על ידי פתוחה_אחת* » 22 אוגוסט 2008, 00:23
אני אוהבת את הבלעדיות שלי מול בן הזוג שלי, כמו מול הילדים שלי. נשמע לי משונה לנהל כאילו שתי משפחות בבת אחת, ואני מתקשה להאמין שהאחת לא פוגעת בשניה. אפילו בעניין קטן, לכאורה, של זמן שאובד לאחת המשפחות על חשבון (הזוגיות) השניה. לא?
אני אוהבת את האיש שלי. עניין הבלעדיות... בחנתי את עצמי לא פעם ואין לי בעיה "לחלוק" אותו עם אחרות. זה לא מעורר בי שום קנאה וזה עושה אותו מאושר ומחוייב אליי ולבית הרבה יותר... מן תהליך מוזר שכזה...
לא מבינה את כוונתך בבלעדיות מול הילדים, אבל דווקא בצורה ה"באופנית" בה אנחנו מגדלים את ילדינו, מוצאת את עצמי לא פעם "משתפת" את שכנתי הטובה והמסורה בגידול ילדיי, כמו שאני עושה בשבילה.. אני נהנית לראות את ילדיי נקשרים אליה ואוהבת את בנותיה, כמו היו שלי ממש. ביישוב מרוחק ומבודד כמו זה שאנו חיים בו, ובצורה בה בחרנו לגדל את ילדינו בעצמנו, זה נראה לי ממש הכרחי להתנהל ככה. אחרת סביר שהייתי מתחרפנת. אני לא מרגישה לרגע שזה פוגע באיזושהי צורה בקשרים המשפחתיים-אינטימיים שלנו, כתא בפני עצמו.
לגבי הזמן שנפגע... אצלנו זה כלל ברזל: התא שלנו לפני הכל. שוב, מתוך בחירה לחיות כאמא מאוד אולטימטיבית, המתעקשת לגדל את ילדיה, אני מבלה במחיצתם זמן לא מבוטל. אם הייתי יוצאת מידי פעם עם חברה בערב, זה היה נכון יותר ? מתקבל יותר על דעתך?! הרי כל אחד מאיתנו זקוק ל"רווחים" שלו מידי פעם. יש פעמים שאני נהנית להתרחק קצת עם אישי ויש שאני צריכה גם חופש ממנו, עם מישהו אחר... במקרה הוא גם גבר. הוא החברה הטובה שלי! לפעמים אנחנו גם לוקחים את הילדים (שלי ושלו) לטיול ביחד... ללא בני הזוג החוקיים...
התכוונתי לשאול איך את מציגה בפניהם את הקשרים האחרים שלך? מה את אומרת להם כשאת הולכת לפגישה עם גבר אחר? כשהוא מגיע אליך הביתה? איך זה עובד? איך הם מרגישים?
בדיוק כמו שהזכרתי קודם.. ילדיי מקבלים אותם כחברים שלי לכל דבר. גידלנו אותם להבין שחברות יכולה להיות גם עם בני המין השני. זה נראה לנו ולכן גם להם הכי לגיטימי בעולם. והרי לא כל גבר בסביבתי הקרובה, שאני מחבקת ומנשקת, הופך אוטומאטית למאהב שלי. בתי הבכורה, בת ה- 11, שאינה לומדת עם שאר בני היישוב בביה"ס, לא מצליחה להיכנס לראש הזה של ה"בנים-בנות", הכל-כך אופייני בגילאים האלה. היא בוחרת את חבריה לפי תחומי העניין, לא לפי מינם, ממש כהוריה...
אם את מתעקשת על הצד הטכני, תוהה, אז יש לנו החלטה שאת הסקס עם בני זוג אחרים לא מביאים הביתה.
אז מדי פעם אני או אישי נעדרים מן הבית ללילה או שניים, מה שאנחנו עושים גם עם סתם חברים לפעמים... בשביל האיוורור (לא של התחתונים תמיד... שוב העיסוק האובססיבי בסקססססס!)... וכן, הם באים לכוס קפה בבית, כמו כל חבר / מכר אחר... הילדים לא מרגישים דבר... אם כבר, המבוכה של בני זוג נוספים, היא בדר"כ במפגש עם החוקי... שגם אותה אפשר להפיג בקלות, עם קצת רצון טוב והתכווננות... הרי הכל פה בהסכמה מלאה ואגב, גם מותר לבקש "פוס" כשמשהו לא נראה. מותר לפתוח את זה ולדבר על זה... זה מאוד דינמי העניין הזה... והכל יכול לקרות, אנחנו ערים לזה ופתוחים אל כל מה שיבוא... יכול להיות, שיום אחד זה ימצה את עצמו, כמו שמספר כאן פרימיטיבי (הפתעת אותי, פרימיטיבי, ביציאה הזאת של "מדבר מניסיון"!). אני מקווה שאז תעמוד לנו האהבה שלנו במבחן ההתנסות והזמן ותמצא אותנו עדיין יחד...
להגיד שזה פשוט?! לא! תמיד מרחפת באוויר האופציה של התאהבות אמיתית ברמה שתגרום, לי או לאישי, לפרק את התא שלנו, לטובת אחר... והרי התרחשות שכזו יכולה לקרות גם אם היינו שומרים על בלעדיות... אין חיסונים נגד הדברים האלו.
[u]אני אוהבת את הבלעדיות שלי מול בן הזוג שלי, כמו מול הילדים שלי. נשמע לי משונה לנהל כאילו שתי משפחות בבת אחת, ואני מתקשה להאמין שהאחת לא פוגעת בשניה. אפילו בעניין קטן, לכאורה, של זמן שאובד לאחת המשפחות על חשבון (הזוגיות) השניה. לא?[/u]
אני אוהבת את האיש שלי. עניין הבלעדיות... בחנתי את עצמי לא פעם ואין לי בעיה "לחלוק" אותו עם אחרות. זה לא מעורר בי שום קנאה וזה עושה אותו מאושר ומחוייב אליי ולבית הרבה יותר... מן תהליך מוזר שכזה...
לא מבינה את כוונתך בבלעדיות מול הילדים, אבל דווקא בצורה ה"באופנית" בה אנחנו מגדלים את ילדינו, מוצאת את עצמי לא פעם "משתפת" את שכנתי הטובה והמסורה בגידול ילדיי, כמו שאני עושה בשבילה.. אני נהנית לראות את ילדיי נקשרים אליה ואוהבת את בנותיה, כמו היו שלי ממש. ביישוב מרוחק ומבודד כמו זה שאנו חיים בו, ובצורה בה בחרנו לגדל את ילדינו בעצמנו, זה נראה לי ממש הכרחי להתנהל ככה. אחרת סביר שהייתי מתחרפנת. אני לא מרגישה לרגע שזה פוגע באיזושהי צורה בקשרים המשפחתיים-אינטימיים שלנו, כתא בפני עצמו.
לגבי הזמן שנפגע... אצלנו זה כלל ברזל: התא שלנו לפני הכל. שוב, מתוך בחירה לחיות כאמא מאוד אולטימטיבית, המתעקשת לגדל את ילדיה, אני מבלה במחיצתם זמן לא מבוטל. אם הייתי יוצאת מידי פעם עם חברה בערב, זה היה נכון יותר ? מתקבל יותר על דעתך?! הרי כל אחד מאיתנו זקוק ל"רווחים" שלו מידי פעם. יש פעמים שאני נהנית להתרחק קצת עם אישי ויש שאני צריכה גם חופש ממנו, עם מישהו אחר... במקרה הוא גם גבר. הוא החברה הטובה שלי! לפעמים אנחנו גם לוקחים את הילדים (שלי ושלו) לטיול ביחד... ללא בני הזוג החוקיים...
[u]התכוונתי לשאול איך את מציגה בפניהם את הקשרים האחרים שלך? מה את אומרת להם כשאת הולכת לפגישה עם גבר אחר? כשהוא מגיע אליך הביתה? איך זה עובד? איך הם מרגישים?[/u]
בדיוק כמו שהזכרתי קודם.. ילדיי מקבלים אותם כחברים שלי לכל דבר. גידלנו אותם להבין שחברות יכולה להיות גם עם בני המין השני. זה נראה לנו ולכן גם להם הכי לגיטימי בעולם. והרי לא כל גבר בסביבתי הקרובה, שאני מחבקת ומנשקת, הופך אוטומאטית למאהב שלי. בתי הבכורה, בת ה- 11, שאינה לומדת עם שאר בני היישוב בביה"ס, לא מצליחה להיכנס לראש הזה של ה"בנים-בנות", הכל-כך אופייני בגילאים האלה. היא בוחרת את חבריה לפי תחומי העניין, לא לפי מינם, ממש כהוריה...
אם את מתעקשת על הצד הטכני, תוהה, אז יש לנו החלטה שאת הסקס עם בני זוג אחרים לא מביאים הביתה.
אז מדי פעם אני או אישי נעדרים מן הבית ללילה או שניים, מה שאנחנו עושים גם עם סתם חברים לפעמים... בשביל האיוורור (לא של התחתונים תמיד... שוב העיסוק האובססיבי בסקססססס!)... וכן, הם באים לכוס קפה בבית, כמו כל חבר / מכר אחר... הילדים לא מרגישים דבר... אם כבר, המבוכה של בני זוג נוספים, היא בדר"כ במפגש עם החוקי... שגם אותה אפשר להפיג בקלות, עם קצת רצון טוב והתכווננות... הרי הכל פה בהסכמה מלאה ואגב, גם מותר לבקש "פוס" כשמשהו לא נראה. מותר לפתוח את זה ולדבר על זה... זה מאוד דינמי העניין הזה... והכל יכול לקרות, אנחנו ערים לזה ופתוחים אל כל מה שיבוא... יכול להיות, שיום אחד זה ימצה את עצמו, כמו שמספר כאן פרימיטיבי (הפתעת אותי, פרימיטיבי, ביציאה הזאת של "מדבר מניסיון"!). אני מקווה שאז תעמוד לנו האהבה שלנו במבחן ההתנסות והזמן ותמצא אותנו עדיין יחד...
להגיד שזה פשוט?! לא! תמיד מרחפת באוויר האופציה של התאהבות אמיתית ברמה שתגרום, לי או לאישי, לפרק את התא שלנו, לטובת אחר... והרי התרחשות שכזו יכולה לקרות גם אם היינו שומרים על בלעדיות... אין חיסונים נגד הדברים האלו.