שלום לך
הריונית מתחילה,
אני הייתי קודם כל מבררת איתו יותר לעומק למה הנסיעה כל כך חשובה לו.
יכול להיות שהוא מאוד רוצה להיות בבית אחרי הלידה, אבל נדמה לו שאין ברירה.
יכול להיות שהוא חושב שפשוט אין אפשרות שהוא לא ייסע, שזה לא מציאותי, שהוא חייב לנסוע על מנת לשמר מטרות לטווח הארוך.
שאם הוא לא ייסע יקרה משהו לא טוב, ולכן עם כל אי הנעימות שבכך, תצטרכי לוותר על נוכחותו.
אולי הוא מרגיש מחויב מאוד לבוס, לפרנסה, לתפקיד שלו.
זה מקום שבו הוא יכול לשנות נקודת התייחסות.
המרגיעון בדיוק שואל אותי <מה עשית היום למען עצמך?>
גם הוא יכול להתחיל להבין שעם התרחבות המשפחה הפרספקטיבה משתנה-
יש איזו התכנסות פנימה, התא המשפחתי הופך להיות דבר חשוב ביותר, הצורך משאבים ואנרגיה לא פחות ממקום העבודה.
פתאום נכנס למשוואה יצור קטן ואהוב שזקוק לך שם, ואתה מוצא את עצמך מוותר על דברים שלפני כן היו קודש הקודשים.
וכמו שכבר נאמר כאן, הזמן הזה לא חוזר. הוא חד פעמי.
זה לא כמו בחיים עם בן הזוג בלבד, שם תמיד אפשר לפצות על זמן אבוד כי אנחנו אנשים מבוגרים.
בכל מקרה, הייתי מנסה לברר איתו מה הוא באמת מרגיש בקשר לנסיעה הזו, מה עומד מאחורי המחשבה שהוא חייב לנסוע.
מפה לשם, לא כתבתי עוד כלום על הימים שאחרי הלידה.
יש את הפן הטכני, שאת באמת חייבת עזרה 24 שעות ביממה לפחות בשבוע-שבועיים הראשונים.
כמו שכבר כתבו- את צריכה לטפל בגוף שלך ברמה הבסיסית ביותר.
אף על פי שהלידה שלי היתה טבעית, ללא התערבויות, ללא קרעים ותפרים, עדיין היו לה השלכות מרחיקות לכת.
התכווצויות הרחם כאבו לי ממש כמו צירים והייתי צריכה לבלות שעה ארוכה מאוד במקלחת בנסיון להקל על הכאב הבלתי נסבל.
הציצים עוד לא התרגלו להנקה, הייתי צריכה לטפל במצבי גודש שנוצרו, מה שאומר זמן רב בהתעסקות עם כלמיני עיסויים, קומפרסים
ושאר ירקות.
יש נשים רבות שמתקשות לשבת אחרי לידה או שסובלות מפצעים בפטמות או דלקות בשד.
ההנקות אינסופיות ומועדיהן לא ידועים מראש, ויש מצבים שאת מתה להשתין או לאכול משהו ופשוט לא יכולה לנתק את התינוק מהציצי במשך איזה שעה שעתיים.
בזמן הזה מישהו צריך להגיש לך אוכל ושתייה, להחזיק את התינוק בשבילך לכמה דקות.
בימים האלה מאוד קשה למצוא זמן אפילו לפעולות בסיסיות כמו מקלחת וצחצוח שיניים אם אין לך עזרה צמודה.
התינוק אכן ישן לפעמים, אך לא בזמן קבוע ולאו דווקא בזמן שמתאים לך כך שקשה לבנות על זה.
ובכלל, כשהתינוק ישן את ממש צריכה לישון גם, כדי להרוויח כמה שעות שינה רצופות מדי פעם.
התינוק עושה המון פיפי וקקי והעיסוק בהחלפת חיתולים הוא סביב השעון.
יש המון דברים שאתם כהורים עדיין לא מורגלים בהם, ושגרת הטיפול יכולה להיות קצת מסורבלת בהתחלה.
נניח, אם פתאום מופיעה איזו תפרחת קטנה או צהבת ילודים ואתם מזבזים זמן בטלפונים והתייעצויות מה עושים עם זה.
ועוד לא אמרתי כלום על העניין הרגשי!
אני זוכרת שאחרי הלידה הרגשתי מאוד פתוחה וחשופה למה שקורה סביבי, מצב של הכלה מקסימלית.
יש בזה כיף גדול, הרגשה של רכות אינסופית, אבל אם במקרה היה בסביבה מישהו שאמר משהו לא במקום או עשה יותר מדי רעש,
זה היה מציק מאוד, צורם כמו חריקת גיר על לוח.
והיה לי מאוד חשוב שהאיש שלי יעמוד לפעמים חוצץ ביני לבין אחרים, יענה לטלפונים, יארח קצת, ישמש אוזן קשבת לתחושות שלי.
הייתי צריכה אותו שם כתומך בכל המובנים.
ולחוות יחד את ההתרגשות, את השמחה, את הפליאה, את ההודיה, וגם את החששות, הקושי, הלבטים.
בקיצור, אין תחליף לירח דבש המשולש הזה שבא עם לידת התינוק.
חוצמזה, טוב שיש את הדף הזה.
אני מתכוונת לקרוא בו לפני שאלד שוב, כי באמת עם הזמן שעובר שוכחים עד כמה החיים אחרי הלידה כל כך שונים מהשגרה.
נכנסים למצבים כאלה ביזאריים שהתודעה לא מצליחה לשמר בזכרון
