מסכימה.
וגם - לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות מאירוע בודד.
יכול להיות שמה שהיה לא יחזור על עצמו. גם אם כן,
יכול להיות שתוך פרק זמן קצר ועם הרדכה שלך ההתנהגות ליד הקטנים תשתפר.
לדעתי, אם בבסיס את רוצה להשאיר אותו בבית, הנחת המוצא שלך צריכה להיות שגם אם יתעוררו בעיות תמצא הדרך לפתור אותן.
אם לא יצליח, תמיד אפשר לשנות.

לדעתי שתי האופציות טובות, תנסי קודם להשאיר אותו איתך בבית וללמד אותו להתחשב בקטנים ולעזור להם.
אם תראי שזה לא הולך והוא רק מתוסכל, תשלחי אותו לגן.
הכל טוב, גם כך וגם כך בכל בחירה שתעשי.
(())

אני מוסיפה פה תהייה נוספת מהימים האחרונים... בחודש האחרון עשיתי קייטנה בביתי. היו אצלי ילד בן שנתיים וילד בן שלוש. עם הילד הגדול בני שיחק באופן שווה ובוגר והצליח לתמלל את רגשותיו מולו. לעומת זאת, בילד הקטן הוא ממש "התעלל". הרביץ והציק לו ממש בלי סיבה. הילד הקטן אמור להיות אצלי במשפחתון בשנה הקרובה ואני ממש מודאגת. אני פוחדת שהבן שלי לא ימצא את עצמו עם הקטנים ממנו ויתקשר רק באמצעות מכות- דבר שגם מתסכל אותו מאוד וגם לא טוב לנפש הרכה שלו בעיני. מה אתן חושבות? האם גם במצב זה עדיף שהוא ישאר בבית?
(האלטרנטיבה היא גן עירוני- נחמד מאוד בעיני- שמכיל 17 ילדים בלבד..)

סאלי וכל השאר- תודה רבה על התגובות הענייניות והכנות. הן בהחלט מכוונות אותי לקבל החלטה שאהיה שלמה איתה.

[u]לגבי השעות והנוחות - נכון! זה באמת לא יהיה לך נוח. ויקשה עלייך ועליו. זה גם שיקול בהחלט לגיטימי.[/u]
לדעתי שיקול מרכזי ולגיטימי. כמו גם השיקול הכלכלי שלא העלת אבל מתקשר לעניין של נוחות. יש למה טוב ומה נוח לך משמעות רבה.

מסכימה מאד עם סאלי.

שלום לך @}
אני כבר לא כותבת כאן הרבה, ואני מצטערת מראש אם לא אהיה נוכחת לכל אורך הדיון. אבל הזדמנתי הנה, אני קוראת אותך ויש לי להציע לך משהו.

[u]שאני לא יודעת אם אני רוצה את זה ממניעים "נקיים", ... או כי אי מפחדת שתהיה לו התמודדות קשה בגן (הרבה ילדים, הרבה שעות מחוץ לבית וכו') ולכן מעדיפה לא להיכנס לזה אפילו.[/u]
זה משהו מאוד ניו אייג'. שהרצון להגן על ילד מחוויות קשות והתמודדות קשה היא "מניע לא נקי". בעיני זה מניע מעולה, לנסות למנוע מילד חוויות קשות מדי שיפגעו בו. [u]הרבה ילדים, הרבה שעות מחוץ לבית_ ועוד בגיל מאוד מאוד צעיר (3) אכן יכולות לפגוע בילד. זה לא נראה לי _לא נקי_ בכלל לנסות למנוע את זה ממנו. הגיוני שאמא _מעדיפה לא להכנס לזה[/u].

לגבי השעות והנוחות - נכון! זה באמת לא יהיה לך נוח. ויקשה עלייך ועליו. זה גם שיקול בהחלט לגיטימי.

[u]אם הוא נשאר איתי התכנון הוא להביא שלושה ילדים בלבד.[/u]
אני לא מצליחה לראות את הבעייתיות, בטח שלא מדובר פה באיזו התחייבות שאי אפשר לצאת ממנה. אפשר לראות איך הולך לו איתם. מכיון שבלב את רוצה להשאיר אותו בבית, את לא באמת מאמינה שבגיל 3 הוא חייב לשחק עם ילדים בני גילו רוב הזמן. בגיל הזה, בתפיסה שלי (ונדמה לי שגם שלך) ילד משתלב במשפחה, משתלב במה שקורה סביבו. ואם קורה סביבו שחוץ מהתינוקת יש גם עוד 3 ילדים קצת יותר קטנים - לא נשמע לי בעייתי בכלל. ואם תראי שזה לא זה (אולי אחרי שנה, למשל) אז הוא יכול ללכת לגן. הוא גם יהיה גדול יותר, שזה הבדל גדול בין 3 ל - 4.

בקיצור - את נשמעת בכוון שמתאים לך ולכם.

הי טלי. אם הוא נשאר איתי התכנון הוא להביא שלושה ילדים בלבד.

כמה ילדים יהיו אצלך לפי התכנון? כי אם מדובר על נגיד שני ילדים, אז הסיטואציה די דומה לילד בכור עם כמה אחים קטנים.

[u]האחות הגדולה ממש לא רוצה לשמוע על זה וכרגע גם אני לא יודעת עד כמה אני מוכנה...[/u]
זה בגלל שהיא רק עולה לא'. תני לה חודש, חודשיים גג והיא תשמיע מנגיננה אחרת לגמרי..

מה דעתך? מה נראה לך יותר טוב? מה נראה לך יותר מעשי?

האמת שאני כבר לא יודעת מה אני חושבת. מרגיש לי יותר נכון שאם אני בבית הוא צריך להיות איתי. העניין הוא שאני לא יודעת אם אני רוצה את זה ממניעים "נקיים", כלומר כי אני באמת חושבת שאם אני פנויה עדיף לו להיות עם אמא או כי אי מפחדת שתהיה לו התמודדות קשה בגן (הרבה ילדים, הרבה שעות מחוץ לבית וכו') ולכן מעדיפה לא להיכנס לזה אפילו.
[נכנסים פה גם שיקולים טכניים שאם יהיה לי משפחתון לא תהיה לי אפשרות להוציא אותו בבוקר לגן, ואז נכנסים גם שיקולים של נוחיות...]
בקשר ללנסות ורק אח"כ להחליט זו יכולה להיות אפשרות. היית ממליצה קודם לנסות להשאיר אותו או קודם לשלוח לגן ולראות איך הולך לו שם?

מה [b]את[/b] חושבת?
האם יש לך אפשרות לנסות, לראות, ורק אחרי זה להחליט? או שאת חייבת להחליט בלי נתונים מהמציאות?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום לכולם!
כיוון שחדשה פה וממש לא מתמצאת, אכניס את שאלתי לכאן (הטייטל הזה היה נשמע לי הכי קרוב למה שאני רוצה לשאול..) ואקווה שאנשים יקרים ומנוסים יביעו את דעתם ויעזרו לי..
אז ככה. אני אמא לשלושה ילדים נפלאים. הגדולה עולה לא', וכרגע הולכת לבית ספר. האמצעי בן 3 והקטנה חצי שנה. כיוון שאני לא בטוחה כרגע שאני מסוגלת לאמץ את רעיון החינוך הביתי במלואו וגם לא מספיק מכירה, אני נמצאת כרגע בהתלבטות רק לגבי בן ה-3. עד כה הוא היה במסגרות חלקיות (בזמן שלמדתי- אצל מטפלת וכשהייתי בבית היה איתי). בשנה הקרובה אני חושבת לפתוח משפחתון קטן בביתי, כיוון שאני רוצה להישאר עם הקטנה בבית ואילוצי הפרנסה מחייבים שאעבוד ועבודה עם ילדים מתאימה לי. אני רוצה להיות עם ילדים בני שנתיים +, ונשמע לי הכי נכון שאם כבר אני בבית בני ישאר איתי ולא ילך לגן. העניין הוא שמכל כיוון אני שומעת שאני עושה טעות. משפחתי טוענת שעליו להיות עם ילדים בני גילו כדי שתהיה לו התמודדות שווה ולהשאיר אותו בבית עם ילדים קטנים ממנו תעכב אותו. אני גם שומעת את הטיעון שאני מגוננת מידי ולא מאפשרת לו להתמודד "מחוץ לבועה". כיוון שאתם אנשים שמאמינים בערך של הגידול הביתי רציתי לשמוע מה דעתכם. האם אתם חושבים שנכון להשאיר אותו איתי גם אם זה אומר שאני בעצם עובדת ולא ממש פנויה אליו? מה דעתכם על כך שהוא יהיה איתי בבית בחברת ילדים קטנים ממנו? האם זה נכון לו או שבמקרה כזה כבר כדאי לשלוח למסגרת עם ילדים בני גילו? חשוב לי לציין שאם לא הייתי חייבת לעבוד אני מאמינה שהייתי נשארת איתו ועם אחותו הקטנה בבית (האחות הגדולה ממש לא רוצה לשמוע על זה וכרגע גם אני לא יודעת עד כמה אני מוכנה...)
תודה על הסבלנות. אשמח לשמוע את דעתכם.

[u]גם אצלנו בגינות ליד הבית זה ככה. מטפלות שמושיבות את הילדים בנדנדה ודוחפות להם אוכל (מרוסק!), ואחרי זה מעשנות בניחותא ודנות לפרטי פרטים במה-ראו-למי באח הגדול, בעוד הילדים קשורים בעגלה או לחלופין מכפכפים זה את זה.[/u]
הייתי בכמה מפגשי אמהות כאלה. היה נהדר.

[u]מטפלות שאין להן סבלנות, שגוערות וצועקות, מטפלות שיושבות ומעשנות בצוותא, ואף אחת לא מסתכלת על הילדים, מטפלות שמאכילות בעגלה, מטפלות ששמות תינוקות שעות בעגלה....[/u]
גם אצלנו בגינות ליד הבית זה ככה. מטפלות שמושיבות את הילדים בנדנדה ודוחפות להם אוכל (מרוסק!), ואחרי זה מעשנות בניחותא ודנות לפרטי פרטים במה-ראו-למי באח הגדול, בעוד הילדים קשורים בעגלה או לחלופין מכפכפים זה את זה.

[u]מטפלות שאין להן סבלנות, שגוערות וצועקות, מטפלות שיושבות ומעשנות בצוותא, ואף אחת לא מסתכלת על הילדים, מטפלות שמאכילות בעגלה, מטפלות ששמות תינוקות שעות בעגלה....[/u]
זו יכולה להיות גם הסבתא. הרבה מטפלות הן פשוט הורה מסונג'ר.
אולי אפשר לפתוח מלשינון מטפלות, כמו במס הכנסה.

ראשית אני פשוט נפעמת מכמות המידע שאני מקבלת כאן, אז ממש ממש תודה! המחקרים שהובאו כאן הם מרתקים, ואכן שמעתי על דברים עוד קיצוניים בהרבה המיחסים בעיות שנוצרות אצל ילדים בגן הקשורות אפילו לאופן התפתחות המוח והאונות...אין ספק שאם יכולתי מבחינה כלכלית הייתי עושה זאת ולו בשביל לנסות האם מתאים לי ולילדים. אבל, אני בהחלט מתכננת לנצל את הזמן אחרי הלידה ויתכן שגם קצת לפני (כפי שהציעו כאן), על מנת להתחיל לעשות שינוי בהרגלים. אין לי ספק שאופן החיים שהיו והינם עד היום בביתנו לא מתאימים לנו יותר. אני גם לא בטוחה שאנחנו אכן מוכנים לחינוך ביתי, אבל שינוי כלשהוא יעשה, אני כרגע בהתלבטות עד כמה ואיך. כאמור מטפלת לא נראה לי שתתאים לי, ומצאתי גן שנראה לי מקסים. אבל אני רוצה אולי להתחיל בלהכניס את הילדים עד 12 כל יום, ונראה לאן זה יתקדם...
תודה לכולכם, ושוב, אם אתם שומעים על מישהו באזורינו (חדרה) המעוניין בהקמת קבוצה או גן ביתי....אשמח לשמוע.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]מטפלות שאין להן סבלנות, שגוערות וצועקות, מטפלות שיושבות ומעשנות בצוותא, ואף אחת לא מסתכלת על הילדים, מטפלות שמאכילות בעגלה, מטפלות ששמות תינוקות שעות בעגלה....[/u]

מטפלות שמעבירות את הזמן עם הילד במקביל לשיחות אינסופיות בסלולרי...

[u]אני כבר 4 שנים בערך בגינות(עד השנה) ומה שאני רואה.... אוי ואבוי....[/u]
לצערי זה כנראה לא קשור לעיר. גם לי יש ותק לא קטן בגינות וגם מה שאני ראיתי ...אי ואבוי...עצוב מאוד.
לצערי גם ראיתי סבתאות שלא היתי משאירה איתם את הילד... סבתאות מתלוננות על הוריו של ילד מעל ראשו, סבתאות איסטריות...מאוד מאוד עצוב.

אני לא יודעת איפה אתן גרות, אבל כיף לכן!

אני גרה בגבעתיים, אני כבר 4 שנים בערך בגינות(עד השנה) ומה שאני רואה.... אוי ואבוי....

מטפלות שאין להן סבלנות, שגוערות וצועקות, מטפלות שיושבות ומעשנות בצוותא, ואף אחת לא מסתכלת על הילדים, מטפלות שמאכילות בעגלה, מטפלות ששמות תינוקות שעות בעגלה....

ובעיקר, מטפלות מבוגרות, מותשות, שלא אוהבות ילדים, שבחרו בזה כי הן לא יודעות שום דבר אחר...

[u]<למזלי הגדול מטפלת שבחרנו עונה על דרישות שלנו של דמות משמעותית בחיי ילד שלנו. וגם שלנו.>[/u]
גם לנו תמיד היה מזל עם מטפלות. כולן היו מקסימות, מסורות ואוהבות. וגם בעיניי מטפלת זו אופרה אחרת לגמרי, עדיפה בבירור על פני שליחה לגן.
גן = הוצאה מהבית בשעה קבועה כל בוקר, בילוי במקום אחר מספר שעות כל יום (תמיד יהיה לגנים האלה, לא משנה כמה הם מצוינים, הניחוח המעורב של תבשילי הצהריים עם הבוץ מהחצר וריח החיתולים של עשרים ילד... :-P ) , בחירה מועטה לגבי פעילויות (בגן פרטי אמנם בד"כ לא מאלצים להשתתף בפעילות אבל אי אפשר להתנהל לגמרי לפי הקצב של הילד).
כל זה לא דומה בכלל למטפלת שמגיעה הביתה, מוציאה את הילד לטיול בקצב נינוח, או יכולה לבחור להישאר איתו עוד קצת בבית אם הוא קצת עייף, הולכת איתו למקומות שהוא אוהב, פנויה לשאלות שלו וכולי.

_עדיף בעיני גננת מוסמכת על פני אישה שבחרה להיות מטפלת מתוך ברירת מחדל בלבד.

חוץ מזה, שמטפלת לא משהו רעה בעיני עשרות מונים מגן לא משהו._

מטפלת אישית לא תחליף לגן.
היא דמות משמעותית בנוסף להורים [b]הנבחרת[/b] ע"י הורים. שום תואר או תעודה לא מספיקים לתואר הזה. והבחירה מאוד תלויה בהשקפת עולם של ההורים.

<למזלי הגדול מטפלת שבחרנו עונה על דרישות שלנו של דמות משמעותית בחיי ילד שלנו. וגם שלנו.>

אני גם רואה שהסיפור הזה דורש ממך ומכולכם שינוי ענקי .
זה לא פשוט להכריז :'תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת'-שזה מה שאנחנו פה עשינו ובאופן אישי, אני יכולה לומר לך שזה אישיו ששב וצף,אבל כפי שכתבת, זה לא נובע מנוחות,אלא מתחושה אישית של יעוד,ואם אתם לא מדברים במונחים הללו, אז לא מספיק חזק כדי שזה יצדיק את השינויים והטלטלה.

יכול להיות שהכיוון נכון בשבילכם ושלאט לאט תתחילו להתקדם בכיוון של לעזוב את המשרות התובעניות ולהיות יותר ביחד.
יכול להיות שהאפשרות של השארות במסגרות שהילדים כבר מכירים ורגילים ,אלא שמדי פעם אמא או אבא לוקחים אותם ב1200 להיות בבית בכיף.לא צריך להיות חולה בשביל להרגיש את הבית,את ההורים ,את האחים,את הזמן החופשי והקצב של העשיה בחיים-זה גם משהו.

מאוד מציעה לך לנצל את הזמן שלפני הלידה לקחת 'שמירת הריון',להשאר איתם בבית קצת יותר מאוחר, במקום 0800 להתיצב בגן.זה גם חשוב אחרי הלידה ,לאפשר להם להתחבר אל האח/ות החדשה ,ואז זה כמובן דורש התארגנות עם עוד מבוגר שיכול לספק את הצרכים שלהם,כדי שהאנרגיות שלך ישמרו.

[list]
[*] ישנה איזו גננת שאני מכירה,כי היא שכנה שלי, שמתיחסת אל הגעה באיחור ,אפילו לפעוטון כאל יחס מזלזל בצוות -תודיעי להם מראש ותדאגי לשדר יחס מכבד כלפיהן, בכל מקרה.
[/list]

נכון, יש מטפלות מעולות.

לצערי, ועל סמך ניסיוני בגינות איתן (כשילדיי היו כל היום בבית) הן מעטות.
עדיף בעיני גננת מוסמכת על פני אישה שבחרה להיות מטפלת מתוך ברירת מחדל בלבד.

חוץ מזה, שמטפלת לא משהו רעה בעיני עשרות מונים מגן לא משהו.

וכמובן שעדיף לילדים להיות בבית עד גיל 6, וצמודים לאבא, אמא, או סבתא.

אצלי, עם שניים ובלי שום עזרה, זה לא התאפשר.
אני חושבת שאפשרי לעבוד בקריירה רק אם יש ילד אחד, או אם עובדים באמת מעט שעות ביום, או אם סבתא מגדלת לנו את הילד.

בכיף:
http://freeedu.ru/modx/psixologiya-detstva

מרינה, אשמח מאד לקישורים למאמרים גם ברוסית. נשמע מאד מעניין! תודה...

[u]לי, לפחות, לא היה נוח לשלוח פעוט פעלתן ומתרוצץ עם מטפלת לאיזו גינה כל בוקר, שם אני לא יודעת מה קורה ואיך היא משגיחה עליו, אם בכלל.[/u]

בגן המשחקים בו מתקיים מפגש חינוך ביתי שלנו יש גם מפגש מטפלות. עם ילדים בגילאי שנתיים עד שלוש פלוס.
יופי של מטפלות. הילדים בבירור נהנים איתן. לא הייתי מתנגדת לשלוח את שלי קצת עם אחת מהן.
מטפלת צריך לבחור היטב, כמו גן..

[u]האם בדקו את רמות הקורטיזול אצל הורי החינוך הביתי?[/u]
:-D

[u]אילו גנים בדקו?[/u]
כתוב במאמר מצורף "...באוניברסיטת סטנפורד ואוניברסיטת קליפורניה חקרו [b]14,000ילדים מרקעים שונים ומגוונים[/b] ובדקו את השפעת הנוכחות בגן הילדים על מיומנויות חברתיות, שליטה עצמית ורמות של אגרסיביות."

[u]ילדים לא נועדו לגדול בקרב ילדים אחרים, במשך שעות רבות כל כך. ילדים זקוקים למערכת יחסים קרובה עם מבוגרים על מנת שצרכיהם הרגשיים יקבלו מענה ועל מנת שהתפתחות וצמיחה יוכלו להתרחש. "[/u]
אילו גנים בדקו?

[u]התחצפות, טנטרומים (התפרצויות עצבים), סירוב לשתף פעולה, וכן התנהגויות אגרסיביות – רשעות, גרימת נזק לצעצועים וחפצים ומעורבות באלימות פיזית.[/u]

מכירה כמה ילדי חינוך ביתי כאלה.
האם בדקו את רמות הקורטיזול אצל הורי החינוך הביתי?

[u]אבל אם כן, אז מה עשיתי? בשביל מה להשאיר אותם בבית? אם אני לא איתם???? כך גם הם בלי חברים וגם בלעדי? נראה לי מוזר[/u]
תלוי על איזה ערכים יושבת הבחירה לא לשלוח לגן. שונה ממשפחה למשפחה.

[u]אם הם יותר משנה וחצי שנתיים, אז בעיני עדיף גן ל-4-5 שעות ביום ואז להחזיר הביתה בצהריים, מאשר מטפלת.[/u]
קראתי מאמר (ברוסית, כך שלא יכולה לשתף אותך...) ושם לראשונה נחשפתי למחקרים על רמות קורטיזול (הורמון סטרס) אצל ילדים בגן.
בעברית מצאתי את זה :
"כשבודקים את העניין לעומק מגלים דבר מעניין. המחקרים העדכניים ביותר מוכיחים שככל שילדים נמצאים יותר זמן במסגרת חינוכית כך הבעיות גוברות. באוניברסיטת סטנפורד ואוניברסיטת קליפורניה חקרו 14,000 ילדים מרקעים שונים ומגוונים ובדקו את השפעת הנוכחות בגן הילדים על מיומנויות חברתיות, שליטה עצמית ורמות של אגרסיביות. הממצאים מרתקים. הם גילו שככל שהילד נמצא יותר זמן בגן ילדים (אפילו למספר שעות בשבוע), כך ישנם עיכובים בכישוריו החברתיים ובמוטיבציה שלו להשתתף במטלות הגן. במחקר מקיף אחר, שכלל 20 חוקרים מאוניברסיטאות שונות ומעל 1000 ילדים, גילו שככל שילדים בילו יותר זמן במסגרת חוץ-ביתית, כך הם פיתחו יותר בעיות התנהגות: התחצפות, טנטרומים (התפרצויות עצבים), סירוב לשתף פעולה, וכן התנהגויות אגרסיביות – רשעות, גרימת נזק לצעצועים וחפצים ומעורבות באלימות פיזית.
במחקר נוסף בדקו את רמות הקורטיזול – הורמון של מתח (סטרס) במוח. הורמון זה נבדק בקלות רבה על ידי דגימת רוק. גילו שבילדים שנמצאים במסגרות ביתיות, רמות הקורטיזול גבוהות בבוקר והולכות ויורדות במהלך היום. בילדים שנמצאים במסגרות גן, גילו שרמות הקורטיזול עולות במהלך היום – תגובה ברורה לסטרס. מצבי סטרס כרוניים יכולים לגרום לבעיות בריאותיות והתפתחותיות.
[b]חשוב לציין, שזו לא הפרידה מההורים שעוררה את בעיות ההתנהגות ו/או את דרגות הסטרס המוגברות. ילדים שבילו את הזמן עם חלופה הורית (לדוגמא: סבתא או מטפלת) לא הביעו את אותם סימני המצוקה.[/b]
אם כך, עלינו לשאול את עצמנו, מה מעורר תגובות אלו בילדים? המסקנות הנן חד משמעיות. [b]ילדים לא נועדו לגדול בקרב ילדים אחרים, במשך שעות רבות כל כך. ילדים זקוקים למערכת יחסים קרובה עם מבוגרים על מנת שצרכיהם הרגשיים יקבלו מענה ועל מנת שהתפתחות וצמיחה יוכלו להתרחש.[/b] "
מתוך http://www.lifecenter.org.il/category.php?id=21&pageCatID=150

לדעתי זה מאוד תלוי בגיל שלהם.
אם הם יותר משנה וחצי שנתיים, אז בעיני עדיף גן ל-4-5 שעות ביום ואז להחזיר הביתה בצהריים, מאשר מטפלת.
לי, לפחות, לא היה נוח לשלוח פעוט פעלתן ומתרוצץ עם מטפלת לאיזו גינה כל בוקר, שם אני לא יודעת מה קורה ואיך היא משגיחה עליו, אם בכלל.
אני שלחתי בגיל שנתיים וחצי את שניהם עד הצהריים, וידעתי שהם במקום סגור ובטוח, עם ארוחות קבועות וחצר מוגנת.

כמובן שאם הם קטנים אז ממש לא גן, עדיף מטפלת למספר שעות מאוד קטן (אני אישית לא הצלחתי להשאיר אותם עם אף אחד עד גיל שנתיים בערך..)

הרעיון לגבי מטפלת הוא במידה ואת צריכה מעט שעות, גן הרי מחייב לשים כל יום עד שתיים, אם צריך רק מעט שעות בשבוע אפשר להיעזר במישהי חיצונית שסומכים עליה.
כמובן שאם הילדים בלעדייך הרבה שעות, בערך כמו גן אז עדיף לדעתי גן

האמת שמטפלת בכלל לא היתה בראש שלי, לא חשבתי על האופציה. אבל אם כן, אז מה עשיתי? בשביל מה להשאיר אותם בבית? אם אני לא איתם???? כך גם הם בלי חברים וגם בלעדי? נראה לי מוזר, אבל אשמח לשמוע הסבר... בכל אופן נראה לי שאם כבר יותר הגיוני לשים אותם 4 שעות בגן, לעבוד בזמן הזה ואח"כ לקחת אותם אלי הביתה. האמת שנכון שיש את נושא ההסעות, מה שהופך את כל העניין לפחות נוח, אבל כל הסיפור הנ"ל לא התחיל בגלל עודף נוחות, אלא מה הכי נכון להם ולי. שוב תודה על כל התמויכה והרעיונות...אני בטוחה שבמוקדם או במאוחר אם אני לא אחליט המציאות תחליט בשבילי...:)

בעיניי הכל אפשרי. תעשי מה שמתאים לך. כל אחד מאד שונה ועם סדר עדיפויות שונה. רק את מכירה את עצמך ואת חייך.

מבולבלת, אני מאמינה שהכל אפשרי!
אומנם לא עם 2 ילדים ותינוק, אלא עם תינוק אחד עבדנו עם בן זוגי 2 משרות חלקיות (הרבה יותר מחצי משרה כל אחד) וטיפלנו יחד בתינוק שלנו בלי שום עזרה במשך שנה ראשונה שלו. משנה שניה ממשיכם לגדל אותו עם עזרה של מטפלת למספר שעות באמצע יום. בעיניי הכל עיניין של סדר עדיפויות

מה גם ששלושה ילדים בהפרשים האלה, זה קשה. מנסיון.

מבולבלת, אני מצטרפת למה שכתבו קודמותי: אפשר לשלב עבודה, אבל במשרה מאוד מאוד מצומצמת, ועם מינימום של פגישות קשיחות. חצי משרה זה משהו שמתאים יותר כשהילדים כבר גדולים יחסית, לא כשיש תינוקות ופעוטות. אני חושבת שכמות שעות סבירה יותר היא בין שעתים בשבוע לשעתיים ביום, תלוי בהתארגנות שלך.

מבולבלת
יש אפשרות לעבוד מהבית, יש נשים לא מעטות שעושות חינוך ביתי ומשלבות קריירה, אבל במינון נמוך (מבחינת שעות עבודהבאופן יחסי)
אני חושבת שרק את תוכלי לדעת האם זה אפשרי במקרה שלך, לי ברור לפחות שלא כל עבודה ניתן לעבוד מהבית
אם את עצמאית ויכולה לעבוד מעט שעות בשבוע האופציה נשמעת הגיונית, לדעתי את צריכה לשבת עם עצמך (אלא אם כן יש כאן אדריכלית שעושה חינוך ביתי ויכולה לייעץ לך), לבדוק האם יש לך אפשרות לעבוד מעט שעות, כמה שעות, באילו שעות, איזה סידור תוכלי למצוא לילדים לשעות אלו. אולי אם חלופית, אולי שמרטפית, אולי לעבוד כשהם ישנים. אני חושבת שזה די דומה לניהול תקציב, בדקי עם עצמך באילו שעות את יכולה לעבוד ומה יעשו הילדים בשעות אלו.
לגבי התארגנות חברתית, טוב שאת בודקת, האם עברת על הדפים של קבוצות חינוך ביתי ? אני חושבת שיש משהו באיזור שלך, נושא שכדאי לבדוק לעומק וגם להתנסות (להפגש עם הקבוצה או האמהות לפני שאת מחליטה)
בהצלחה

שלום רב, ותודה על כל התגובות....
ראשית לכל מי ששאל, ה"קריירה" שלי אדריכלות. אני אדריכלית נוף, ומתכננת ערים וכאמור מאד נהנית מזה. עם זאת, בשמחה הייתי משנה את המינון הקיים היום בחיי, מאחר שאני לא זוכה לראות ולגדל את ילדי, ופשוט רע לי עם זה (עובדת כל יום עד 4 ומוציאה את הילדיםרק אז מהגן). השאלה הבסיסית היתה האם ניתן ליצור סוג של חינוך ביתי המכיל מספר שעות ביום (נניח 4-5) של עבודה קבועה מהבית (לפחות בחלק מהשבוע, בבקרים).
לפי התשובות שקיבלתי כאן, התחושה הכללית היא שלא בדיוק. יש תחושה של הכל או לא כלום מהתגובות, ויתכן שזה כך, משום שבאמת צריכים להיות עם כל הנשמה בזה, ו"קריירה" יכולה להפריע.
אנחנו חיים היום בחדרה, וכאמור אני לא מכירה מסגרות בסגנון "גן הורים" כאן בסביבה... (תקנו אותי אם אני טועה).
לגבי התארגנות אקראית של פעם בשבוע, זה לא מספיק לי. הייתי רוצה משהו יותר חברתי אם ניתן ועל כן "גן הורים".
יתכן גם, שלי אישית מתאים יותר שילוב בין גן לחינוך ביתי... לגבי שיתוף בן הזוג, הוא לא רק תומך, אלא היוזם. הוא עניין אותי מלכתחילה ברעיון, ומכיר אותו ומסכים איתו ביותר. עם זאת, הזמינות שלו עוד יותר גרועה משלי כיוון שיש לו עסק עצמאי וברוב השבוע הוא חוזר רק בסביבות 6...
לגבי הסבתא, אכן ניתן להעזר, מאחר שאנחנו גרים בהרחבה של הבית שלהם, כלומר צמודים, אבל היא לא מהסבתות שיכולות לקבל עליהן אחריות קבועה של מספר שעות ביום או בשבוע.
מבחינת תכנית אני דווקא פחות מודאגת, כי רעיונות לא חסרים, ואני בהחלט יודעת לזרום עם היום בפעילויות השונות. הבעיה מבחינת הילדים נראה לי זה החוסר החברתי ולא השעמום...

רק עכשיו שמתי לב שהיא מדברת גם על קריירה...

[u]אשמח לשמוע רעיונות לשילוב בין חיים עם ילדים לחיים עם קריירה[/u]
אכן כמו שאילה כתבה, אין כל כך דבר כזה "חיים עם קריירה" בחינוך ביתי. יש חיים עם ג'וב חלקי. או עם רבע משרה. או עם עבודה מהבית שעושים כשהילדים ישנים. אני הצלחתי כחד הורית עם ילד אחד לשמור על משהו כמו חצי משרה, עם עזרה של כמה שעות ביום כל יום ועם עבודה בערבים, עם הליכה לפגישות +תינוק במנשא וכולי.
עדיין היו פה ושם מצבים מטורפים של ילד באמבטיה בשמונה בערב ואני לידו עם הלפ-טופ ביד אחת והטלפון ביד השנייה, חייבת לסגור משהו דחוף אחרת כל הפרוייקט יורד לטמיון. או תינוק שצורח אצל סבתא ואני חייבת להישאר לשבת באיזו פגישה חשובה, לשאול שאלות, לא משחררים אותי משם (כלומר אמרו "אם את הולכת את לא חוזרת") ונקרע לי הלב. לא עבדתי עם האנשים האלה יותר אחר כך (כי לא יכלו להתגמש) אבל מצבים כאלה קורים.

מה טיב העבודה שלך? אם הוא דורש לוחות זמנים נוקשים, את בבעיה. אם תצליחי לשמור על משהו שהוא פחות נוקשה, ומאפשר לך קצב איטי יותר, ואת יכולה לעשות חלק גדול ממנו עם תינוק יונק צמוד אליך, אז אולי יש סיכוי.

<קרוטונית>

סליחה,אני ממש סקפטית לגבי זה שמישהי אנושית תצליח ללדת +לטפל בתינוק+בעצמה +שני ילדים+קרירה.

את מתענינת בחינוך ביתי - יופי.תתחילי לקרוא על זה.תשתפי את בן זוגך ברעיונות שלך ותשאלי מה הוא חושב.את יכולה לצור קשר עם משפחות באזור שלך כדי שתתחילו להכיר .
משפחות בחינוך ביתי מתארגנות (עד כמה שאני מכירה )לבילוי משותף.זה לא גן הורים.
אם את רוצה לברר את יכולה לפנות לרשימה הלבנה.

אני חושבת שמי שמאוד אוהבת את העבודה שלה ומרוויחה בה די כסף כדי לממן עזרה בבית ועם הילדים-יכולה לנסות לעבוד משהו כמו 10 שעות בשבוע-אולי כשהילד הקטן שלה בן 6.
אם את בעינין של חינוך איכותי,אני לא חושבת שזו מילה גסה,גם יופי.מבחינתי מה שמאפין גן טוב,מה שהייתי מצפה הוא שהמטפלת תהיה נגישה ופנויה רגשית לילדים במידה סבירה .
כן , התוכן אולי פחות חשוב,אבל ההשקעה בהם -אם זה להיות עימם,לשאת על הידים,להגיע למפגשים החברתיים,לצאת לטבע ולגן שעשועים,אם זה בלהכין אוכל,לסדר -זה מה שמעסיק אמהות בחינוך ביתי.זה פול טים ג'וב.
אני לא יודעת כמה פניות רגשית ועירנות הייתי מצליחה לגייס,לשלושה ילדים, לו הייתי שרויה בהקמת עסק,לידה ומעבר דירה.
ילדים ,כמי שכושר ההסתגלות שלהם מרשים,לעיתים,עדין זקוקים לנוכחות בחייהם.

מה שבטוח, את תצטרכי עזרה קבועה ובתשלום אצלך בבית (אלא אם יש לך סבתא מאוד מסורה למשל). כדאי לחפש כבר מעכשיו.

הנושא החברתי והתכני לא רלוונטי בעיני בגילאי 2 או 4. קודם כל על הילדים להרגיש בנוח ומטופחים מבחינה רגשית. כל השאר בא אחרי כן, ובגיל הזה ממש לא קשה לספק להם גירויים מתאימים (אין הכוונה שאת צריכה "לעבוד בתור גננת" אלא לדאוג שמדי פעם יהיה בבית חומר יצירה חדש, או כלי נגינה חדש, וזה מספיק להם).

לגבי מסגרת משותפת עם מספר משפחות - האם את מתכוונת לפורמט של מפגשים? או למשהו שמזכיר גן הורים? בכל מקרה קחי בחשבון זמן התארגנות של כמה חודשים לפחות אחרי הלידה, כי להתנייד עם שני ילדים ותינוק רך כדי להיות באותה "מסגרת" בימים ובשעות שנקבעו מראש, זו לא תהיה משימה קלה (אפשרי אבל קשה).

<קרוטונית>

מבולבלת בצומת דרים
אפשר לעבוד ולהיות בבית עם הילדים זה דורש התארגנות
במה את עובדת? האם את גמישה מבחינת שעות האם העבודה כרוכה בפגישות כמה שעות ביום זה דורש ממך באיזה אזור את גרה
אני עובדת ויש לי ילדים בבית רק זה דורש התארנות

תנסי אולי להסתכל בדפים [po]חינוך ביתי ועבודה מהבית[/po]
בהצלחה!

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום לכולכם, חדשה כאן.
לאחרונה התחלתי לחשוב על הנושא של חינוך ביתי. עם זאת, יש לי מספר בעיות: ראשית, אני מאד אוהבת את העבודה שלי, ואני לא רוצה לעזבה לחלוטין (יתכן שאעדיף לעבור להיות עצמאית בתחום).
שנית, אני לא בטוחה שזה נכון להוציא את הילדים (4+ ו- 2.5) מהגן לחלוטין, בגלל הנושא החברתי והתכני.
שנה הבאה אני אאלץ להעבירם למסגרות חדשות וזה יהפוך לפרוצדורה לא קטנה (הסעות, מקום חדש רחוק יותר -וכמובן כסף...בגלל העדפה לגנים פרטיים סטייל מונטסורי ושות.)
הייתי מאד שמחה להיות שותפה במסגרת של מספר משפחות המחנכות ביחד בחינוך ביתי (כך גם אוכל להיות איתם יותר, וגם אוכל לעבוד ברמה זו או אחרת), אבל באזורינו (חדרה) אין דברים כאלה שידועים לי.
בנוסף לכל הברדק הזה, אני ביוני אמורה ללדת, כך שאני יוצאת בעצמי לחופשת הריון, שיכולה להוות קרש קפיצה לכל הסיפור...
מי שקרא עד כאן הבין שאני מאד מבולבלת ולא יודעת ככ מה לעשות... אשמח לשמוע רעיונות לשילוב בין חיים עם ילדים לחיים עם קריירה...

תודה נועה, מקווה שאתן צודקות...
לנו בכל מקרה יש עוד דרך ארוכה של לימוד והחלטות...והתמודדות עם החלטות ברמה האישית...כך שזה מאוד יעזור אם לא נצטרך להתמודד גם מול מערכת בנוסף.

_יתכן שבעוד 4 שנים המצב יהיה שונה
יש בסיס לאופטימיות?_
לדעתי כן.
מסכימה עם אילה:
[u]בנתיים, טוב לכם עם הסידור הנוכחי, וגם זה גיל שאת לא צריכה לתת דיווחים לאף אחד.[/u]
חושבת שהרבה יזוז ויקרה בשנים הקרובות, וטוב שיש לכם את הזמן הזה.
קחו את הזמן הזה ללמוד את הנושא וגם ללמוד את הצרכים שלכם והיכולות שלכם.
יש לא מעט משפחות שהיו רוצות לחנך בבית אך מוצאות כי אינן מסוגלות, מסיבות שונות.
התנאים הקיימים היום לא משקפים בהכרח את מה שיהיה בעוד 4 שנים, אנשים משתנים ואולי גם משהו חיובי יזוז כאן במדינה, אולי :-)

תודה על התשובה.נראה לי שהבנתי את הרוח הדברים.
אמשיך לעקוב וללמוד את הנושא.

[u]אני חושבת שח"ב זה לא מצב שברור ומובן ומקובל[/u]
מה שברור הוא שמסגרת חינוכית, במיוחד של משרד החינוך ,היא [u]לא מצב שברור ומובן ומקובל[/u]...

לא הייתי מנפנפת סתם כך באופטימיות.(יש מי שיגיד שאני פשוט לא טיפוס כזה).
התהליכים שעוברים על אנשי הח"ב, היחסים שיש עם משרד החינוך והרשיות משתנים.

את יכולה לעקוב אחר כל מני פירסומים בתיקשורת לגבי חינוך ביתי ולראות שעברנו דרך.
אפשר לברר מה הגישה של המפקחת באזור שבו את חייה וללמוד מהמשפחות שמספרות.ברור שהמפקחת יכולה להתחלף .
יש מצבים שמהניסיון שצברנו הם יותר 'עוברים' ויש שלא(למשל:חד הוריות- יש עם זה הרבה בעיות,גם ה'מיני בתי ספר' -בנתיים משרד החינוך די נלחם בהם.)

וגם אני חושבת שיש פה עינין שבעצם אנחנו אנשים פרטיים . אנחנו לא איזה אירגון ולא איגוד. הקהילה מאוד מגוונת וכמעט שאין דברים שמקובלים על כולם.
אנחנו לא יכולים לעסוק ביותר מדי בירוקרטיה כי חשוב להתרכז בטיפול בילדים ובפרנסה וכ'

אנחנו צריכים להיות מאוד שקולים ואחראים לגבי כל אמירה , בקשה ופניה שלנו אל משרד החינוך .ועדין, הקערה יכולה להתהפך לנו על הראש בכלל לא באשמתנו.או כן באשמתנו אם נסתבך בשערוריות.
גם יכול להיות שמשרד החינוך יראה לנכון לפנק את כולנו בכבוד ויקר ויגיש לנו את הקערה מלאה בסלט חסות אורגניות .בעיקר אם באקדמיה (בארה"ב) יופצו המון מחקרים שתומכים ברעיון .
ולא משנה כרגע שח"ב אמריקאי שונה ברוב המובנים מהישראלי .

[hr]
עוד עינין הוא העינין האישי , שאני לא ממש מתימרת לומר משהו , כי אני לא מכירה את המשפחה שלך .אני חושבת שח"ב זה לא מצב שברור ומובן ומקובל. זו דרך שתובעת מההורה מענה והתיחסות ובאופן כללי , להרבה אנרגיה.קשה לומר איפה תהיי באותו שלב, למרות שבכלל לא מזיק להתכוונן ולהתכונן , מה שאת בעצם עושה בכך שאת חושבת על זה.
אני לא מתיחסת כאן לאישור כן או לא , אלא להתנהלות לטווח הארוך וההתנהלות עם הילדים בכלל.

[u]יתכן שבעוד 4 שנים המצב יהיה שונה[/u]
יש בסיס לאופטימיות? אם כן, אודה אם תרחיבי, אמשח להבין יותר.

לפי הקו של משרד החינוך קיימת התנגדות לכך שהורים ישלחו את ילדיהם למיני בתי ספר שמשרד החינוך לא יכול לפקח עליהם-ולו רק בגלל בעית כח אדם.אין כאן שום עינין הגיוני. יתכן שבעוד 4 שנים המצב יהיה שונה.
בנתיים, טוב לכם עם הסידור הנוכחי, וגם זה גיל שאת לא צריכה לתת דיווחים לאף אחד.

בעוד 4 שנים...

מזמן לא כתבו כאן...
אני אמא עובדת (משרה מלאה) וילד שלי (בן שנתיים) בבית .חלק מהזמן במשך יום איתי, חלק מהזמן עם מטפלת מהממת ומשפחתה: נכדה שלה בת חמש שכרגע בחינוך ביתי, בת שלה, בעלה, וחלק מהזמן עם אבא שלו (בעלי)...
אני כל הזמן חושבת על חינוך ביתי אך שאני מבינה אותו: ילד נמצא בחינוך ביתי, כלומר נמצא בבית עם מטפל אישי וחי את החיו בלי הפעלה אגרסיבית ע"י מסגרת חינוך כזו או אחרת...חינוך ביתי במתכונת משלנו (שכבר ציינתי ) שהיא מתאימה לאורך חיים שלנו...
הבנתי שמתכונת כזו לא עומדת תחת הגדרה פורמלית של חינוך ביתי בארץ...שמקבלים אישור לחינוך ביתי רק אם הוריו (או אחד מהם) של ילד נמצא כל הזמן איתו בבית...ואצלנו כ6 שעות מתוך 24 הילד נמצא עם המטפלת.
אז קודם כל ההגדרה של חינוך ביתי כזו לא נראת לי הגיונית ומאוד מאוד מגבילה! גם את הילד וגם את הוריו.
לא מבינה למה זה בהכרח (אחרת למה להגביל ע"י הגדרה) יותר טוב לילד?
לא מבינה את הסיבה הפורמלית להגדרה כזו ...
ובפאן האישי מה יכול להיות הפיתרון האדמניסטרטיבי עבורנו?

דף מקסים ומעורר השראה

ומה זאת אהבה - נדמה לי שבשמת עסקה בזה בזמנו [po]באהבת אם[/po] אם אני לא טועה.

אמן!

טוב, היתה פה איזו שקיעה רגעית לדיכאון ומרה שחורה.
לצאת מזה תכף ןמיד!!
ילדים גדלים כבר המון זמן בהרבה דרכים שונות , בהרבה מקומות שונים, תקופות שנות , תנאים שונים וכדומה.

מה שאני יודעת זה שצריך להשתדל לתת את הטוב ביותר. צריך לתת תחושה בסיסית של אהבה. לדעתי זה המפתח לכל.
וילדים נולדים כבר לתוך מערכות קיימות. היקום לא נברא איתם. אני בטוחה שיש הורים שמרגישים בדיוק כך - עובדתית זה לא נכון.

אם אמא מסתדרת ונהנית להיות עם הילדים בבית - שתישאר.
אםהילד רוצה וטוב לו להישאר בבית -שישאר.

לפעמים זה לא הולך ולא מרגיש טוב ואז החוכמה היא לשנות את המצב ולא להתעקש.דרך אגב מה שלא תחליטו תהיה תמיד החלטה שרירותית שלכם שבאה
מהאמונות שלכם ומהמבנה האישיותי שלכם.
וזה בסדר גמור כי אין דרך אחרת לחיות - רק שוב פעם:להשתדל להיות טובים לילדים ולנסות לטעת בהם את התחושה שהם אהובים.

ילדים לומדים הכל, מתאימים את עצמם (הם דוקא מבינים שהם לא בחלל ריק והם מתנסים בלימוד הסביבה והתאמתם אליה כל הזמן),חויות טובות ורעות הן
חלק מהגדילה והצמיחה- אמא כעסה זה כואב - גם ניסיתי לעמוד ונחבטתי בראש (פויה שולחן! פויה!).

אהבה וקבלה זה הענין - גם של עצמנו וגם של הקטנים בקירבנו.

יש משהו מאוד בעייתי בחיים האלה בכלל.

בכלל למי מותר להגיד מה נכון בחיים האלה? לאלוהים? לעשרת הדיברות? גם משה רצח - אולי זה בסדר? אלוהים העדיף את מנחתו של הבל על של קין - אולי כך צריך לגדל ילדים? אולי אנחנו כולנו צריכים לשתוק כי האמת שאנחנו לא יודעים כלום על העולם הזה.

אולי כשלילד רע אז בעצם טוב לו? מי אנחנו שנגיד שרע לו.

לא רציתי להיכנס לעניין הזה קודם, אבל יש משהו מאד בעייתי בנושא הזה. במילים אחרות זה קשור לדף [po]רשיון להורות[/po] למי מותר לומר מה נכון בגידול ילדים? כפי שאני חולקת על דברי אחות טיפ"ח , או על דברי הרופא שהנקה מעל גיל שנה יש בה מן המועיל, כך מישהי (מקרה אמיתי) יכולה להחליט לדלל את התמ"ל שהיא נותנת כי הוא יקר .

אני מדברת על בורות בתחום האימהות וצרכי תינוקות.

זו היתה דוגמא ספציפית, אני בהחלט מקבלת את הערתך.

טלי,
לא רק במשפחות מצוקה חינוך ביתי יכול לא להתאים.
זה נכון בכל המשפחות.

זו טעות חגית. מתוך שהות במקום הזה ראיתי כי מושקעים שם כספים רבים ומאמץ. בין היתר השלמת השכלה בחינם תוך קבלת שכר ! זה הפרויקט שהייתי חלק ממנו. היו פרויקטים רבים נוספים . העבודה שם קשה מאד ואנשים לא מכירים הרבה אלטרנטיבות אחרות. היה לי רושם ששמחו לקבל כל מה ששכרו בצידו אבל הנכונות להשקיע בשינוי היתה נמוכה עד תסכול עבור אנשים שעבדו שם ונתנו את עצמם לפרויקט. אבל זה נושא לדף אחר.......

מסכימה עם נועה הדרומית. ביליתי כמה שנים מחיי בדרום,מתוכם 5 בשירות צבאי ובעבודה בה עבדתי צמוד למשפחות מצוקה. שם רב האימהות הפכו לכאלו צעירות מאד, ופגשתי מתוך המשפחות מעט מאד אימהות שהראו מודעות לנושא חינוך . הייתי אז צעירה מאד ולא ידעתי כי יש אנשים שבוחרים לגדל את ילדיהם בבית מתוך מודעות. המפגשים ההם השאירו אצלי זכרון רע מאד של מה קורה שהילדים נשארים בבית עם האם./הורים.

תראו את זה - מאמר תחת הכותרת [url=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2879773,00.html]לאן נעלמה אמא[/url] (בעברית, לא לדאוג...). ואת התגובה, [url=http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-970-2880921,00.html.]אין אמא כזאת[/url]

[url=http://www.google.co.il/search?q=cache:-mcV_-AW8l8J:www.montana.edu/wrt/[po]opt]קישור למאמר[/url] out revolution[/po].pdf+%22the+opt-out+revolution%22&hl=iw&ie=UTF-8 ארוך מאוד, ועוד באנגלית, אבל כתוב יפה ומעניין.

:-D

ורד, בקורס "אהבת האם" אני משתעשעת ברעיון לתת קטע מהמאמר בתור תרגיל, לאתר איפה יש לה טעויות בהבנת הנקרא.
למשל, היא מדברת שם על "עקרון הרצף" בצורה שברור שאו שלא קראה מימיה את הספר, או שקראה ולא הבינה כלום.
תרגיל מעניין הוא, אם הסטודנטים שלי יזהו את הטעויות שלה.

יפעת, אני מגיבה לך.
אין לי ממש משהו לומר - רק שקראתי וחשבתי עלייך.
זו היתה "כפירה" רגעית חולפת או שזה קיים הרבה זמן?
בכל מקרה - (())

בשמת, איזה תרגילים?

ורד, מאמר מעצבן, מסלף, מעוות, מטעה, ומגעיל באופן כללי של אחת שרוצה להצדיק את האימפוטנטיות האימהית שלה. סליחה על הבוטות. הוא גזור אצלי מאז כדי לשמש לתרגילים לסטודנטים.

האמת שאחרי שש שנים של הנקה וחינוך ביתי ושלוש ילדים
מתחיל להגמר לי הסוס
המשמעות היא בדרך ולא באיזה מטרה בקצה
אני יודעת
אבל הדרך... לא משהו
קצת דברי כפירה לערב שישי
מה יש... :)

[url=http://www.horut-shava.org.il/parents/motherhood/[po]perfect]זה[/url] mom[/po].htm קצת ישן אמנם, אבל מה דעתכן?
>ורד מוצאת עצמה (לפעמים) משוטטת גם במקומות אחרים<

אני דווקא נוטה להסכים עם אריאל. ואני דווקא אמא שלא עובדת מבחירה ונמצאת בית. אבל... לא בהכרח אמא שנמצאת בבית תעניק לילדיה את המיטב.
גם לפי דעתי חשובה ההבחנה בין למה האמא עובדת. מאיזה מקום היא יוצאת לעבודה.
אם זה מתוך הכרח כלכלי והיא שונאת את העבודה שלה אבל אין ברירה- ברור שזה משפיע עליה נפשית.
וברור שזה לא המקרה כאשר אמא יוצאת לעבודה שהיא אוהבת ונהנית מכל רגע(טוב נו, כמעט) והיא נמצאת שם מבחירה ומתמלאת באנרגיות מעצם העיסוק שלה. הרי זה מקרין גם על המשפחה שלה, לא?
הבעיה עם אמא שיוצאת לעבודה היא עם מי וכמה היא משאירה את עולליה. בידיים של מי היא מפקידה את האחריות על הגידול החלקי והקניית ערכים. ולי יש תחושה שהיום במיוחד, יש המון חפ-לאפ וחלטוריסטיות בתחום הזה. אף על פי כל הגנים האלק אנתרפוסופים שצצים בכל פינה.

חגית - אבל רצפת עץ, באופן-טבעי.... (-:
סליחה לכל האחרים. עצם הרעיון נראה לי משעשע.

מה שכדאי לזכור לגבי מחקרים כאלה הוא שגם אם המחקר מראה תוצאות חד-משמעיות שילדים שגדלו בצורה X יצאו טוב יותר מילדים שגדלו בצורה Y, זה עדיין לא אומר שלילד הפרטי שלי עדיף לגדול בצורה X ולא בצורה Y. כל המחקרים האלה נעשו על ילדים [b]אחרים[/b].

[u]למי שיש עיניים ורגישות[/u]
אמרת את מלות המפתח.

לפי מה שהבנתי מריפרופי בכתוב, הם בדקו את ההתפתחות עד גיל 3. לדעתי, החסכים מופיעים בגיל הרבה יותר מבוגר, מגיל הבגרות ומעלה ובגיל 3 עדיין לא רואים הרבה מהחסכים, אם כי למי שיש עיניים ורגישות גם ניתן לראות בגיל 3 שיש. אבל לדעתי, זה הרבה יותר קריטי בגילים הגבוהים יותר.

אולי המאמר אבל לא בטלויזיה. עכשיו אני צריכה לקרוא מה כתוב שם לגבי ההיבט הנפשי.

[u]משום מה לא הובלט בכלל שמדובר על התפתחות פיזית ושיכלית ולא נפשית[/u]
לפי הלינק של המסעדה המאמר דווקא כן הקיף גם את ההיבט הנפשי.

והנה, מצאתי:
http://news.bbc.co.uk/1/hi/education/3014139.stm

http://www.literacytrust.org.uk/Research/pressearly.html#lag
תלוי מה בודקים, איך בודקים, את מי שואלים, וכו'. ניסיתילמצוא את המחקר הזה ברשת, ובינתיים נתקלתי באחר, ש"מוכיח" ההפך.

בועז, לא צחוק, שמעתי שיש אמהות בריטיות שמניחות את התינוק על הריצפה כשהוא בוכה, כדי שהוא ירגע!

מסכימה שיש אמהות שעושות יותר נזק לילדים מאשר מועילות להם. לדעתי זה תלוי במודעות שלהן לגבי צרכי הילד ואם אין להן מודעות אז אולי זה משנה אם הן איתם כל היום או רק חלק מהיום.
מנסיוני האישי שלי, יש הבדל מורגש בילדים שנמצאים עם אמם לבין כאלה שלא.

להשאר בבית עם אמא בריטית זה ממש מסוכן לבריאות (-:

ממה שחגית כתבה, (תקני אותי אם אני טועה ) משתמע שברור לכולי עלמא שרק אמא שנמצאת בבית תוכל להעניק לילדיה את המירב בתחום הנפשי.
לדעתי (אני אוספת חומר בנושא) ומניסיוני האישי (במשך 3 שנים עבדתי ובמשך כ - שנה וחצי הייתי בבית עם הילדים) זה לא נכון,
ומה שקובע זה והאישיות של האמא.
יש נשים שאם תשארנה בבית יום שלם זה יהיה עול בשבילם ובשביל הילדים שלהם.
אותה אמא אם תעבוד במשרה חלקית (או אפילו מלאה) תוכל להעניק לילדים שלה הרבה יותר מעצמה מאשר אם תהיה בבית.

בטלויזיה. מחקר בריטי.
מישהי ראתה משהו בעיתון, ויכולה לתת קישור?

איפה דווח עליו?