על ידי פיץ_מציץ* » 10 יולי 2006, 00:20
יום מענין היה לי היום.
בשבוע שעבר ההגעה לגן היתה קשה
לפיצ פונת. לקראת וף השבוע היה שיפור מסוים, ואז הסתקרנתי לראות מה יקרה אחרי שתהיה ההפסקה של סוף השבוע. במהלך סוף השבוע נסענו פעמיים לבקר חברים בדרך שהיא הדרך בה אנחנו נוסעים לגן.
פיצ פונת התרגשה, אמרה בקול רם "לא, לא, די די די". היום בבוקר היא ביקשה ציצי אחרי שהשארנו את אמא פיצה בגן שלה (היא כבר מזמן מסתדרת בלי אמא בבוקר, כנראה היא מבקשת כי היא יודעת שאם ינתן לה מבוקשה אז אי אפשר ללכת לגן). המשכנו לנסוע, וסיפרתי לה בדרך שאנחנו נוסעים למקום בו יש בריכה, וארגז חול, וילדים, וגננות, ודגים שתלויים מהקרה, ועוד ועוד. זה הרגיע אותה קצת. אחר כך, קת לפני שהגענו לגן, עצרנו ליד צלף שגדל בר ושאלנו ממנו כמה פרחים כדי שנוכל לתת אותם לגננות של
פיצ פונת.
ההגעה לגן היתה שקטה, בלי לחץ. התחלנו לחלק את הפרחים והרגשתי שההתנגדות שלה להשאר בלעדי בגן פחותה מאשר בשוע שעבר. עדיין, הפרידה היתה מלווה בדמעות. מזל שיש טלפון סלולרי, פר להתקשר אחרי שלוש דקות ולשמוע שהיא נרגעה וגם די נהנית.
והסימן הכי טוב להתאקלמות: היא התחילה לעשות פיפי בגן, גם בלי לבקש ללכת לסיר...
עד עכשיו היא היתה מתאפקת, לפעמים יום שלם, כי לא הרגישה שם בנוח. כנראה שהיא מרגישה יותר בנוח.
במאמר מוסגר:
עכשיו מה שחסר לי הוא שהפרידה תהיה קלה יותר. לפני כמה מים היתה פרידה קשה מאוד, בכיתי המון והרגשתי רע, מאכזב את הבת שלי. הבנתי שמה שהיא צריכה זה תחושה שהגן טוב, שז בסדר להינות ממנו, ושזה גם בסדר להיות עצובה בפרידה. אני חושב שאני מצליח לשדר לה את המסר הזה, ולהיות משוכנע בו. היא אכן קולטת כל דבר כמו שאנחנו מתכוונים אליו באמת, לא איך שאנחנו אומרים מהפה ולחוץ. אני כבר חיצית את הרוביקון - החלטתי שהגן הזה טוב בשבילה, שיתנהגו אליה יפה. שכדאי לה להיות שם. זה לא אומר שאני מוותר על לבדוק ולתקן אותם. זה אומר שהגישה שלי היא בכללה חיובית ופרודוקטיבי - אם משהו חורק, איך אפשר לתקן ולהכניס למסלול שאני רוצה בו, ולא להתרעם או לוותר.
אחר כך, הצלחתי גם להשלים כמה חובות שיש לי לענין חיפושי העבודה. אחרי הצהריים קיבלתי הודעה מחברה גדולה שאכן רוצה להעסיק אותי (עדיין לא עבודה, קודם כל קורס בן חודש של טרום עבודה). הלכנו לנו לים ואחר כך לאכול גלידה, ובדרך חזרה - הפלא ופלא - האוטו שבק בעליות הביתה... לא נורא, בשביל זה יש חברים! אביטל באה ולקחה את פיצה ופיצפונת הביתה, אני נשארתי עוד כשעה לחכות לגרר, ומחר בבוקר נכניס את האוטו למוסך וננסה לגלות מה קרה ו, ואם יש סיכוי לצאת מזה בלי הרבה כסף (זאת אומרת,
לא בלי הרבה כסף).. העיקר הוא מצב רוח טוב, ובזה לא הצליחו לפגוע לי!
והנה פרח לעצמי:
@}
יום מענין היה לי היום.
בשבוע שעבר ההגעה לגן היתה קשה [po]לפיצ פונת[/po]. לקראת וף השבוע היה שיפור מסוים, ואז הסתקרנתי לראות מה יקרה אחרי שתהיה ההפסקה של סוף השבוע. במהלך סוף השבוע נסענו פעמיים לבקר חברים בדרך שהיא הדרך בה אנחנו נוסעים לגן. [po]פיצ פונת[/po] התרגשה, אמרה בקול רם "לא, לא, די די די". היום בבוקר היא ביקשה ציצי אחרי שהשארנו את אמא פיצה בגן שלה (היא כבר מזמן מסתדרת בלי אמא בבוקר, כנראה היא מבקשת כי היא יודעת שאם ינתן לה מבוקשה אז אי אפשר ללכת לגן). המשכנו לנסוע, וסיפרתי לה בדרך שאנחנו נוסעים למקום בו יש בריכה, וארגז חול, וילדים, וגננות, ודגים שתלויים מהקרה, ועוד ועוד. זה הרגיע אותה קצת. אחר כך, קת לפני שהגענו לגן, עצרנו ליד צלף שגדל בר ושאלנו ממנו כמה פרחים כדי שנוכל לתת אותם לגננות של [po]פיצ פונת[/po].
ההגעה לגן היתה שקטה, בלי לחץ. התחלנו לחלק את הפרחים והרגשתי שההתנגדות שלה להשאר בלעדי בגן פחותה מאשר בשוע שעבר. עדיין, הפרידה היתה מלווה בדמעות. מזל שיש טלפון סלולרי, פר להתקשר אחרי שלוש דקות ולשמוע שהיא נרגעה וגם די נהנית.
והסימן הכי טוב להתאקלמות: היא התחילה לעשות פיפי בגן, גם בלי לבקש ללכת לסיר... :-) עד עכשיו היא היתה מתאפקת, לפעמים יום שלם, כי לא הרגישה שם בנוח. כנראה שהיא מרגישה יותר בנוח.
[hr]
במאמר מוסגר:
עכשיו מה שחסר לי הוא שהפרידה תהיה קלה יותר. לפני כמה מים היתה פרידה קשה מאוד, בכיתי המון והרגשתי רע, מאכזב את הבת שלי. הבנתי שמה שהיא צריכה זה תחושה שהגן טוב, שז בסדר להינות ממנו, ושזה גם בסדר להיות עצובה בפרידה. אני חושב שאני מצליח לשדר לה את המסר הזה, ולהיות משוכנע בו. היא אכן קולטת כל דבר כמו שאנחנו מתכוונים אליו באמת, לא איך שאנחנו אומרים מהפה ולחוץ. אני כבר חיצית את הרוביקון - החלטתי שהגן הזה טוב בשבילה, שיתנהגו אליה יפה. שכדאי לה להיות שם. זה לא אומר שאני מוותר על לבדוק ולתקן אותם. זה אומר שהגישה שלי היא בכללה חיובית ופרודוקטיבי - אם משהו חורק, איך אפשר לתקן ולהכניס למסלול שאני רוצה בו, ולא להתרעם או לוותר.
[hr]
אחר כך, הצלחתי גם להשלים כמה חובות שיש לי לענין חיפושי העבודה. אחרי הצהריים קיבלתי הודעה מחברה גדולה שאכן רוצה להעסיק אותי (עדיין לא עבודה, קודם כל קורס בן חודש של טרום עבודה). הלכנו לנו לים ואחר כך לאכול גלידה, ובדרך חזרה - הפלא ופלא - האוטו שבק בעליות הביתה... לא נורא, בשביל זה יש חברים! אביטל באה ולקחה את פיצה ופיצפונת הביתה, אני נשארתי עוד כשעה לחכות לגרר, ומחר בבוקר נכניס את האוטו למוסך וננסה לגלות מה קרה ו, ואם יש סיכוי לצאת מזה בלי הרבה כסף (זאת אומרת, [b]לא[/b] בלי הרבה כסף).. העיקר הוא מצב רוח טוב, ובזה לא הצליחו לפגוע לי!
והנה פרח לעצמי:
@}