על ידי גם_יעל* » 04 נובמבר 2010, 21:56
כותבת כאן בשביל הבאה בתור:
לפני חודש וקצת פגשתי את הסתימה לראשונה. אורצ'יק היה אז בן 9 חודשים, אני מניקה מאז שהוא נולד והרבה, וזו הפעם הראשונה שהיה לי דבר כזה.
התחלתי להרגיש גודש בלילה, לא הבנתי למה כי הנקתי באותו היום בלי הפסקות גדולות. הלכתי לישון ואמרתי לעצמי שעם הנקות הלילה (המרובות למדי) זה יעבור. באמצע הלילה התעוררתי עם תחושה של אבן ענקית בתוך השד, ישבתי וקראתי בבאופן (בדף הזה ובדף על דלקות בשד), והבנתי על מה מדובר. קראתי גם על שלפוחיות חלב, הסתכלתי על הפיטמה וראיתי שבאמת יש נקודה לבנה ברורה. הלכתי לישון. בבוקר הרמתי טלפון ליועצת הנקה כי למרות כל העצות המעולות שפה, הרגשתי שאני צריכה ייעוץ מקצועי ממוקד. היא נתנה לי הוראות מאוד מדוייקות לגבי מה לעשות (הרבה מהן אכן כתובות כאן), והצלחתי להעביר את הסתימה תוך כמה שעות (עד הצהריים כבר חזרתי לעצמי).
מה שעשיתי היה:
- לפתוח את הסתימה כמה פעמים בעזרת מחט מחוטאת ולמרוח אחרכך סינטומיצין (לא מפחיד בכלל, לא כואב בכלל, רק צריך לדייק כדי להתעסק רק עם העור ה"מת" של השלפוחית). אחרי שפתחתי את השלפוחית הוצאתי משם חלב וראיתי שבאמת זורם. אחרי כמה זמן אם שוב חזר הכתם הלבן פתחתי שוב עם מחט ושוב הוצאתי חלב.
- שמתי כרית חימום על השד ואחרכך עיסיתי אותו עיסוי עמוק וחזק עם משחת "טראומיל". ממש חזק, זה כואב אבל עוזר מאוד.
- ניסיתי להניק "הפוך", עם הסנטר לכיוון הסתימה (אורצ'יק שוכב על הגב ואני רוכנת מעליו הפוכה), אבל זה לא הצליח להרבה זמן ולדעתי זה לא מה שפתח בסופו של דבר. למרות שזו היתה אחת העצות המרכזיות של היועצת שדיברתי איתה.
- התקשרתי לקבוע תור לדיקור סיני, אבל עד שהמדקרת התקשרה אלי בחזרה כבר הכל עבר.
מאז זה חזר עוד פעמיים (אחרי שבועיים בערך, ואז אחרי עוד שבועיים). אני לא כלכך יודעת מה הסיבה. אולי שינויים בהרגלי היניקה של הקטנטן. אולי חזיות חדשות שהתחלתי ללבוש (ובכלל - עד לא מזמן בקושי לבשתי חזיות, יכול להיות שזה יצר לחץ על השד). אולי צמיחת השיניים שלו שגרמה לכמה יניקות אגרסיביות במקצת ונשיכות פה ושם.
בכל מקרה, בפעם השניה שזה חזר זה גם היה עם שלפוחית ועשיתי בדיוק את אותם דברים וזה עבר.
בפעם השלישית זה היה בלי שלפוחית, רק גודש, לא אבן ענקית אבל בהחלט גוש מוצק שלא מוכן לזוז גם לא כשמניקים, וכאב שמורגש רק כשאני מניקה או נוגעת באיזור הגדוש.
לא היתה שלפוחית אז את פרוצדורת המחט לא היה טעם להפעיל, ועל כן התמקדתי בחימום האיזור, עיסויים רבים, מקלחות חמות והפעם באמת הלכתי לדיקור - שלדעתי עזר.
הפעם לקח הרבה זמן להחלמה - אני חושבת שבערך 48 שעות מאז הסימנים הראשונים ועד להחלמה המלאה. אבל עדיין זה לא התפתח לדלקת (לא היה לי חום או אדמומיות) וזה מאוד שימח אותי, כי הפחד הגדול שלי הוא שזה יגיע למצב של דלקת.
מבחינה רגשית - בכל הפעמים, ובעיקר בפעם האחרונה והמתישה, עלו בי שאלות לגבי המשך ההנקה שלי והאם הגוף שלי מנסה לומר לי משהו על האופן שבו אני מנהלת את ההנקה, או על זה שהגיע הזמן להתחיל להפחית קצת הנקות. ברגע שהחלמתי חזרתי להניק כרגיל והמחשבות נשארו בתיאוריה...
מקווה שלא יצא לי לפגוש את התופעה עוד הרבה, וגם לכן לא! ובכל מקרה, אם מישהי תגיע לפה איזה לילה מוטרדת מגודש לא מוסבר, אולי זה יעזור לה...
כותבת כאן בשביל הבאה בתור:
לפני חודש וקצת פגשתי את הסתימה לראשונה. אורצ'יק היה אז בן 9 חודשים, אני מניקה מאז שהוא נולד והרבה, וזו הפעם הראשונה שהיה לי דבר כזה.
התחלתי להרגיש גודש בלילה, לא הבנתי למה כי הנקתי באותו היום בלי הפסקות גדולות. הלכתי לישון ואמרתי לעצמי שעם הנקות הלילה (המרובות למדי) זה יעבור. באמצע הלילה התעוררתי עם תחושה של אבן ענקית בתוך השד, ישבתי וקראתי בבאופן (בדף הזה ובדף על דלקות בשד), והבנתי על מה מדובר. קראתי גם על שלפוחיות חלב, הסתכלתי על הפיטמה וראיתי שבאמת יש נקודה לבנה ברורה. הלכתי לישון. בבוקר הרמתי טלפון ליועצת הנקה כי למרות כל העצות המעולות שפה, הרגשתי שאני צריכה ייעוץ מקצועי ממוקד. היא נתנה לי הוראות מאוד מדוייקות לגבי מה לעשות (הרבה מהן אכן כתובות כאן), והצלחתי להעביר את הסתימה תוך כמה שעות (עד הצהריים כבר חזרתי לעצמי).
מה שעשיתי היה:
[list]
[*] לפתוח את הסתימה כמה פעמים בעזרת מחט מחוטאת ולמרוח אחרכך סינטומיצין (לא מפחיד בכלל, לא כואב בכלל, רק צריך לדייק כדי להתעסק רק עם העור ה"מת" של השלפוחית). אחרי שפתחתי את השלפוחית הוצאתי משם חלב וראיתי שבאמת זורם. אחרי כמה זמן אם שוב חזר הכתם הלבן פתחתי שוב עם מחט ושוב הוצאתי חלב.
[*] שמתי כרית חימום על השד ואחרכך עיסיתי אותו עיסוי עמוק וחזק עם משחת "טראומיל". ממש חזק, זה כואב אבל עוזר מאוד.
[*] ניסיתי להניק "הפוך", עם הסנטר לכיוון הסתימה (אורצ'יק שוכב על הגב ואני רוכנת מעליו הפוכה), אבל זה לא הצליח להרבה זמן ולדעתי זה לא מה שפתח בסופו של דבר. למרות שזו היתה אחת העצות המרכזיות של היועצת שדיברתי איתה.
[*] התקשרתי לקבוע תור לדיקור סיני, אבל עד שהמדקרת התקשרה אלי בחזרה כבר הכל עבר.:)
[/list]
מאז זה חזר עוד פעמיים (אחרי שבועיים בערך, ואז אחרי עוד שבועיים). אני לא כלכך יודעת מה הסיבה. אולי שינויים בהרגלי היניקה של הקטנטן. אולי חזיות חדשות שהתחלתי ללבוש (ובכלל - עד לא מזמן בקושי לבשתי חזיות, יכול להיות שזה יצר לחץ על השד). אולי צמיחת השיניים שלו שגרמה לכמה יניקות אגרסיביות במקצת ונשיכות פה ושם.
בכל מקרה, בפעם השניה שזה חזר זה גם היה עם שלפוחית ועשיתי בדיוק את אותם דברים וזה עבר.
בפעם השלישית זה היה בלי שלפוחית, רק גודש, לא אבן ענקית אבל בהחלט גוש מוצק שלא מוכן לזוז גם לא כשמניקים, וכאב שמורגש רק כשאני מניקה או נוגעת באיזור הגדוש.
לא היתה שלפוחית אז את פרוצדורת המחט לא היה טעם להפעיל, ועל כן התמקדתי בחימום האיזור, עיסויים רבים, מקלחות חמות והפעם באמת הלכתי לדיקור - שלדעתי עזר.
הפעם לקח הרבה זמן להחלמה - אני חושבת שבערך 48 שעות מאז הסימנים הראשונים ועד להחלמה המלאה. אבל עדיין זה לא התפתח לדלקת (לא היה לי חום או אדמומיות) וזה מאוד שימח אותי, כי הפחד הגדול שלי הוא שזה יגיע למצב של דלקת.
מבחינה רגשית - בכל הפעמים, ובעיקר בפעם האחרונה והמתישה, עלו בי שאלות לגבי המשך ההנקה שלי והאם הגוף שלי מנסה לומר לי משהו על האופן שבו אני מנהלת את ההנקה, או על זה שהגיע הזמן להתחיל להפחית קצת הנקות. ברגע שהחלמתי חזרתי להניק כרגיל והמחשבות נשארו בתיאוריה...
מקווה שלא יצא לי לפגוש את התופעה עוד הרבה, וגם לכן לא! ובכל מקרה, אם מישהי תגיע לפה איזה לילה מוטרדת מגודש לא מוסבר, אולי זה יעזור לה...