מה אני רוצה לכתוב
אני רוצה לכתוב מה אני מרגישה ,
אני רוצה לצעוק את האושר שלי החוצה
אני רוצה למצוא את התשובה הכי טובה
לשאלה הכי גרועה "מה את לא עושה כלום?"
אני רוצה לעצור את הזמן
ולהטמיע את הרגעים הכל כך מאושרים שלי
עם האוצר שלי.
אני רוצה לשמר את התחושה וההנאה שיש לי בלהיות אמא לפעוטה
כי אני יודעת שזה בר חלוף
אני יודעת שהימים קצובים לי בהתענגות הזו
של ילדותי השנייה.
ובכל הנקה שהאוצר שלי מלטפת אותי
אני עוצמת עניים ומתרכזת עמוק עמוק
כאילו מנסה לחרוט את התחושה הנעימה הזו
אצלי בנשמה, לימים שיהיה לי עצוב, לימים שארגיש לבד
בימים שאני אתגעגע.
אפילו המחשבה שיום אחד אני אתגעגע מפחידה אותי.
מה יש לאמא שלי היום ממני?
אהבה, נחת, כבוד, נחמה, חמלה, גאווה ,הבנה, הכרה, הוקרה
אותי
את ילדתי
זה מספק?
היא לא מניקה אותי, היא לא ישנה איתי, היא לא מקלחת אותי
ואת כל השאר היא כן.
אני אוהבת את אמא שלי אהבה ענקית אמיתית וכנה
האמת שאני מעריצה אותה
על שיצרה אותי בחכמתה הענווה והצנועה
על ההטעמה וההפנמה שלי בתפקוד שלי כאמא
על זה שהיא מתירה לי לצמוח לגדול וללמוד ממני.
על המבט שיש לה בעיניים כל פעם שהיא רואה אותי <כאילו הגעתי הרגע לעולם>
גם אחרי 30 שנה
<אייקון של עייפה>
אולי יהיה פה בלוג