על ידי דנה_ה* » 30 ספטמבר 2009, 10:19
אתמול הייתה לי לידה נפלאה בבית חולים... אחת הנפלאות שהיו לי (לא ילדתי כי אם יילדתי). זאת הייתה אשה מקסימה, ג'ינגית יפיפיה, שבילתה שעה או יותר במקלחת ואח"כ ישבה על כורסה ונשענה קדימה בזמן הצירים ואז בעלה ואני עזרנו לה עם עיסויים בגב התחתון. היא לא רצתה להיות לבושה, והיה נראה שהיא מרגישה טבעית עם עצמה בעירום, וככה היא נשארה. מדי פעם שמענו כמה דקות דופק בעזרת המוניטור, והכל היה תקין.
מתי שהוא היא התחילה להרגיש לחץ. היא ביקשה שאבדוק אותה ואכן היתה פתיחה מלאה. שאלתי אותה איפה היא רוצה ללדת והיא רצתה להישאר על הכורסה, אז הורדתי חלק מן המיטה (מזרון שמתפרק) ושמתי מתחת לכורסה. היא הרגישה פתאום שהלחץ פחת וקצת דאגה בקשר לזה אבל עודדתי אותה שהרחם שלה פשוט מתכונן לציר הבא שיהיה חזק. ואכן, בציר הבא המים פקעו באופן מרשים (שהרטיב גם קצת אותי, לפחות לא היו מיקוניאליים) ומיד אחריו הופיע הראש. היא לחצה בקצב שלה ובציר הבא התינוק כולו נולד. אני רק תפסתי אותו שלא ייפול אל המזרון ומיד הוא מצא את מקומו בין זרועותיה.
זה היה פשוט קסום. אחרי כמה זמן הדופק בטבור פסק והאבא ניתק את החבל. ואז חיכינו לשלייה. היתה לה היטוריית שליות קצת עגומה - נאלצה לעבור ביקורת של חלל הרחם בשתי הלידות הקודמות שלה משום שהשלייה לא נפרדה כראוי. הפעם השליה נפרדה מהר ובקלות, אבל בבדיקה ראינו שחסרה חתיכה... וזה אומר שצריך לעשות שוב ביקורת של חלל הרחם.
זה לא היה דחוף כי היא לא דיממה, וגם נראה לי שהקסם ששרה בחדר האט קצת את הרופאים. הם עשו הכל בלי לחץ, באורות נמוכים וברוגע, ואחרי כשעה מן הלידה, שבמהלכה היא היניקה, התאוששה קצת ונחה, עברנו לחדר ניתוח (התינוקי נשאר עם אבא שלו) ושם הוצאנו את החלק החסר של השלייה. זה נעשה בהרדמה ספינלית כדי שאחרי כן היא תוכל לחזור ולהיניק. וזה בדיוק מה שהיא עשתה.
כך שהלידה היתה קסומה ולמרות שהיה צורך בהתערבות כירורגית בחדר ניתוח, היתה הרגשה שזה לא באמת פוגע ברצף. לאחר שיצאה מחדר ניתוח והמשיכה להיניק, היתה כזאת נינוחות בחדר וכזאת שלווה.
אתמול הייתה לי לידה נפלאה בבית חולים... אחת הנפלאות שהיו לי (לא ילדתי כי אם יילדתי). זאת הייתה אשה מקסימה, ג'ינגית יפיפיה, שבילתה שעה או יותר במקלחת ואח"כ ישבה על כורסה ונשענה קדימה בזמן הצירים ואז בעלה ואני עזרנו לה עם עיסויים בגב התחתון. היא לא רצתה להיות לבושה, והיה נראה שהיא מרגישה טבעית עם עצמה בעירום, וככה היא נשארה. מדי פעם שמענו כמה דקות דופק בעזרת המוניטור, והכל היה תקין.
מתי שהוא היא התחילה להרגיש לחץ. היא ביקשה שאבדוק אותה ואכן היתה פתיחה מלאה. שאלתי אותה איפה היא רוצה ללדת והיא רצתה להישאר על הכורסה, אז הורדתי חלק מן המיטה (מזרון שמתפרק) ושמתי מתחת לכורסה. היא הרגישה פתאום שהלחץ פחת וקצת דאגה בקשר לזה אבל עודדתי אותה שהרחם שלה פשוט מתכונן לציר הבא שיהיה חזק. ואכן, בציר הבא המים פקעו באופן מרשים (שהרטיב גם קצת אותי, לפחות לא היו מיקוניאליים) ומיד אחריו הופיע הראש. היא לחצה בקצב שלה ובציר הבא התינוק כולו נולד. אני רק תפסתי אותו שלא ייפול אל המזרון ומיד הוא מצא את מקומו בין זרועותיה.
זה היה פשוט קסום. אחרי כמה זמן הדופק בטבור פסק והאבא ניתק את החבל. ואז חיכינו לשלייה. היתה לה היטוריית שליות קצת עגומה - נאלצה לעבור ביקורת של חלל הרחם בשתי הלידות הקודמות שלה משום שהשלייה לא נפרדה כראוי. הפעם השליה נפרדה מהר ובקלות, אבל בבדיקה ראינו שחסרה חתיכה... וזה אומר שצריך לעשות שוב ביקורת של חלל הרחם.
זה לא היה דחוף כי היא לא דיממה, וגם נראה לי שהקסם ששרה בחדר האט קצת את הרופאים. הם עשו הכל בלי לחץ, באורות נמוכים וברוגע, ואחרי כשעה מן הלידה, שבמהלכה היא היניקה, התאוששה קצת ונחה, עברנו לחדר ניתוח (התינוקי נשאר עם אבא שלו) ושם הוצאנו את החלק החסר של השלייה. זה נעשה בהרדמה ספינלית כדי שאחרי כן היא תוכל לחזור ולהיניק. וזה בדיוק מה שהיא עשתה.
כך שהלידה היתה קסומה ולמרות שהיה צורך בהתערבות כירורגית בחדר ניתוח, היתה הרגשה שזה לא באמת פוגע ברצף. לאחר שיצאה מחדר ניתוח והמשיכה להיניק, היתה כזאת נינוחות בחדר וכזאת שלווה.