על ידי עולם_קטן* » 22 אפריל 2008, 13:55
שברת לי כמה דעות קדומות וגרמת לי ללא מעט מחשבות, ששינו לי את התפיסה שלי לגבי הריון לידה ואמהות...
לא מצאתי זמן לענות לך עד עכשיו, וגם אין לי זמן לקרוא שוב כרגע את סיפור הלידה שלך, ואני לא בטוחה אפילו אם אצליח כעת לכתוב לך תשובה שלמה...
אענה לך מזכרוני את המחשבות שעברו לי בראש בעקבות הסיפור שלכם...
עד ההריון האחרון שלי הייתי בעלת דעה מאוד קיצונית נגד ממסד (רפואי ובכלל), וכל הקשור בו.
סמכתי על עצמי ועל גופי בלבד.
עד כדי כך הייתי בקיצוניותי, שאפילו לאחר קורס דולות שעשיתי, לא הייתי מוכנה ללוות לידות, בגלל מחשבותי על המוסדות הרפואיים,
לא הרגשתי מספיק שלמה ללוות יולדת שבוחרת ללדת בבי"ח, אפילו שידעתי שאני יכולה לעזור ולתמוך בה בלידה.
היה נראה לי תמוה כשחברה סיפרה לי שהפסיקה להניק כי לא היה לה מספיק חלב,
לא שחס וחלילה זילזלתי בה או טענתי שהיא משקרת או משהו כזה,
פשוט פטרתי את הטיעון שלה ע"י מחשבתי, שזה בטח סתם משהו שזרקו לה, איזו דעה קדומה ללא שום בסיס,
והיה לה נוח להאמין בזה, ע"מ שתוכל לחזור לעבוד מיד עם תום "חופשת" הלידה.
כמובן שלא אמרתי לה את כל זה, רק הנהנתי בהבנה כשהסבירה לי למה הפסיקה להניק,
אבל בפנים, בתוכי הרגשתי לא בסדר שאני חושבת כאילו חברתי מאמינה ל"שטויות" בלי לדבר איתה לעומק על זה
(קצת קשה היה למצוא זמן לדבר, כי אנחנו גרות יותר משלוש שעות נסיעה בינינו, ולשנינו תינוקות קטנים...).
גם את חברתי, שלקחה אפידורל בלידה, לא הצלחתי להבין.
ולא יודעת איך בדיוק, אבל סיפור הלידה שלך גרם לי לחשוב קצת יותר לעומק, קצת יותר שונה, ולעשות סוויץ' בראש.
כמובן שהיו עוד גורמים לשינוי, כמו למשל שיחה עם חברה "באופנית", על הנושא של סף הכאב בלידה (חברה שיש לה סף כאב גבוהה, וסיפרה לי שבלידה, ממש מתחילת הצירים, הכאב היה מטורף, ברמות שלא יאמנו... ואילו לי היתה לידה עם כאב "סביר" ועד אז חשבתי שאפידורל זה באמת "פינוק" מיותר, בעיקר כשיודעים על השלכותיו).
אני בטוחה שגם ביתי הקטנה שהיתה אז בבטן, גרמה לי כבר אז לשינוי, ללמוד לחשוב ולהבין את האחר, את עצמי... (מקסימה, מקסימה, ילדה של אהבה!).
הבנתי פתאום שאין פה שחור ולבן.
שנכון שגופנו חזק מהכל, ועם כח המחשבה בלבד ניתן להפחית את כאב הלידה,
אך אם מישהי ממש נרתעת מהכאב, עד כדי כך שגורם ללידה להתעכב רק מהפחד הזה,
אז אפילו אם היא יודעת את ההשלכות השליליות של אפידורל, אולי עדיף שתיקח...
לאחר שנחשפתי לסיפורך, הבנתי פתאום, שלחברתי (ועוד רבות אחרות) יש בסיס אמיתי לטענתם ש"אין מספיק חלב" וזה לא רק "אין מספיק רצון" כמו שחשבתי בבורותי... (למרות שבספור הספציפי של חברתי, אני עדין חושבת שהדילול בחלב החל בעקבות בקבוק עם תחליף חלב שהיא נתנה בחלק מהארוחות, והביא להפחתה ביצור החלב שלה...).
טוב, כמו שחשבתי... אין לי כרגע ממש זמן להסביר את עצמי (וגם מה שכתבתי עד כה קצת מבולבל),
זה הרבה הרבה יותר עמוק ויותר רחב ממה שאני מסוגלת לכתוב פה עכשיו עם 2 גורים...
[u]שברת לי כמה דעות קדומות וגרמת לי ללא מעט מחשבות, ששינו לי את התפיסה שלי לגבי הריון לידה ואמהות...[/u]
לא מצאתי זמן לענות לך עד עכשיו, וגם אין לי זמן לקרוא שוב כרגע את סיפור הלידה שלך, ואני לא בטוחה אפילו אם אצליח כעת לכתוב לך תשובה שלמה...
אענה לך מזכרוני את המחשבות שעברו לי בראש בעקבות הסיפור שלכם...
עד ההריון האחרון שלי הייתי בעלת דעה מאוד קיצונית נגד ממסד (רפואי ובכלל), וכל הקשור בו.
סמכתי על עצמי ועל גופי בלבד.
עד כדי כך הייתי בקיצוניותי, שאפילו לאחר קורס דולות שעשיתי, לא הייתי מוכנה ללוות לידות, בגלל מחשבותי על המוסדות הרפואיים,
לא הרגשתי מספיק שלמה ללוות יולדת שבוחרת ללדת בבי"ח, אפילו שידעתי שאני יכולה לעזור ולתמוך בה בלידה.
היה נראה לי תמוה כשחברה סיפרה לי שהפסיקה להניק כי לא היה לה מספיק חלב,
לא שחס וחלילה זילזלתי בה או טענתי שהיא משקרת או משהו כזה,
פשוט פטרתי את הטיעון שלה ע"י מחשבתי, שזה בטח סתם משהו שזרקו לה, איזו דעה קדומה ללא שום בסיס,
והיה לה נוח להאמין בזה, ע"מ שתוכל לחזור לעבוד מיד עם תום "חופשת" הלידה.
כמובן שלא אמרתי לה את כל זה, רק הנהנתי בהבנה כשהסבירה לי למה הפסיקה להניק,
אבל בפנים, בתוכי הרגשתי לא בסדר שאני חושבת כאילו חברתי מאמינה ל"שטויות" בלי לדבר איתה לעומק על זה
(קצת קשה היה למצוא זמן לדבר, כי אנחנו גרות יותר משלוש שעות נסיעה בינינו, ולשנינו תינוקות קטנים...).
גם את חברתי, שלקחה אפידורל בלידה, לא הצלחתי להבין.
ולא יודעת איך בדיוק, אבל סיפור הלידה שלך גרם לי לחשוב קצת יותר לעומק, קצת יותר שונה, ולעשות סוויץ' בראש.
כמובן שהיו עוד גורמים לשינוי, כמו למשל שיחה עם חברה "באופנית", על הנושא של סף הכאב בלידה (חברה שיש לה סף כאב גבוהה, וסיפרה לי שבלידה, ממש מתחילת הצירים, הכאב היה מטורף, ברמות שלא יאמנו... ואילו לי היתה לידה עם כאב "סביר" ועד אז חשבתי שאפידורל זה באמת "פינוק" מיותר, בעיקר כשיודעים על השלכותיו).
אני בטוחה שגם ביתי הקטנה שהיתה אז בבטן, גרמה לי כבר אז לשינוי, ללמוד לחשוב ולהבין את האחר, את עצמי... (מקסימה, מקסימה, ילדה של אהבה!).
הבנתי פתאום שאין פה שחור ולבן.
שנכון שגופנו חזק מהכל, ועם כח המחשבה בלבד ניתן להפחית את כאב הלידה,
אך אם מישהי ממש נרתעת מהכאב, עד כדי כך שגורם ללידה להתעכב רק מהפחד הזה,
אז אפילו אם היא יודעת את ההשלכות השליליות של אפידורל, אולי עדיף שתיקח...
לאחר שנחשפתי לסיפורך, הבנתי פתאום, שלחברתי (ועוד רבות אחרות) יש בסיס אמיתי לטענתם ש"אין מספיק חלב" וזה לא רק "אין מספיק רצון" כמו שחשבתי בבורותי... (למרות שבספור הספציפי של חברתי, אני עדין חושבת שהדילול בחלב החל בעקבות בקבוק עם תחליף חלב שהיא נתנה בחלק מהארוחות, והביא להפחתה ביצור החלב שלה...).
טוב, כמו שחשבתי... אין לי כרגע ממש זמן להסביר את עצמי (וגם מה שכתבתי עד כה קצת מבולבל),
זה הרבה הרבה יותר עמוק ויותר רחב ממה שאני מסוגלת לכתוב פה עכשיו עם 2 גורים...