היי יעל,
אחלה שהצצת.
ראיתי שאתם
דוסים ובכל זאת הפניתי אותך אל הדף ההוא, לא שאני מבינה גדולה בדוסיוּת (
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]")
) אבל נראה לי שאת התרגיל הבא למשל, לא תהיה לכם בעיה לעשות...
אפשר כמובן לעשות אותו בלבוש מלא והוא מאד נעים ומאד משפר את האינטימיות הזוגית
מביאה אותו כלשונו מהדף ההוא:
הקדמה: התרגילים שאתן מיועדים ליצור ביניכם אינטימיות, הכרות עמוקה של מי שאתם באמת.
אין תרגילים מיניים (לפחות לא בשלב זה) וגם אין תרגילים שונים שאותם אין לי צל של מושג איך (ואם בכלל) אפשר להעביר בכתב,
והאמת היא שאולי פשוט לא נכון להעביר אותם ככה...
אולי התרגיל הראשון ייראה לכם קצת בנאלי, אבל בכל זאת - עשו אותו כהלכתו ובואו לספר אחר כך מה חוויתם.
לפי החוויות שלכם אדע לאן להמשיך.
נסו לא לשים לכם מטרה כלשהי בתרגול, אלא פשוט תהנו מהדרך, מהתרגיל עצמו, בלי לצפות לתוצאה כלשהי.
אפשר לתרגל בלבוש מלא, רק שיהיה נוח, אוורירי ונושם, אבל בינינו - הכי אוורירי ונושם זה, נכון, בעירום.
ועוד הקדמה לפני ההתחלה. הטנטרה עומדת על שתי רגליים - ההקדשה והנמסטה.
על כן הקדישו לתרגולים שלכם את הזמן הראוי להם ואת תשומת הלב הראויה.
כבו טלפונים, נסו שהילדים לא יהיו בבית או ודאו שהם ישנים היטב, שימו מוסיקה רגועה ונעימה, הדליקו נרות וקטורת, הקדישו את המרחב אותו בחרתם לתרגול לאינטימיות שלכם, לאהבה שלכם.
הנמסטה - האלוהי שבי רואה את האלוהי שבך.
הלוא לשם כך התכנסנו... לשוב ולמצוא בעצמינו את האלה ובבן זוגנו את האל (ולגברים שקוראים פה באנונימיות - גם ההיפך נכון...). נעבוד על זה ביחד.
והנה זה בא:
שבו בישיבה מזרחית או בחצי לוטוס זה מול זה, ברכיים נוגעות, כף יד שמאל של כל אחד מאיתנו מונחת כשפניה מעלה, וכף יד ימין על כף יד שמאל של בן/בת הזוג שלנו כשפניה מטה. ימין היא הנותנת ושמאל המקבלת. סוגרים מעגל.
יוצרים קשר עין אותו לא מפרים לכל אורך התרגול.
התחילו לנשום ביחד, נשימות עמוקות אל הבטן, נסו לסנכרן את הנשימות שלכם, לנשום ביחד.
מדי פעם הסינכרון יאבד לכם, לא נורא, חיזרו אליו. אם הנשימות רעשניות - שאיפה גרונית ונשיפה באנחה פולנית טובה שכזו - יותר קל לשמור על סינכרון (וגם הרבה הרבה יותר כיף).
שבו ככה לכל הפחות חמש דקות, בלי לדבר, בלי להסיט את המבט, בלי ללטף, פשוט היו נוכחים ברגע הזה, כאן ועכשיו, מתבוננים דרך עיני האלה שאנחנו בעיני האל שאיתנו.
כמה יפה הוא, כמה מושלם, כמה אני אוהבת אותו, ככה, בדיוק כמו שהוא.
ואז שאקטי שואלת את שיווה "שיווה אהוב ויקר שלי, האם תהיה מוכן לחלוק איתי מנחה של מגע אוהב?"
ואם שיווה עונה בחיוב, לוקחת שאקטי את כף ידו הימנית ומעבירה אותה לתנוחה פסיבית, מקבלת, כשף היד פונה מעלה, ומתחילהללטף באהבה גדולה את כף ידו של שיווה.
שימו לב - אין פה כוונה לענג את שיווה, זה חשוב. אתן שם בשביל עצמכן, אתן חוקרות לעומק את כף ידו של אהוב לבכן, נהנות בעצמכן מן הגילוי, מהחקירה, מהמגע. כל תפקידו של שיווה הוא לאפשר לכן את מסע המחקר הזה אליו יצאתן. הוא לגמרי פסיבי, לגמרי. ואתן לא מענגות אלא חוקרות.
לאט ובעדינות חיקרו כל אצבע ואצבע, כל ציפורן, כל פרק, כל שערה. אפשר לחקור עם האצבעות שלנו, ואפשר גם עם הלשון, השפתיים.
לא לשכוח קשר עין, או לחילופין אפשר להתבונן בהערצה ובאהבה ביד אותה אנו חוקרות, ובכל זאת לחזור אל עיניו של שיווה האהוב שלנו.
כשסיימנו לחקור את כף היד, נעל מעלה עד למרפק ונמשיך ונחקור את האמה של שיווה, כל הדרך מכף היד אל המרפק. נשים לב לכל מילימטר, להבדלים שבין העור הרך שבחלק הפנימי של האמה לבין העור השעיר יותר שבחלק החיצוני שלה.
נהיה יצירתיות, ואולי, אולי גם קצת יצריות... זה בסדר להיות ייצרית וזה בסדר גם אם לא... אין מטרה, יש את העונג מהדרך עצמה, מהחקירה, מהגילוי המחודש.
כשסיימנו לחקור נחזור אט אט אל כף היד, נחזיר את תנוחת כפות הידיים לזו שהיתה בתחילת התרגול - התנוחה המעגלית, וע"י כך אנו בעצם מסמנות לשיווה שסיימנו את החלק הזה של התרגול.
נשמו יחד שלוש נשימות עמוקת, אל הבטן, כולל האנחה שבנשיפה (לא שכחנו קשר עין בינתיים, נכון?)
ואז שיווה חולק עם שאקטי מילה אחת שעולה לו מהחוויה שחווה עכשיו, כששאקטי שלו חקרה וגילתה אותו. מילה אחת, לא יותר, מילה שלא מחליפה את החוויה.
שאטקי מחזירה במילה משלה.
ואז מתחלפים בתפקידים. שיווה שואל את שאקטי האם תסכים לחלק עמו מנחה של מגע אוהב, ואם שאקטי נענית, שיווה מניח את כף ידה הימנית של שאקטי במנח פסיבי ומתחיל במסע מחקר משלו.
מסיימים, נושמים שלוש נשימות ביחד. חולקים מילה, הפעם שיווה מוביל.
הסתיים התרגיל. חיזרו ממנו אל הכאן והעכשיו לאט ובעדינות.