על ידי ענ_בר* » 26 מאי 2010, 09:46
יש לי 3 ערים.
גדלתי ב כפר סבא, ורק עכשיו, עם ילד בן שנתיים ובקרוב מאוד בע"ה עוד אחד, אני מצליחה סוף סוף להתחבר אליה ולמצוא בה את החן שכולם מוצאים.
שבת אחרי צהריים, הולכים דרך הרחבה של הקניון (פלאש, 20 שנה אחורה, אחי הגדול ואני חוצים את "שטח חבאס" - מדבר חול עצום בעיניה של ילדה בת 6, בדרך לספריה, ובדרך חזור מחפשים את העקבות שהשארנו בחול...), לכיוון המדרחוב. עגלה, בקבוק מים, לחם לפזר לציפורים. ילד מבסוט אחד ושני הורים מוקסמים.
עיר קטנה שיש בה הכל במרחק הליכה - ספריה, גנים, חנויות קטנות של פעם - מאפייה ביתית, חנות סדקית, פלאפל טוב (תנעמי, מול הקניון), גלידה משובחת (פינגווין, ברחוב רוטשילד), ספריית וידיאו (ממש ליד,מצרך חשוב כשאין כבלים, אי אז). יש אפילו שוק קטן עם עלים ירוקים, גבינות, פרחים, מעדניות של עולים מחבר העמים, פועלים שיושבים לשתות בירה באמצע היום.
כמובן שהים צמחו בה עוד שלושה קניוני ענק, שכונות עד האופק, ועדיין - אין מגדלי ענק ואין כבישים מהירים באמצע העיר... נשארה בה הפשטות והתמימות. נשארה הבריזה מהים בין הערביים ברחוב הראשי. האיש הזכיר לי שכשהוא רק התחיל להגיע לבית הוריי הצהרתי שאני מוכנה להחזיר אותה תמורת שלום עם הפלסטינים. השבת הצעתי לו (בצחוק, כמובן) לקנות שם בית...
העיר השנייה שלי, שהייתה בעצם הראשונה שאליה התחברתי בכל נימי נפשי היא תל אביב. כיאה לבת של יליד תל אביב שאוהב אותה כמו משוגע ונמצא בה כל יום עד היום, בשלב כלשהו בנעורים שלי התחלתי להסתובב בה סתם ככה אחרי צהריים. או בבוקר. או גם וגם, עד הלילה. חותכים מביצפר, עולים על אוטובוס, יורדים בכיכר רבין והולכים על קינג ג'ורג' דרך שוקכרמל עד הים. נחים קצת בחוף הדולפינריום, עד השקיעה, וחוזרים הביתה. עד שבוע הבא. היה שלב שהייתי מסתובבת עם מצלמה - פנטקס ישנה, עם פילם שחור לבן, וככה יש לי היום אלפי תמונות מאחרי צהריימים כאלה, עם חברות או לבד, עד הים או אלנבי, בתחנה המרכזית הישנה וברידינג לפני השיפוץ... את השנה הראשונה של השירות שלי כמובן עשיתי בתל אביב. דירה משלי (עם 7 שותפות) בנחלת יצחק, מסתובבת עם חופשי חודשי בכל העיר ונושמת חופש.
העיר הבאה שלי, היא ירושלים. גיל 19, שנה שנייה של השירות, חברים, חופש, מקום חדש לגלות... לקח לי המעט את הכל השנה בכדי להתאהב בעיר הזו. תמיד כולם היו נראים לי רציניים מידי, קודרים כאלה, בטח לעומת תל אביב השזופה והחופשיה. אבל איכשהו זה קרה. אני חושבת שבזכות השוק שעשה לי מה שהכרמל, לוינסקי, התקווה ואפילו השוק הקטן של כפר סבא לא עשה לי. את הדירה הבאה שלי שכרתי כבר קרוב לירושלים. העבודה הראשונה שלי שאהבתי באמת הייתה בעיר הזו. את הדירה הראשונה שלי בעיר שכרתי ליד השוק. הפגישה הראשונה עם האיש שלי הייתה במסעדה הודית בשוק (צ'אנדרה, כבר לא קיימת היום). ההחלטה להתחתן הייתה תוך כדי חציית השוק (מהדירה שלי לשלו, או להיפך, מי זוכר כבר). חוצמזה, כל מה שכתבו על ירושלים כל כך נכון ומדויק, וכאילו נגמרות לי המילים להוסיף על זה.
היום אני גרה לא רחוק מבאר שבע. ממשיכה להגיע לירושלים בממוצע אחת לשבוע, לתל אביב אחת לחודש, וכפר סבא... נו, שוין...
יש לי 3 ערים.
גדלתי ב [b]כפר סבא[/b], ורק עכשיו, עם ילד בן שנתיים ובקרוב מאוד בע"ה עוד אחד, אני מצליחה סוף סוף להתחבר אליה ולמצוא בה את החן שכולם מוצאים.
שבת אחרי צהריים, הולכים דרך הרחבה של הקניון (פלאש, 20 שנה אחורה, אחי הגדול ואני חוצים את "שטח חבאס" - מדבר חול עצום בעיניה של ילדה בת 6, בדרך לספריה, ובדרך חזור מחפשים את העקבות שהשארנו בחול...), לכיוון המדרחוב. עגלה, בקבוק מים, לחם לפזר לציפורים. ילד מבסוט אחד ושני הורים מוקסמים.
עיר קטנה שיש בה הכל במרחק הליכה - ספריה, גנים, חנויות קטנות של פעם - מאפייה ביתית, חנות סדקית, פלאפל טוב (תנעמי, מול הקניון), גלידה משובחת (פינגווין, ברחוב רוטשילד), ספריית וידיאו (ממש ליד,מצרך חשוב כשאין כבלים, אי אז). יש אפילו שוק קטן עם עלים ירוקים, גבינות, פרחים, מעדניות של עולים מחבר העמים, פועלים שיושבים לשתות בירה באמצע היום.
כמובן שהים צמחו בה עוד שלושה קניוני ענק, שכונות עד האופק, ועדיין - אין מגדלי ענק ואין כבישים מהירים באמצע העיר... נשארה בה הפשטות והתמימות. נשארה הבריזה מהים בין הערביים ברחוב הראשי. האיש הזכיר לי שכשהוא רק התחיל להגיע לבית הוריי הצהרתי שאני מוכנה להחזיר אותה תמורת שלום עם הפלסטינים. השבת הצעתי לו (בצחוק, כמובן) לקנות שם בית...
העיר השנייה שלי, שהייתה בעצם הראשונה שאליה התחברתי בכל נימי נפשי היא [b]תל אביב[/b]. כיאה לבת של יליד תל אביב שאוהב אותה כמו משוגע ונמצא בה כל יום עד היום, בשלב כלשהו בנעורים שלי התחלתי להסתובב בה סתם ככה אחרי צהריים. או בבוקר. או גם וגם, עד הלילה. חותכים מביצפר, עולים על אוטובוס, יורדים בכיכר רבין והולכים על קינג ג'ורג' דרך שוקכרמל עד הים. נחים קצת בחוף הדולפינריום, עד השקיעה, וחוזרים הביתה. עד שבוע הבא. היה שלב שהייתי מסתובבת עם מצלמה - פנטקס ישנה, עם פילם שחור לבן, וככה יש לי היום אלפי תמונות מאחרי צהריימים כאלה, עם חברות או לבד, עד הים או אלנבי, בתחנה המרכזית הישנה וברידינג לפני השיפוץ... את השנה הראשונה של השירות שלי כמובן עשיתי בתל אביב. דירה משלי (עם 7 שותפות) בנחלת יצחק, מסתובבת עם חופשי חודשי בכל העיר ונושמת חופש.
העיר הבאה שלי, היא [b]ירושלים[/b]. גיל 19, שנה שנייה של השירות, חברים, חופש, מקום חדש לגלות... לקח לי המעט את הכל השנה בכדי להתאהב בעיר הזו. תמיד כולם היו נראים לי רציניים מידי, קודרים כאלה, בטח לעומת תל אביב השזופה והחופשיה. אבל איכשהו זה קרה. אני חושבת שבזכות השוק שעשה לי מה שהכרמל, לוינסקי, התקווה ואפילו השוק הקטן של כפר סבא לא עשה לי. את הדירה הבאה שלי שכרתי כבר קרוב לירושלים. העבודה הראשונה שלי שאהבתי באמת הייתה בעיר הזו. את הדירה הראשונה שלי בעיר שכרתי ליד השוק. הפגישה הראשונה עם האיש שלי הייתה במסעדה הודית בשוק (צ'אנדרה, כבר לא קיימת היום). ההחלטה להתחתן הייתה תוך כדי חציית השוק (מהדירה שלי לשלו, או להיפך, מי זוכר כבר). חוצמזה, כל מה שכתבו על ירושלים כל כך נכון ומדויק, וכאילו נגמרות לי המילים להוסיף על זה.
היום אני גרה לא רחוק מבאר שבע. ממשיכה להגיע לירושלים בממוצע אחת לשבוע, לתל אביב אחת לחודש, וכפר סבא... נו, שוין...