על ידי ברבורה* » 04 ינואר 2008, 18:15
למחרת כמובטח המנהלת מתקשרת לדירתי,
מחזירה אותי לעבודה בטענה שהיתה אי הבנה אצליהם,
ושאני יכולה לחזור עוד באותו יום.
אני יורדת מהדירה,
בדרך לתחנת האוטובוס עוצרת לידי המפוארה המדוברה,
שומר הראש השני יוצא מליד ההגה,
פותח לי את דלת האחורנית,
ומסיע אותי לבית הספר.
מעכשיו ועד לתום השהייה שלי ביפן,
מלוה אותי כמעט בכל יציאה שלי מהבית,
אחד מהחבורה.
די מהר מישהו מספר לי ששמו הירושי,
הוא הנכד של אחד מראשי היאקוזה,
מהמשפחות הגבוהות בהררכיה המורכבת של תת החברה הזאת.
בסוף הויזה השנייה שלי,
אנחנו שוברים את הקרח.
הוא מזמין אותי למסעדה רצינית,
< מזל שהבנתי לקראת מה אני הולכת,
ומצאתי את עצמי קונה שמלה ראויה>.
הוא מספר לי עד כמה אסור לעשות את מה שעשיתי אז,
ושלא היתה לו ברירה כי בנו היה איתו,
ושזה מה שהיה עליו לעשות.
ושאז הוא ראה את כל הקעקועים שלי,
שביפן באותה תקופה- לפני 12 שנה,
< לאחרונה יש המון נערים פנקיסטים שמורדים במסורת הקשיחה>
הוא מעולם לא ראה אשה מערבית מקועקעת,
ושהקעקועים שלי הביאו אותו להבין שאני ממש לא מבינה מה זאת יפן.
בהזדמנות אחרת הוא הראה לי את פלג גופו העליון,
המקועקע כולו עד אפס מקום.
עד כפות הידיים וסביב הצוואר, כך שעם חולצה ארוכה אין זכר לקעקועים.
היינו חברים טובים.
הכרתי את אשתו ושני בניו.
< מעולם לא היה מין באויר, למרות שהוא היה חתיך בעיני,
אולי המערביות שלי דוקא, היתה לא מושכת>
היינו במסעדות טובות,
שתינו איזה כמה פעמים.
רוב הבקרים אחד מהחברה הקפיץ אותי לעבודה וחזרה.
בנסיעה לשדה התעופה,
רק אני והנהג,
הוא מושיט לי קופסת מתנה,
"זאת הפעם האחרונה שלך ביפן- הירושי יודע,"
אומר הנהג.
"זה מנומס לפתוח עכשיו?"
מאז האירוע לקחתי לי החלטה לשאול כשיש את מי,
וגם למדתי לא להתפדח מזה,
ולא היה אכפת לי להראות סתומה.
" רק במטוס".
אז במטוס גיליתי .
קופסת תכשיטים מהממת ,
בתוכה מעטפה עם כמה אלפי דולרים,
ותליון עם תלתן 4 עלים.
הירושי ידע.
לא חזרתי ליפן.
עדיין.
למחרת כמובטח המנהלת מתקשרת לדירתי,
מחזירה אותי לעבודה בטענה שהיתה אי הבנה אצליהם,
ושאני יכולה לחזור עוד באותו יום.
אני יורדת מהדירה,
בדרך לתחנת האוטובוס עוצרת לידי המפוארה המדוברה,
שומר הראש השני יוצא מליד ההגה,
פותח לי את דלת האחורנית,
ומסיע אותי לבית הספר.
מעכשיו ועד לתום השהייה שלי ביפן,
מלוה אותי כמעט בכל יציאה שלי מהבית,
אחד מהחבורה.
די מהר מישהו מספר לי ששמו הירושי,
הוא הנכד של אחד מראשי היאקוזה,
מהמשפחות הגבוהות בהררכיה המורכבת של תת החברה הזאת.
בסוף הויזה השנייה שלי,
אנחנו שוברים את הקרח.
הוא מזמין אותי למסעדה רצינית,
< מזל שהבנתי לקראת מה אני הולכת,
ומצאתי את עצמי קונה שמלה ראויה>.
הוא מספר לי עד כמה אסור לעשות את מה שעשיתי אז,
ושלא היתה לו ברירה כי בנו היה איתו,
ושזה מה שהיה עליו לעשות.
ושאז הוא ראה את כל הקעקועים שלי,
שביפן באותה תקופה- לפני 12 שנה,
< לאחרונה יש המון נערים פנקיסטים שמורדים במסורת הקשיחה>
הוא מעולם לא ראה אשה מערבית מקועקעת,
ושהקעקועים שלי הביאו אותו להבין שאני ממש לא מבינה מה זאת יפן.
בהזדמנות אחרת הוא הראה לי את פלג גופו העליון,
המקועקע כולו עד אפס מקום.
עד כפות הידיים וסביב הצוואר, כך שעם חולצה ארוכה אין זכר לקעקועים.
היינו חברים טובים.
הכרתי את אשתו ושני בניו.
< מעולם לא היה מין באויר, למרות שהוא היה חתיך בעיני,
אולי המערביות שלי דוקא, היתה לא מושכת>
היינו במסעדות טובות,
שתינו איזה כמה פעמים.
רוב הבקרים אחד מהחברה הקפיץ אותי לעבודה וחזרה.
בנסיעה לשדה התעופה,
רק אני והנהג,
הוא מושיט לי קופסת מתנה,
"זאת הפעם האחרונה שלך ביפן- הירושי יודע,"
אומר הנהג.
"זה מנומס לפתוח עכשיו?"
מאז האירוע לקחתי לי החלטה לשאול כשיש את מי,
וגם למדתי לא להתפדח מזה,
ולא היה אכפת לי להראות סתומה.
" רק במטוס".
אז במטוס גיליתי .
קופסת תכשיטים מהממת ,
בתוכה מעטפה עם כמה אלפי דולרים,
ותליון עם תלתן 4 עלים.
הירושי ידע.
לא חזרתי ליפן.
עדיין.