פיסות מציאות נופלות למקומן בקול רך

[הולכת_והרוח_בפניי*]

_המקום שאליו אני מתבקשת להגיע במסע הזה הוא מקום חמקמק, שאני מוצאת אותו (ושבה ומאבדת אותו) בקשר לכתיבה, ולדיג'יי, וכמובן לאימהות-
המקום שבו אני ראויה. שבו אני לא צריכה לעמוד בשום תנאי סף, ולא למלא שום ציפיות, שבו מותר לי להיות בפשטות בדיוק מי שאני._
לתת לעצמי את האישור, או ליתר דיוק- לדעת שיש לי אישור, תמיד, כל הזמן. שאני מאושרת

היום, בלי סיבה נראית לעין, הזמנתי את עצמי לבקר בדף הזה. והזדהיתי עם כל כך הרבה דברים, שלפחות חלק מהם - הייתי צריכה לצטט...

[ציפורי*]

נחמד לראות פתאום את שם הבלוג שלי במה חדש

[הולכת_והרוח_בפניי*]

ושוב הגעתי לכאן, הפעם בעקבות הציטוט בדף הראשי.
אין ברירה (בעצם יש, והנה אני בוחרת בה), אני מזמינה אותנו לקפה.

[שרה*]

נזכרתי בכל הטוב הזה שכאן