על ידי ציפורי* » 16 ספטמבר 2013, 22:42
הימים של תשרי הם תמיד ימים מיוחדים במינם. לתחושתי, אין עוד כאלה בכל השנה.
גם התחושה של חגי תשרי שונה בשבילי מזו של כל שאר החגים.
אולי זה בגלל הסתיו. האור המשתנה. אבל בטוח שלא רק. יש משהו נסתר, שמתגלה לרגעים והוא חמקמק ובכל זאת מורגש. נוכח.
במשך כמה שנים ניסיתי ליצור טקסים. למצוא את החיבור שלי, שלנו, לחגים. לפעמים החיבור חיפש ביטוי בטקסים המקובלים- ברכות וקידוש וסימני החג, צום, סוכה.
לפעמים, במקום הטקסים המסורתיים או בנוסף להם, אלה היו טקסים אישיים, או משפחתיים.
כך או כך נאחזתי בהם, בטקסים, ונבהלתי כשראיתי שהם משתנים. לובשים צורות חדשות, מפתיעות. לפעמים גם פשוט מתפוגגים, ואז חוזרים, שוב, אבל אחרת.
ועם הזמן הולכת ומעמיקה בי ההבנה, שככה זה. אין איזה יעד, "תחושת חג" קבועה או אור יציב ומובטח, שיתגלה אם רק אעשה טקס כזה או אחר, אם רק אצליח להרגיש את מה שאמורים להרגיש.
הכל משתנה ואני משתנה אתו וגם החגים- המועדים לשמחה, או להתבוננות, או לתפילה, או לכל מה שעוד יזדמן- משתנים כל הזמן.
ודווקא לנוכח ההבנה הזו, מעניינת אותי התחושה הזו של ימי תשרי, ושל החגים.
התחושה הזו שקולטת משהו מהמהות הלא משתנה שיש בזמן הזה.
מהות שאי אפשר לאחוז בה, אי אפשר לאלץ אותה לבוא- לא על ידי בגדים חגיגיים ולא על ידי ברכה ואפילו לא על ידי צום.
ואולי בכל תשרי היא תתגלה דווקא ביום חול, כשאשב במרפסת וארים את העיניים אל העצים ואז, לרגע אחד, ארגיש אותה, עדינה ומרפרפת ובלתי ניתנת להסבר ובכל זאת נוכחת.
בשנה שעברה, אני זוכרת, חיפשתי אותה נואשות ולא מצאתי, ורק בסוכות, באחד הימים כשישבתי בסוכה, פתאום הרגשתי- חג.
השנה הרפיתי מראש, ואני דווקא מוצאת אותה הרבה, את תחושת הקסם של תשרי.
לפעמים במקומות מאוד מפתיעים.
הימים של תשרי הם תמיד ימים מיוחדים במינם. לתחושתי, אין עוד כאלה בכל השנה.
גם התחושה של חגי תשרי שונה בשבילי מזו של כל שאר החגים.
אולי זה בגלל הסתיו. האור המשתנה. אבל בטוח שלא רק. יש משהו נסתר, שמתגלה לרגעים והוא חמקמק ובכל זאת מורגש. נוכח.
במשך כמה שנים ניסיתי ליצור טקסים. למצוא את החיבור שלי, שלנו, לחגים. לפעמים החיבור חיפש ביטוי בטקסים המקובלים- ברכות וקידוש וסימני החג, צום, סוכה.
לפעמים, במקום הטקסים המסורתיים או בנוסף להם, אלה היו טקסים אישיים, או משפחתיים.
כך או כך נאחזתי בהם, בטקסים, ונבהלתי כשראיתי שהם משתנים. לובשים צורות חדשות, מפתיעות. לפעמים גם פשוט מתפוגגים, ואז חוזרים, שוב, אבל אחרת.
ועם הזמן הולכת ומעמיקה בי ההבנה, שככה זה. אין איזה יעד, "תחושת חג" קבועה או אור יציב ומובטח, שיתגלה אם רק אעשה טקס כזה או אחר, אם רק אצליח להרגיש את מה שאמורים להרגיש.
הכל משתנה ואני משתנה אתו וגם החגים- המועדים לשמחה, או להתבוננות, או לתפילה, או לכל מה שעוד יזדמן- משתנים כל הזמן.
ודווקא לנוכח ההבנה הזו, מעניינת אותי התחושה הזו של ימי תשרי, ושל החגים.
התחושה הזו שקולטת משהו מהמהות הלא משתנה שיש בזמן הזה.
מהות שאי אפשר לאחוז בה, אי אפשר לאלץ אותה לבוא- לא על ידי בגדים חגיגיים ולא על ידי ברכה ואפילו לא על ידי צום.
ואולי בכל תשרי היא תתגלה דווקא ביום חול, כשאשב במרפסת וארים את העיניים אל העצים ואז, לרגע אחד, ארגיש אותה, עדינה ומרפרפת ובלתי ניתנת להסבר ובכל זאת נוכחת.
בשנה שעברה, אני זוכרת, חיפשתי אותה נואשות ולא מצאתי, ורק בסוכות, באחד הימים כשישבתי בסוכה, פתאום הרגשתי- חג.
השנה הרפיתי מראש, ואני דווקא מוצאת אותה הרבה, את תחושת הקסם של תשרי.
לפעמים במקומות מאוד מפתיעים.