על ידי נועה_בר* » 11 יולי 2004, 22:04
מיכל הי,
כמה טוב שבאת @} ותודה על כל מה שכתבת יש פה המון ואני אתייחס:
לא מכירה את הגברת זבובית! זה מה - flylady ? לצערי הדיסלקציה שלי החמירה מאוד מאז הלידה ( מראש אתנצל על שגיאות כתיב אם יהיו או היו) ולקרוא אנגלית הפך לסיוט מעייף, נדמה לי שבאחד משיטוטי ראיתי שיש מישהי שמתרגמת אותה, אז אולי אנסה לקרוא. אני מאמינה שבטח זה עוזר, גם עלי המעט שקראתי ולמרות שהתנגדתי ( מרדנית אני
) זה השפיע קצת.
מפה הן נובעות, הציפיות, מההשוואה לאחרים,
נכון ! וכתבתי על זה:
הדרישה הזו מעצמי - הציפיה, באה כי אני מודדת/ משווה את עצמי ואת אחרים - איך הם מתפקדים, והרי מרחוק ומבחוץ אי אפשר באמת לראות אף אחד. רק יש לדעת שאף אחד לא מושלם ( נשמע כ"כ נדוש עד שכמעט בא לי להקיא אבל מה לעשות שזו האמת) ואת עצמי אני משווה ומודדת ביחס למה שהייתי, אבל מה לעשות שאני כבר לא?
ובכל זאת - בימים שזוגי לא בבית, אני חשה בהבדל! אני עושה ואין לי בלב כלום עליו, או אני עושה כי אני חושבת שזה יקל עלי ולא משאירה הכל מתוך עיפות ויאוש שאולי מישהו כבר יבוא ויגאל אותי, מישהו? כל אחד רק לא אני, ומה לעשות שרק הוא פה איתי, אז זה מכוון אליו.
אני יודעת שלא קל לחברתי החד הורית, ולא באמת אני משווה רק מכירה את התחושה הזו כ"כ טוב - שאין על מי להפיל את האשמה על מה שלא עושים. ולזה אני מתגעגעת, נורא! דווקא מכיוון שכל כך יודעת שהכל חוזר ונופל עלינו, ואין, או לא צריך, לחפש כל הזמן מי יעשה - רק לא אני.
( לא כתבתי על חברתינו המשותפת )
תודה שאת מזכירה לי את הדברים הטובים והחיוביים, אני זוכרת אותם - גם ביום יום אני מסתכלת על מאיה ומתמלאת בשמחה וגאווה בי שעשיתי את זה, ולכן אולי התיסכול גדל, כי איך אני לא מצליחה להיות רק שמחה ומאושרת ( כל הזמן
) איך אני ברגע הופכת מרירה, ביקורתית וכועסת. והכל בזכות הציפיות !
ואני לא שוכחת שגם לך חלק בהצלחה:
העובדה שהצלחת להלחם ולנצח בקרב על ההנקה, והיא עדיין יונקת! אני כל-כך גאה בך
ואני בך @}
הבוקר חשבתי שוב על האיש שקיבל דום לב, זה באמת מאוד השפיע עלי - לטובה!
אני כבר מזמן חושבת שטראומות או מצבים קשים וקיצוניים הם אלו שבאמת יכולים להזיז אותנו. יש לזה כוח עצום. זה דוחף אותנו לקצה, לקיצוניות שמאפשרת להגיע לשינוי ( כמו היין והיאנג שמתהפכים כשמגיעים לשלמות = לקצה ).
אבל הבוקר בכלל לא התקדם כמו שציפיתי, לא הצלחתי לא לצפות מזוגי לעזרה שכמובן שלא באה, והיה לי כ"כ הרבה להספיק בזמן בלתי סביר וגם להיות עם מאיה בשקט וברגיעה של בוקר, וזו היתה נפילה קשה
.
הוא באמת לא מצליח לעזור לי! והוא באמת איתי, וכל כך קשה שלא לבקר את העובדה שהוא לא עושה כלום! ועוד מרשה לעצמו לצאת לגינה לקפה וסיגריה שאני בשיא הלחץ - איזה כייף לו!
ואיזה כייף לי שאני מקבלת כזה שיעור ומנסה להיתמודד איתו, אוי ( בתרגום מפולנית = איזה יופי ) החיים הטובים.
לפחות אחרי הדמעות נפרדנו בנשיקה, גם זה המון.
מיכל הי,
כמה טוב שבאת @} ותודה על כל מה שכתבת יש פה המון ואני אתייחס:
לא מכירה את הגברת זבובית! זה מה - flylady ? לצערי הדיסלקציה שלי החמירה מאוד מאז הלידה ( מראש אתנצל על שגיאות כתיב אם יהיו או היו) ולקרוא אנגלית הפך לסיוט מעייף, נדמה לי שבאחד משיטוטי ראיתי שיש מישהי שמתרגמת אותה, אז אולי אנסה לקרוא. אני מאמינה שבטח זה עוזר, גם עלי המעט שקראתי ולמרות שהתנגדתי ( מרדנית אני ;-) ) זה השפיע קצת.
[u]מפה הן נובעות, הציפיות, מההשוואה לאחרים,[/u]
נכון ! וכתבתי על זה:
[u]הדרישה הזו מעצמי - הציפיה, באה כי אני מודדת/ משווה את עצמי ואת אחרים - איך הם מתפקדים, והרי מרחוק ומבחוץ אי אפשר באמת לראות אף אחד. רק יש לדעת שאף אחד לא מושלם ( נשמע כ"כ נדוש עד שכמעט בא לי להקיא אבל מה לעשות שזו האמת) ואת עצמי אני משווה ומודדת ביחס למה שהייתי, אבל מה לעשות שאני כבר לא?[/u]
ובכל זאת - בימים שזוגי לא בבית, אני חשה בהבדל! אני עושה ואין לי בלב כלום עליו, או אני עושה כי אני חושבת שזה יקל עלי ולא משאירה הכל מתוך עיפות ויאוש שאולי מישהו כבר יבוא ויגאל אותי, מישהו? כל אחד רק לא אני, ומה לעשות שרק הוא פה איתי, אז זה מכוון אליו.
אני יודעת שלא קל לחברתי החד הורית, ולא באמת אני משווה רק מכירה את התחושה הזו כ"כ טוב - שאין על מי להפיל את האשמה על מה שלא עושים. ולזה אני מתגעגעת, נורא! דווקא מכיוון שכל כך יודעת שהכל חוזר ונופל עלינו, ואין, או לא צריך, לחפש כל הזמן מי יעשה - רק לא אני.
( לא כתבתי על חברתינו המשותפת )
תודה שאת מזכירה לי את הדברים הטובים והחיוביים, אני זוכרת אותם - גם ביום יום אני מסתכלת על מאיה ומתמלאת בשמחה וגאווה בי שעשיתי את זה, ולכן אולי התיסכול גדל, כי איך אני לא מצליחה להיות רק שמחה ומאושרת ( כל הזמן ;-) ) איך אני ברגע הופכת מרירה, ביקורתית וכועסת. והכל בזכות הציפיות !
ואני לא שוכחת שגם לך חלק בהצלחה: [u]העובדה שהצלחת להלחם ולנצח בקרב על ההנקה, והיא עדיין יונקת! אני כל-כך גאה בך[/u]
ואני בך @} |L|
הבוקר חשבתי שוב על האיש שקיבל דום לב, זה באמת מאוד השפיע עלי - לטובה!
אני כבר מזמן חושבת שטראומות או מצבים קשים וקיצוניים הם אלו שבאמת יכולים להזיז אותנו. יש לזה כוח עצום. זה דוחף אותנו לקצה, לקיצוניות שמאפשרת להגיע לשינוי ( כמו היין והיאנג שמתהפכים כשמגיעים לשלמות = לקצה ).
אבל הבוקר בכלל לא התקדם כמו שציפיתי, לא הצלחתי לא לצפות מזוגי לעזרה שכמובן שלא באה, והיה לי כ"כ הרבה להספיק בזמן בלתי סביר וגם להיות עם מאיה בשקט וברגיעה של בוקר, וזו היתה נפילה קשה :-(.
הוא באמת לא מצליח לעזור לי! והוא באמת איתי, וכל כך קשה שלא לבקר את העובדה שהוא לא עושה כלום! ועוד מרשה לעצמו לצאת לגינה לקפה וסיגריה שאני בשיא הלחץ - איזה כייף לו!
ואיזה כייף לי שאני מקבלת כזה שיעור ומנסה להיתמודד איתו, אוי ( בתרגום מפולנית = איזה יופי ) החיים הטובים.
לפחות אחרי הדמעות נפרדנו בנשיקה, גם זה המון.