על ידי אורנה_שפרון* » 28 ינואר 2002, 00:26
יעל,
גידול ילדים על פי הנורמות התרבותיות הנהוגות, מחייב התנתקות מהילדים בגילאים צעירים למדי. מתוך כך שרוב הילדים היום מבלים מספר שעות ביום ללא הוריהם, נוטים אנשי מקצוע (פסיכולוגים, אנשי חינוך וכו') להחזיק בדעה כי רק ההתנתקות הזו יכולה להביא להפרדות רגשית של הילד מהוריו.
אבל אם ננסה להתסכל על העניין בצורה נקיה, נוכל לראות כי ההפרדה בין הילד לאמו היא שלב התפתחותי אשר כל ילד מגיע אליו בשלב כזה או אחר (זה קורה גם בחברות שבטיות בהן האם לא שולחת את הילדים לגן, והיא ישנה איתם ביחד באותו החדר כי זה המקום היחיד בו אפשר לישון). במידה והאם קשובה לצרכי הילד היא תוכל לאפשר לו את המרחב לו הוא זקוק גם כשהיא נמצאת לידו. להערכתי זה יקרה אפילו בצורה טובה יותר כאשר האיתותים על צורך זה יבואו מהילד, בזמן המתאים לו באמת, ולא יכפו זאת עליו באמצעות התנתקות יזומה.
דוקא התנתקות לא בזמנה עלולה לגרום (כן, ההפרדה היא צורך של האמא לא פחות מאשר של התינוק/ילד. באותה מידה שאישיותו של הילד בשנות חייו הראשונות אינה מופרדת לגמרי מאישיותה של האם, כך גם האם המכילה בתוכה את הילד אינה מרגישה שלמה בלעדיו בשנים אלה, בין אם היא מודעת לכך או לא.) להרבה כעסים, ופחדים מצדו של הילד ומצד האם נוספים גם רגשי האשמה.
אנשי החינוך המיצגים גישות חינוכיות הרווחות כמה עשרות שנים (כן, רק כמה עשרות שנים) אינם יכולים לראות את הדברים אחרת, ("דגים לא יכולים לראות את המים") ולכן תגובתה של המטפלת היתה כל כך נחרצת.
על כן, יעל,
את ממש יכולה להרגע. זה קורה! רוב הילדים מצליחים במשימת ההפרדות מאמותיהם. מאד סביר להניח שהשינה המשותפת שלכם עם בתכם לא תפריע לה בגיבוש אישיותה היחודית, כל עוד את ערה לצורך זה שלה, ותגיבי בהתאם כאשר זה יבוא לידי ביטוי בזמן המתאים לה.
יעל,
גידול ילדים על פי הנורמות התרבותיות הנהוגות, מחייב התנתקות מהילדים בגילאים צעירים למדי. מתוך כך שרוב הילדים היום מבלים מספר שעות ביום ללא הוריהם, נוטים אנשי מקצוע (פסיכולוגים, אנשי חינוך וכו') להחזיק בדעה כי רק ההתנתקות הזו יכולה להביא להפרדות רגשית של הילד מהוריו.
אבל אם ננסה להתסכל על העניין בצורה נקיה, נוכל לראות כי ההפרדה בין הילד לאמו היא שלב התפתחותי אשר כל ילד מגיע אליו בשלב כזה או אחר (זה קורה גם בחברות שבטיות בהן האם לא שולחת את הילדים לגן, והיא ישנה איתם ביחד באותו החדר כי זה המקום היחיד בו אפשר לישון). במידה והאם קשובה לצרכי הילד היא תוכל לאפשר לו את המרחב לו הוא זקוק גם כשהיא נמצאת לידו. להערכתי זה יקרה אפילו בצורה טובה יותר כאשר האיתותים על צורך זה יבואו מהילד, בזמן המתאים לו באמת, ולא יכפו זאת עליו באמצעות התנתקות יזומה.
דוקא התנתקות לא בזמנה עלולה לגרום (כן, ההפרדה היא צורך של האמא לא פחות מאשר של התינוק/ילד. באותה מידה שאישיותו של הילד בשנות חייו הראשונות אינה מופרדת לגמרי מאישיותה של האם, כך גם האם המכילה בתוכה את הילד אינה מרגישה שלמה בלעדיו בשנים אלה, בין אם היא מודעת לכך או לא.) להרבה כעסים, ופחדים מצדו של הילד ומצד האם נוספים גם רגשי האשמה.
אנשי החינוך המיצגים גישות חינוכיות הרווחות כמה עשרות שנים (כן, רק כמה עשרות שנים) אינם יכולים לראות את הדברים אחרת, ("דגים לא יכולים לראות את המים") ולכן תגובתה של המטפלת היתה כל כך נחרצת.
על כן, יעל,
את ממש יכולה להרגע. זה קורה! רוב הילדים מצליחים במשימת ההפרדות מאמותיהם. מאד סביר להניח שהשינה המשותפת שלכם עם בתכם לא תפריע לה בגיבוש אישיותה היחודית, כל עוד את ערה לצורך זה שלה, ותגיבי בהתאם כאשר זה יבוא לידי ביטוי בזמן המתאים לה.