נשמע מאוד מתסכל
יש לך תינוק דעתן, ונשמע שמאוד חשוב לו לאכול רק בתנאים שלו ולא להתפשר.
הנה עצה ראשונה: להגדיר את הבעיה מחדש:
_בני בן 9 חודשים מסרב לאכול אוכל מוצק... כיום הוא אוכל בגן רק מנת פירות ובשאר היום מנסים לתת לו לאכול - אוכל של "גדולים", לחם מרוח בגבינה/ממרח אחר, יוגורט, מרק טחון ועוד אבל שום דבר לא עובר את ה2-3 כפיות.
(אחה"צ) נותנת לו פרי או משהו לנשנש בלי יותר מדי הצלחה. יותר מועך ומשחק עם האוכל_
נסי לראות את הדברים כך:
בנך אוכל כל יום בגן
מנה שלמה של פירות.
חוץ מזה הוא אוכל שם מגוון של מאכלים: לחם עם ממרח, יוגורט, מרק טחון, מביס אחד ועד 2-3 כפיות.
וחוץ מזה, הוא מנשנש בבית פרי או אוכל אחר, מחזיק אותו בידיים, מועך ומשחק אתו.
ורוב התזונה שלו היא בהנקה.
זו
לא סרבנות מוצקים.
הוא כן אוכל מוצקים, אבל לא בכמות ובקצב שאת או הגננות מצפות.
את מתארת פה מצב נורמלי לגמרי, שמתאים לגמרי לגיל שלו.
בואי נחזור לעובדות הבסיסיות:
תינוקות אמורים להתחיל לטעום מאכלים מוצקים בסביבות גיל חצי שנה, כתלות בקצב התפתחות שלהם (כשהם יושבים יציב ורפלקס הוצאת הלשון נעלם). כלומר, זה יכול להתחיל קצת יותר מוקדם, או קצת יותר מאוחר.
בין גיל חצי שנה לשנה, הם אמורים
ללמוד לאכול. זאת אומרת להריח, לטעום, ללקק, להחזיק ביד, ללוש, למעוך, למרוח על הידיים, על הפרצוף והשיער, למרוח על השולחן, לצייר באוכל, להכניס לפה ולירוק (מיומנות מאוד חשובה בהתפתחות האכילה), ללעוס ולירוק, לגלגל מצד אחד של הפה לצד שני, וגם, מדי פעם, לאכול ביס אחד או יותר.
זה מה שהם אמורים לעשות, ולא צריך לצפות מהם ליותר מזה.
אכילה היא אחת המיומנויות הכי מורכבות שיש בכלל, ולוקח זמן ללמוד אותה.
ולכן, עד גיל שנה, תינוק יכול ומצופה לבסס את רוב התזונה שלו על הנקה.
רק אחרי גיל שנה, מצפים מהם לעשות סוויץ' ולהתחיל לצרוך מזונות מוצקים באופן משמעותי, בשילוב עם הנקה.
(לא בשילוב עם תמ"ל - אחרי גיל שנה רצוי להגיש חלב טרי רגיל. אבל להניק אפשר להמשיך בכיף)
אז נכון שיש תינוקות שקולטים את הקטע מאוד מהר, ותוך חודשיים כבר ממש רוצים לאכול, חצאי מנות או מנות שלמות.
זה בטווח הנורמה
אבל לעומתם יש
המון תינוקות, שזקוקים לכמה חודשים טובים של ליקוקים, מריחות, לישה ובלגן, עם כמה ביסים פה ושם.
יש המון תינוקות שמתחילים לאכול "מנה שלמה" באופן סדיר רק בסביבות גיל שנה, או קצת אחר כך.
וגם הם בטווח הנורמה,
והם בסדר גמור.
אז העצה הראשונה שלי היא: תתחילי להגיד לעצמך, שלוש פעמים ביום: "התינוק שלי בסדר גמור".
ובתכלס:
מה אפשר לעשות כדי לגרום לו לאכול?
כלום.
אי אפשר להכריח אנשים לאכול, וככל שלוחצים עליהם יותר, הם יאכלו פחות.
פתגם אנגלי עתיק אומר: You can bring the horse to the water, you can't make it drink
ומה אפשר לעשות כדי
לאפשר לו לאכול, ולעודד אותו
לרצות לאכול ?
הרבה:
א. לא להכריח. טוב מאוד שאמרת להם בגן להפסיק לעשות את זה, כי הנזק בהכרחה הוא רב. ככל שלוחצים יותר מחריפים יותר את הבעיה.
ב. להוריד לחץ למינימום, ולסמוך עליו כמה שיותר. לתת לו שליטה על האכילה שלו. לתת לו לאכול לבד, בקצב שלו. לא להאכיל אותו אלא אם כן הוא מבקש ממך במפורש.
ג. להכיר בעובדה שאפשר להגיש אוכל בצורות שונות. אם הוא לא רוצה כפית, אז כל אוכל הוא אוכל אצבעות (כולל יוגורט וחומוס ואפילו מרק). המגע של המאכלים והמרקמים השונים בידיים הוא אבן דרך חשובה בלימוד האכילה.
ד. להגיש לו מגוון של מאכלים מזינים וטובים, לעולם לא להציע ממתקים, להוריד למינימום אוכל "ריק", מדולדל ומתועש, ולסמוך על הטעם שלו ועל הכמויות שהוא רוצה לאכול. הוא יודע כמה הוא צריך.
בקטע של מגוון, הייתי מציעה להגיש ישר בתחילת הארוחה את כל הדברים שמתאים לך להציע לו (אם זה רק פרי, או לחם ואופציה של שני ממרחים, או ארוחת ערב של שניצל ואפונה וסלט - תלוי במצב, ומה המשפחה אוכלת), ואז לתת לו לאכול ולשחק עם מה שהוא רוצה. רצוי לא ליצור מצב שאת מציעה לו דבר אחד, וכשהוא אומר "לא" את מציעה לו עוד אחד, ועוד אחד ועוד אחד, בתקווה שבסוף יסכים למשהו. הוא עלול לראות את זה כמשחק מאוד משעשע של "בואו נראה על כמה דברים אמא תצליח לחשוב". וימשיך ויפתה אותך להציע לו עשרים או שלושים דברים.
הרבה אכילה לא תצא מזה, תסכול (שלך) כן.
ה. להמשיך להציע אוכל כמה פעמים ביום, ולא להתרגש כש- 90% ממנו הולך לרצפה, לבגדים ולשיער. זה צפוי ונורמלי. (בקורס שעשיתי על קשיי אכילה אצל ילדים הם אמרו לנו: לפני שלומדים לאכול אוכל, צריך ללבוש אותו)
ו. לאכול יחד אתו, להגיש לו את אותו אוכל שאת אוכלת או דברים דומים, ולתת לו לטעום דברים מהצלחת שלך.
ז. לתת לו פרק זמן סביר לצרכי אכילה (תלוי מאוד במזג שלו, זה יכול להיות בין חמש דקות לעשרים דקות, כל עוד הוא יושב נינוח, מתעניין באוכל ונהנה מזה), ואחר לךהגיד "גמרנו לאכול", לפנות הכל מהשולחן ולתת לו ללכת.
ח. לנשום עמוק, לחזור ולהזכיר לעצמך שהוא נורמלי, שהוא לומד לאכול בקצב שלו, ולחזור לפה לעידוד. כי בתכלס - מבחינת אכילה הכל באמת באמת בסדר.
לעניין הבקבוק,
בשלב מסוים הצלחנו לגרום לו לקחת בקבוק (בגן בלבד) עם חלב שאוב (במשך כשבוע-שבועיים) אבל היה חולה והיתה רגרסיה.
גם זה נורמלי לגמרי. אין כמעט ילד שלא נכנס לרגרסיה אחרי מחלה. ככה זה.
יש הרבה תינוקות שפשוט לא אוהבים בקבוקים. בהחלט אפשר בגן להמשיך להגיש לו חלב (תמ"ל/שאוב עד גיל שנה, חלב טרי אחר כך) בכוס פטנט או בקבוק שתייה או אפילו בכוסית פתוחה, יחד עם האוכל או לחוד, איך שמתאים להם. כמויות קטנות כל פעם, ולא להתרגש כשהוא מסרב וצריך לשפוך. יום אחד ייפול לו האסימון.
ולעניין היציאות בערב - מבינה אותך לגמרי, אבל לדעתי את בהחלט יכולה לצאת בערב מדי פעם ושהוא יסתדר עם מה שיש. פעם בשבועיים, שעתיים וחצי, ממש לא יגרמו לו לרעוב. מבחינת התזונה זה כסף קטן. ואת המצברים שלך זה ימלא בהחלט
ו... ללכת לישון מוקדם. להיכנס אתו למיטה בימים שנרדם בהם מוקדם, לפחות יומיים בשבוע, ולהירדם אתו בשבע בערב, יאושש אותך במידה ניכרת. נכון שככה את מפסידה זמן לעצמך בערבים, אבל לפחות בשאר הזמן את תרגישי הרבה יותר טוב.
(זה זמני, זה זמני, וזה יעבור)
נשמע מאוד מתסכל (()) יש לך תינוק דעתן, ונשמע שמאוד חשוב לו לאכול רק בתנאים שלו ולא להתפשר.
הנה עצה ראשונה: להגדיר את הבעיה מחדש:
_בני בן 9 חודשים מסרב לאכול אוכל מוצק... כיום הוא אוכל בגן רק מנת פירות ובשאר היום מנסים לתת לו לאכול - אוכל של "גדולים", לחם מרוח בגבינה/ממרח אחר, יוגורט, מרק טחון ועוד אבל שום דבר לא עובר את ה2-3 כפיות.
(אחה"צ) נותנת לו פרי או משהו לנשנש בלי יותר מדי הצלחה. יותר מועך ומשחק עם האוכל_
נסי לראות את הדברים כך:
בנך אוכל כל יום בגן [b]מנה שלמה[/b] של פירות.
חוץ מזה הוא אוכל שם מגוון של מאכלים: לחם עם ממרח, יוגורט, מרק טחון, מביס אחד ועד 2-3 כפיות.
וחוץ מזה, הוא מנשנש בבית פרי או אוכל אחר, מחזיק אותו בידיים, מועך ומשחק אתו.
ורוב התזונה שלו היא בהנקה.
זו [b]לא[/b] סרבנות מוצקים.
הוא כן אוכל מוצקים, אבל לא בכמות ובקצב שאת או הגננות מצפות.
את מתארת פה מצב נורמלי לגמרי, שמתאים לגמרי לגיל שלו.
בואי נחזור לעובדות הבסיסיות:
תינוקות אמורים להתחיל לטעום מאכלים מוצקים בסביבות גיל חצי שנה, כתלות בקצב התפתחות שלהם (כשהם יושבים יציב ורפלקס הוצאת הלשון נעלם). כלומר, זה יכול להתחיל קצת יותר מוקדם, או קצת יותר מאוחר.
בין גיל חצי שנה לשנה, הם אמורים [b]ללמוד לאכול[/b]. זאת אומרת להריח, לטעום, ללקק, להחזיק ביד, ללוש, למעוך, למרוח על הידיים, על הפרצוף והשיער, למרוח על השולחן, לצייר באוכל, להכניס לפה ולירוק (מיומנות מאוד חשובה בהתפתחות האכילה), ללעוס ולירוק, לגלגל מצד אחד של הפה לצד שני, וגם, מדי פעם, לאכול ביס אחד או יותר.
זה מה שהם אמורים לעשות, ולא צריך לצפות מהם ליותר מזה.
אכילה היא אחת המיומנויות הכי מורכבות שיש בכלל, ולוקח זמן ללמוד אותה.
ולכן, עד גיל שנה, תינוק יכול ומצופה לבסס את רוב התזונה שלו על הנקה.
רק אחרי גיל שנה, מצפים מהם לעשות סוויץ' ולהתחיל לצרוך מזונות מוצקים באופן משמעותי, בשילוב עם הנקה.
(לא בשילוב עם תמ"ל - אחרי גיל שנה רצוי להגיש חלב טרי רגיל. אבל להניק אפשר להמשיך בכיף)
אז נכון שיש תינוקות שקולטים את הקטע מאוד מהר, ותוך חודשיים כבר ממש רוצים לאכול, חצאי מנות או מנות שלמות.
זה בטווח הנורמה :-)
אבל לעומתם יש [b]המון[/b] תינוקות, שזקוקים לכמה חודשים טובים של ליקוקים, מריחות, לישה ובלגן, עם כמה ביסים פה ושם.
יש המון תינוקות שמתחילים לאכול "מנה שלמה" באופן סדיר רק בסביבות גיל שנה, או קצת אחר כך.
וגם הם בטווח הנורמה, [b]והם בסדר גמור[/b].
אז העצה הראשונה שלי היא: תתחילי להגיד לעצמך, שלוש פעמים ביום: "התינוק שלי בסדר גמור". :-) :-) :-)
ובתכלס:
[u]מה אפשר לעשות כדי לגרום לו לאכול?[/u]
כלום.
אי אפשר להכריח אנשים לאכול, וככל שלוחצים עליהם יותר, הם יאכלו פחות.
פתגם אנגלי עתיק אומר: You can bring the horse to the water, you can't make it drink
ומה אפשר לעשות כדי [b]לאפשר[/b] לו לאכול, ולעודד אותו [b]לרצות לאכול[/b] ?
הרבה:
א. לא להכריח. טוב מאוד שאמרת להם בגן להפסיק לעשות את זה, כי הנזק בהכרחה הוא רב. ככל שלוחצים יותר מחריפים יותר את הבעיה.
ב. להוריד לחץ למינימום, ולסמוך עליו כמה שיותר. לתת לו שליטה על האכילה שלו. לתת לו לאכול לבד, בקצב שלו. לא להאכיל אותו אלא אם כן הוא מבקש ממך במפורש.
ג. להכיר בעובדה שאפשר להגיש אוכל בצורות שונות. אם הוא לא רוצה כפית, אז כל אוכל הוא אוכל אצבעות (כולל יוגורט וחומוס ואפילו מרק). המגע של המאכלים והמרקמים השונים בידיים הוא אבן דרך חשובה בלימוד האכילה.
ד. להגיש לו מגוון של מאכלים מזינים וטובים, לעולם לא להציע ממתקים, להוריד למינימום אוכל "ריק", מדולדל ומתועש, ולסמוך על הטעם שלו ועל הכמויות שהוא רוצה לאכול. הוא יודע כמה הוא צריך.
בקטע של מגוון, הייתי מציעה להגיש ישר בתחילת הארוחה את כל הדברים שמתאים לך להציע לו (אם זה רק פרי, או לחם ואופציה של שני ממרחים, או ארוחת ערב של שניצל ואפונה וסלט - תלוי במצב, ומה המשפחה אוכלת), ואז לתת לו לאכול ולשחק עם מה שהוא רוצה. רצוי לא ליצור מצב שאת מציעה לו דבר אחד, וכשהוא אומר "לא" את מציעה לו עוד אחד, ועוד אחד ועוד אחד, בתקווה שבסוף יסכים למשהו. הוא עלול לראות את זה כמשחק מאוד משעשע של "בואו נראה על כמה דברים אמא תצליח לחשוב". וימשיך ויפתה אותך להציע לו עשרים או שלושים דברים.
הרבה אכילה לא תצא מזה, תסכול (שלך) כן.
ה. להמשיך להציע אוכל כמה פעמים ביום, ולא להתרגש כש- 90% ממנו הולך לרצפה, לבגדים ולשיער. זה צפוי ונורמלי. (בקורס שעשיתי על קשיי אכילה אצל ילדים הם אמרו לנו: לפני שלומדים לאכול אוכל, צריך ללבוש אותו)
ו. לאכול יחד אתו, להגיש לו את אותו אוכל שאת אוכלת או דברים דומים, ולתת לו לטעום דברים מהצלחת שלך.
ז. לתת לו פרק זמן סביר לצרכי אכילה (תלוי מאוד במזג שלו, זה יכול להיות בין חמש דקות לעשרים דקות, כל עוד הוא יושב נינוח, מתעניין באוכל ונהנה מזה), ואחר לךהגיד "גמרנו לאכול", לפנות הכל מהשולחן ולתת לו ללכת.
ח. לנשום עמוק, לחזור ולהזכיר לעצמך שהוא נורמלי, שהוא לומד לאכול בקצב שלו, ולחזור לפה לעידוד. כי בתכלס - מבחינת אכילה הכל באמת באמת בסדר.
לעניין הבקבוק,
[u]בשלב מסוים הצלחנו לגרום לו לקחת בקבוק (בגן בלבד) עם חלב שאוב (במשך כשבוע-שבועיים) אבל היה חולה והיתה רגרסיה.[/u]
גם זה נורמלי לגמרי. אין כמעט ילד שלא נכנס לרגרסיה אחרי מחלה. ככה זה.
יש הרבה תינוקות שפשוט לא אוהבים בקבוקים. בהחלט אפשר בגן להמשיך להגיש לו חלב (תמ"ל/שאוב עד גיל שנה, חלב טרי אחר כך) בכוס פטנט או בקבוק שתייה או אפילו בכוסית פתוחה, יחד עם האוכל או לחוד, איך שמתאים להם. כמויות קטנות כל פעם, ולא להתרגש כשהוא מסרב וצריך לשפוך. יום אחד ייפול לו האסימון.
ולעניין היציאות בערב - מבינה אותך לגמרי, אבל לדעתי את בהחלט יכולה לצאת בערב מדי פעם ושהוא יסתדר עם מה שיש. פעם בשבועיים, שעתיים וחצי, ממש לא יגרמו לו לרעוב. מבחינת התזונה זה כסף קטן. ואת המצברים שלך זה ימלא בהחלט (())
ו... ללכת לישון מוקדם. להיכנס אתו למיטה בימים שנרדם בהם מוקדם, לפחות יומיים בשבוע, ולהירדם אתו בשבע בערב, יאושש אותך במידה ניכרת. נכון שככה את מפסידה זמן לעצמך בערבים, אבל לפחות בשאר הזמן את תרגישי הרבה יותר טוב.
(זה זמני, זה זמני, וזה יעבור)
(())