על ידי קשורה_לתינוקת* » 23 פברואר 2012, 04:39
היי לכולם
אני קוראת המון באתר את כל הדיאלוגים והשיחות והעיצות וחשבתי לבקש את עזרתכם כאן, לבעלי ובעלות נסיון, לגבי משהו שאין לי מושג לגביו איך לפעול.
קצת עליי: יש לי ילדה מחוץ לנישואין שקרתה כתוצאה של קשר שהיה לי עם מישהו למשך חצי שנה שבה היינו זוג. נכנסתי להריון לא מכוון, והשארתי את ההריון בניגוד לרצונו הרב שאני יעשה הפלה.
כל ההריון היה לי דיי סיוט ואני במחשבה אחורנית לא יודעת איך עברתי את זה בכלל. הייתי מאוהבת בו, הוא היה החבר הראשון הרציני שלי, והוא פשוט דיי נטש אותי דיי בהתחלה. זה היה סיוט כי כן היו נסיונות חזרה למשך כל ההריון אבל אחרי הנטישה הראשונית שלו, והיחס הגרוע שנתן לי, בתחילת ההריון דיי איבדתי אימון בו, כי נטש, ולמרות שנזקקתי קשות קשות ליחס ממנו זה כל פעם נגמר בבכי בכי בכי נוראי והיה פשוט סיוט ענקי החוויה הזאת. היו הרבה קללות לכווני, התפרצויות, מצבים שבהם אני בוכה והוא צורח, שכבר חשבתי שדיי נפרדנו אז הוא רוצה לחזור ואז חוזרים, פשוט נתתי לו להתנהג אליי בסוג של אלימות והתעללות מכוון שהייתי כל כל מסכנה ועצובה לבד ורציתי להיות איתו, רציתי שיעבור איתי את התהליך.
לא הייתי מוכנה להפלה והוא התעצבן מזה נורא נורא, אבל באמת שלא יכולתי..אם הייתי יכולה זה היה יותר קל בהרבה, ובכיף הייתי עושה את זה בשבילו..אבל לא יכולתי, והוא לא הבין את זה.
וזה הרס אותי.
שנינו סטודנטים, למדנו באותו מוסד לימודים והוא היה מתעלם ממני דיי הרבה.
בקיצור, יש עוד המון מה לספר אם זה יענייין מישהו, רק לומר שהיה סיוט סיוט סיוט, ושבסוף, כשהיא היתה בת חצי שנה זה נגמר סופית כל הריקוד של הקשר שלנו שהיה בנוי מלהיות קצת ביחד ולהפרד, להיות ביחד להפרד לריב לבכות וחוזר חלילה..וזה אני חתכתי סופית בעקבות גילוי שבעצם מתחילת ההריון היה עם עוד מישהי שקרא לה "סתם סקס מתוך תסכול" אבל אני כבר לא יכלתי לסלוח על השקר הארוך והכואב הזה שנמשך במשך שנה שלמה שבהם הכחיש שהיה עם מישהי...ומידי פעם ניסינו לחזור לביחד, ובעצם לא היה נאמן, גם בשקר וגם במעשה.
בקיצור מה שמפריע לי הוא שהוא הרבה הרבה פעמים איים עליי שיקח את הילדה, שיהיה איתי במלחמה על משמורת, שיחטוף אותה גם אם בית המשפט יחליט שלא תהיה לו משמורת וכד..
ולכן פחדתי מזה מאוד, בעיקר אחרי לידה.
עכשיו, הייתי עוזבת אותו ושוכחת ממנו ומצדי לא ראות אותו בחיים ומאחלת לו את כל הרע שבעולם (סליחה, אבל ככה אני כרגע מרגישה, הרבה כעס ותסכול כי הייתי תמימה) אבל אני צריכה ממנו את הדמי מזונות, זו הסיבה היחידה. זה הדבר היחיד שאני רוצה ממנו כרגע.
אני פוחדת מאוד אבל. פוחדת שיהיה לי קשה עם כל העניין של ההסדרי ראייה, ולתת לו את הילדה שתישן אצלו, (זה נראה לי לא טבעי בכלל לישון בלעדייה), פוחדת בכלל לחזור איתו לקשר. הוא לא ממש מכיר את התינוקת (היא בת שנה) הוא ראה אותה כמה פעמים, וגם היינו במלון ביחד כשהיתה בת חצי שנה כמה ימים, אבל זהו. אין בניהם קשר, הוא מעולם לא טיפל בה. אני פוחדת המון המון לשלומה בקשר אליו, בעיקר בגלל האיומים, ואני פוחדת שיפגע בה או בי או בשתינו אם אתבע מזונות, אבל אני באמת צריכה את הכסף.
חזרתי לגור עם ההורים ואין להם הרבה כסף.
בנתיים אני איתה בבית ומסתדרת עם ההוצאות כי לא קניתי לה כלום חדש, אבל באמת שצריכה.
בקיצור אני פוחדת לאבד את החופש שלי, בגלל כסף, פוחדת שאהיה חייבת למסור אותה לידיים שמבחינתי כרגע הן זרות ואלימות, ומעולם לא טיפלו בה, בגלל שמזונות הולכים יחד עם הסדרי ראייה.
כרגע הוא לא מעוניין בה בכלל, הוא לא בא לראות אותה ועסוק בלימודים, אפילו לא ביומולדת שלה שהיה לא מזמן, לא התקשר או משהו..
אני פוחדת גם כי אני דיי "באופן" בלי חיסונים, חשוב לי הבריאות שלה, כלומר היא מטופלת בהומאופתיה ולא ברפואה קונבנציונאלית, אני מבחינתי אשלח אותה למסגרות חינוך אלטרנטביות וכד..והוא ממש ממש לא כזה. ופוחדת שאני אכניס עצמי לקונפליקטים, איתו, ושזה יבוא לי בהפוכה.
מישהו שהיה שם, יכול לספר לי על איך זה בהקשר של הסדרי ראייה, מה הקשיים שעברתם?
אשמח גם לעצות ותמיכה באופן כללי ממי שהיה בסיפור דומה או לא
היי לכולם
אני קוראת המון באתר את כל הדיאלוגים והשיחות והעיצות וחשבתי לבקש את עזרתכם כאן, לבעלי ובעלות נסיון, לגבי משהו שאין לי מושג לגביו איך לפעול.
קצת עליי: יש לי ילדה מחוץ לנישואין שקרתה כתוצאה של קשר שהיה לי עם מישהו למשך חצי שנה שבה היינו זוג. נכנסתי להריון לא מכוון, והשארתי את ההריון בניגוד לרצונו הרב שאני יעשה הפלה.
כל ההריון היה לי דיי סיוט ואני במחשבה אחורנית לא יודעת איך עברתי את זה בכלל. הייתי מאוהבת בו, הוא היה החבר הראשון הרציני שלי, והוא פשוט דיי נטש אותי דיי בהתחלה. זה היה סיוט כי כן היו נסיונות חזרה למשך כל ההריון אבל אחרי הנטישה הראשונית שלו, והיחס הגרוע שנתן לי, בתחילת ההריון דיי איבדתי אימון בו, כי נטש, ולמרות שנזקקתי קשות קשות ליחס ממנו זה כל פעם נגמר בבכי בכי בכי נוראי והיה פשוט סיוט ענקי החוויה הזאת. היו הרבה קללות לכווני, התפרצויות, מצבים שבהם אני בוכה והוא צורח, שכבר חשבתי שדיי נפרדנו אז הוא רוצה לחזור ואז חוזרים, פשוט נתתי לו להתנהג אליי בסוג של אלימות והתעללות מכוון שהייתי כל כל מסכנה ועצובה לבד ורציתי להיות איתו, רציתי שיעבור איתי את התהליך.
לא הייתי מוכנה להפלה והוא התעצבן מזה נורא נורא, אבל באמת שלא יכולתי..אם הייתי יכולה זה היה יותר קל בהרבה, ובכיף הייתי עושה את זה בשבילו..אבל לא יכולתי, והוא לא הבין את זה.
וזה הרס אותי.
שנינו סטודנטים, למדנו באותו מוסד לימודים והוא היה מתעלם ממני דיי הרבה.
בקיצור, יש עוד המון מה לספר אם זה יענייין מישהו, רק לומר שהיה סיוט סיוט סיוט, ושבסוף, כשהיא היתה בת חצי שנה זה נגמר סופית כל הריקוד של הקשר שלנו שהיה בנוי מלהיות קצת ביחד ולהפרד, להיות ביחד להפרד לריב לבכות וחוזר חלילה..וזה אני חתכתי סופית בעקבות גילוי שבעצם מתחילת ההריון היה עם עוד מישהי שקרא לה "סתם סקס מתוך תסכול" אבל אני כבר לא יכלתי לסלוח על השקר הארוך והכואב הזה שנמשך במשך שנה שלמה שבהם הכחיש שהיה עם מישהי...ומידי פעם ניסינו לחזור לביחד, ובעצם לא היה נאמן, גם בשקר וגם במעשה.
בקיצור מה שמפריע לי הוא שהוא הרבה הרבה פעמים איים עליי שיקח את הילדה, שיהיה איתי במלחמה על משמורת, שיחטוף אותה גם אם בית המשפט יחליט שלא תהיה לו משמורת וכד..
ולכן פחדתי מזה מאוד, בעיקר אחרי לידה.
עכשיו, הייתי עוזבת אותו ושוכחת ממנו ומצדי לא ראות אותו בחיים ומאחלת לו את כל הרע שבעולם (סליחה, אבל ככה אני כרגע מרגישה, הרבה כעס ותסכול כי הייתי תמימה) אבל אני צריכה ממנו את הדמי מזונות, זו הסיבה היחידה. זה הדבר היחיד שאני רוצה ממנו כרגע.
אני פוחדת מאוד אבל. פוחדת שיהיה לי קשה עם כל העניין של ההסדרי ראייה, ולתת לו את הילדה שתישן אצלו, (זה נראה לי לא טבעי בכלל לישון בלעדייה), פוחדת בכלל לחזור איתו לקשר. הוא לא ממש מכיר את התינוקת (היא בת שנה) הוא ראה אותה כמה פעמים, וגם היינו במלון ביחד כשהיתה בת חצי שנה כמה ימים, אבל זהו. אין בניהם קשר, הוא מעולם לא טיפל בה. אני פוחדת המון המון לשלומה בקשר אליו, בעיקר בגלל האיומים, ואני פוחדת שיפגע בה או בי או בשתינו אם אתבע מזונות, אבל אני באמת צריכה את הכסף.
חזרתי לגור עם ההורים ואין להם הרבה כסף.
בנתיים אני איתה בבית ומסתדרת עם ההוצאות כי לא קניתי לה כלום חדש, אבל באמת שצריכה.
בקיצור אני פוחדת לאבד את החופש שלי, בגלל כסף, פוחדת שאהיה חייבת למסור אותה לידיים שמבחינתי כרגע הן זרות ואלימות, ומעולם לא טיפלו בה, בגלל שמזונות הולכים יחד עם הסדרי ראייה.
כרגע הוא לא מעוניין בה בכלל, הוא לא בא לראות אותה ועסוק בלימודים, אפילו לא ביומולדת שלה שהיה לא מזמן, לא התקשר או משהו..
אני פוחדת גם כי אני דיי "באופן" בלי חיסונים, חשוב לי הבריאות שלה, כלומר היא מטופלת בהומאופתיה ולא ברפואה קונבנציונאלית, אני מבחינתי אשלח אותה למסגרות חינוך אלטרנטביות וכד..והוא ממש ממש לא כזה. ופוחדת שאני אכניס עצמי לקונפליקטים, איתו, ושזה יבוא לי בהפוכה.
מישהו שהיה שם, יכול לספר לי על איך זה בהקשר של הסדרי ראייה, מה הקשיים שעברתם?
אשמח גם לעצות ותמיכה באופן כללי ממי שהיה בסיפור דומה או לא