ויש די אוירה של עליהום על הגברים.
לא שאני כזאת צדיקה..... גם אני, כאשר הילדים שלי היו צעירים יותר [כיום הצעיר הוא בן 12 והגדולים - גדולים] הרגשתי מקופחת, היה לי קשה כשבעלי הגיע מאוחר, עייף מתלאות היום, מהעולם התחרותי, לא מסוגל ולא רוצה לקחת חלק כמעט. התלוננתי לא מעט, חשתי שאילו הוא היה רק מתאמץ, אילו רק ויתר על מעט שעות בעבודה... אילו ואילו...
אבל היום אני רואה את הדברים מעט אחרת: אם זה המקצוע שהוא בחר לעצמו - יש מחירים. והמחירים לעתים משולמים על ידי כל המשפחה. כמו שהוא משלם מחיר כדי לאפשר לנו לחיות ברווחה סבירה.
ועוד משהו חשוב: בענין בחירת המקצוע - הרי לא תמיד יודעים אילו מחירים ישולמו בהמשך!
לדוגמא - אותו בעל רופא שבחר רפואת משפחה כהתמחות ובעצם וויתר על חלומו, לכאורה עשה בחירה שמתאימה לחיי משפחה. האם הוא - וזוגתו - חשבו על מחיר הויתור על חלום? - ונא לא לכעוס, אני לא מכירה אתכם, בחרתי בכם כמשל ......... כלומר- אולי הוא יהיה יותר שעות בבית, אבל אולי תצמח ותעלה תחושת התמרמרות על ויתור עצום שנעשה??? ואז מה המחיר???
ודוגמא אחרת: מי שמאד מוכשר בתחום ההיטק ופשוט אוהב את זה, לא תמיד יודע מה יהיה בהמשך. אולי בחר זאת כשהיה רווק וכיום זו צורה הפרנסה היחידה המוכרת לו? מה יעשה - יקום ויחליף מקצוע? ואם אין לו חלופות?
בקיצור, החיים לא כל כך פשוטים.
לעתים הדיונים כאן, עם כל היופי שבהם, עם כל האפשרות לחשוב פתוח וחדש ושונה ועמוק יותר בזכותם, מתרחקים מהמציאות.
אז תסלחו לי על פרץ האנרגיה, אבל הייתי חייבת....
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]")
אני רוצה להיות "הבועטת" קצת.
ומה עם בעלים שבאמת מחזיקים את פרנסת הבית [רובם, לא?] ואם לא יעבדו את ה"מכסה" הנדרשת - פשוט יגידו להם "יופי שיש להם כזה סדר עדיפויות, אבל תממשו אותו במקום אחר?"
מה, באמת יש כזו תמימות בקשר לשוק העבודה? במיוחד בהיי טק?!
אולי בגלל שרובכם צעירים, כמו שאני מבינה, אז יש איזו מין אמונה מקסימה שכזו שהכל יהיה בסדר. [אני בת 46].
אבל בשלב מסוים התחרות בשוק העבודה אינה פשוטה, וכשאתה מתבגר יש צעירים הנושפים בעורפך, ואם הגעת למעמד מקצועי מסוים אתה נדרש להקריב לא מעט כדי לשמור עליו. ונדרשת ללא מעט גם כדי להגיע אליו!
אותו גבר שכל כך מוקיעים אותו פה, הוא זה שדואג לכך שניתן יהיה לממש עקרונות יפים - ולא בציניות! הלוואי שאני הייתי הולכת בזמנו עם החלומות החינוכיים שלי! אני ממש מקנאת בכם, המממשים! - ומאפשר שהם יקרו, לא?
הרי בלי המשכורת שלו בת הזוג היתה נאלצת גם היא לפרנס ו - פוף! - הלכו כל האידיאלים...............
מה שאני אומרת הוא, שיש לנהוג זהירות רבה בביקורת. הכותרת דוקא כן נכונה - לא רק אנחנו הנשים "מסכנות", גם הגברים.
המהפיכה הפמיניסטית הטילה עליהם עול כפול: הם גם נדרשים לפרנס וגם להיות בבית, רגישים, עוזרים, מחנכים וכיוב'. לא שאני מזלזלת והלוואי עלי, אבל לעתים קרובות זה ממש בלתי אפשרי לפעול כהלכה בשני העולמות.
נסו להזכר מה אומרות נשים-אמהות במצבים כאלה: שהן צריכות לנהל שתי קריירות, שהן עובדות בשתי משרות ועוד מיני תלונות מוצדקות.
למה כשהמדובר בגברים זה לא נכון?
זה לא קצת מוסר כפול?
חשבתי על משפט שיכול לתאר זאת היטב: "העבדות לבשה פנים חדשות". זה נכון גם לנשים עובדות וגם לגברים [ - עובדים... ;-) ]
ותסלחו לי על ההתפרצות, פשוט קראתי לא מעט גם בדפים אחרים ויש די אוירה של עליהום על הגברים.
לא שאני כזאת צדיקה..... גם אני, כאשר הילדים שלי היו צעירים יותר [כיום הצעיר הוא בן 12 והגדולים - גדולים] הרגשתי מקופחת, היה לי קשה כשבעלי הגיע מאוחר, עייף מתלאות היום, מהעולם התחרותי, לא מסוגל ולא רוצה לקחת חלק כמעט. התלוננתי לא מעט, חשתי שאילו הוא היה רק מתאמץ, אילו רק ויתר על מעט שעות בעבודה... אילו ואילו...
אבל היום אני רואה את הדברים מעט אחרת: אם זה המקצוע שהוא בחר לעצמו - יש מחירים. והמחירים לעתים משולמים על ידי כל המשפחה. כמו שהוא משלם מחיר כדי לאפשר לנו לחיות ברווחה סבירה.
ועוד משהו חשוב: בענין בחירת המקצוע - הרי לא תמיד יודעים אילו מחירים ישולמו בהמשך!
לדוגמא - אותו בעל רופא שבחר רפואת משפחה כהתמחות ובעצם וויתר על חלומו, לכאורה עשה בחירה שמתאימה לחיי משפחה. האם הוא - וזוגתו - חשבו על מחיר הויתור על חלום? - ונא לא לכעוס, אני לא מכירה אתכם, בחרתי בכם כמשל ......... כלומר- אולי הוא יהיה יותר שעות בבית, אבל אולי תצמח ותעלה תחושת התמרמרות על ויתור עצום שנעשה??? ואז מה המחיר???
ודוגמא אחרת: מי שמאד מוכשר בתחום ההיטק ופשוט אוהב את זה, לא תמיד יודע מה יהיה בהמשך. אולי בחר זאת כשהיה רווק וכיום זו צורה הפרנסה היחידה המוכרת לו? מה יעשה - יקום ויחליף מקצוע? ואם אין לו חלופות?
בקיצור, החיים לא כל כך פשוטים.
לעתים הדיונים כאן, עם כל היופי שבהם, עם כל האפשרות לחשוב פתוח וחדש ושונה ועמוק יותר בזכותם, מתרחקים מהמציאות.
אז תסלחו לי על פרץ האנרגיה, אבל הייתי חייבת.... :-]