_שלחתי אותה לדר' לייבוביץ' (מעניין אם אכן תלך. זה קצת רחוק)
ותהיתי - האם זה מכליל אותי בתור טרוריסטית הנקה?
כן.
לא._
אולי. תלוי איך אמרת לה את זה.
זה משהו שלימדו אותי: החשיבות העצומה של ההבדל בין "ייעוץ" לבין "הצעה".
והמשמעות העצומה של המילים שאת משתמשת בהן, כשאת מציעה משהו.
"תלכי לד"ר ליבוביץ, במושב אודים"
"תניקי כל פעם שהתינוקת מתעוררת"
"בשום אופן אל תתני לה בקבוק עד שההנקה מתבססת!"
מה אנחנו אומרים פה? אנחנו אומרים לאמא מה לעשות עם התינוק שלה, חד וחלק.
לשון ציווי.
(כן, נו, אז אנחנו אומרים "תניקי" ולא "הניקי". עדיין, בתכלס זה לשון ציווי)
מה אני למדתי לעשות כמתנדבת ב-
ABA למדתי במפורש להימנע מלייעץ. למדתי להעלות הצעות ואפשרויות, להציע מגוון של טיפים, להסביר מה עשוי לגרום למה ובאיזה מצב, והכניסו לי לראש (פשוטו כמשמעו) מגוון מרשים של ניסוחים לא-מצווים.
למשל:
"יש את ד"ר ליבוביץ מאודים, אם את רוצה לתת לזה עוד צ'אנס" (טוב, את זה בעצם אסור לי להגיד מטעמי אתיקה ארגונית, אלא אם כן אני מוסיפה עוד שני שמות לפחות)
"את בהחלט יכולה להניק אותה כל פעם שהיא מתעוררת. זה יתמוך בייצור החלב. בדרך כלל תינוקות רגועים יותר אם נותנים להם לינוק עם סימני הרעב המוקדמים"
"אפשר לשלב בקבוק עם הנקה. הבעיה עם הבקבוק היא שהוא עשוי לגרום לבלבול פטמות, בייחוד לפני גיל 6 שבועות, וגם מפחית את הגירוי לשד"
"עם סתימה, אפשר לנסות לשאוב, אפשר מסז' עדין, אפשר הנקה על ארבע, ואפשר לשים בקבוק חם על השד ממש לפני ההנקה כדי לעזור להרחיב את הצינוריות. תנסי ותראי מה עובד לך הכי טוב".
והמשפט שהכי לא אהבתי בזמן הלימודים, אבל הוא פשוט עובד:
"נשים רבות גילו ש... (הנקה בשכיבה מאפשרת לנוח, מיטה משותפת יכולה להיות אחלה, יש מה לעשות עם רופאים פוצים)
או בווריאציה:
"הכרתי כמה אמהות שעשו..."
והכי חשוב:
"מה המטרה שלך?"
"מה היית רוצה שיקרה עם ההנקה?"
"מה את מרגישה בנושא?"
"מה דעתך לעשות כל-וכך? האם זה יעבוד לך?"
"מה דעתך על מה שהצעתי לך עד עכשיו?"
אני חושבת, שאם מיילדות, רופאים, אחיות טיפת חלב וכל אנשי המקצוע שעובדים עם אמהות טריות (ואמהות בכלל) היו מקבלים הכשרה פשוטה בכישורי ייעוץ, הם היו מפחיתים באופן ניכר את הסיכון שיהיו "טרוריסטים של הנקה". זה סט מאוד פשוט של כלים. קל ללמוד אותו. קל ליישם אותו. זה אפיל ולא לוקח המון המון זמן... רק צריך להבין עד כמה זה חשוב.
היתה לי שיחה מצחיקה לא מזמן, על הקו החם. מישהי התקשרה ושאלה על לשלב בקבוק עם הנקה, כי היונקת המון על השד, יניקות אחרות, לא מרוצה, והאמא רק רוצה קצת מרווח נשימה ושומעת דעות סותרות מפה ומשם.
התחלנו לדבר, ואז היא אמרה: "אז זאת אומרת שאסור בשום אופן לתת בקבוק לתינוקות יונקים, אף פעם?"
לא, אמרתי לה, אחרי שההנקה מתבססת, והתינוקת נצמדת היטב ויודעת מה לעשות, ואם מי שנותן את הבקבוק זה לא האמא - בהחלט אפשר.
אבל בשלב העדין שבו התינוקת שלך נמצאת, עם קושי ביניקה וגילה הצעיר, זה עלול להביא לתוצאות בלתי רצויות.
מנימת הקול שלה בסיום, היא יצאה מרוצה מזה.
אני כמעט לגמרי בטוחה שהיא הבינה את המסר.
והכי חשוב: אני יודעת בוודאות שלא "הפחדתי" אותה עם איומים מעורפלים ונפנופי ידיים.
כל כך פשוט לא ליפול לפח של נפנופי ידיים, עם אשה אינדיווידואלית שיושבת מולך (זה שונה בדיון כללי, והרבה יותר מורכב
).
אבל כל כך הרבה מיילדות ורופאים, שגדלו עם הכשרה של ציווי ומתן הוראות, אין להם מושג איך עושים את זה. גם כשהם לומדים חומר עדכני על הנקה, הרבה פעמים הוא מתורגם להנחיות "מדידות", מדויקות, עם לשון ציווי שהורסת את כל הפואנטה.
("תניקי עשרים דקות מכל צד, לא פחות!" לא, נשמתי, זה הממוצע / מאפיין נפוץ של מה שתינוקות עושים. לא הכרחי)
_שלחתי אותה לדר' לייבוביץ' (מעניין אם אכן תלך. זה קצת רחוק)
ותהיתי - האם זה מכליל אותי בתור טרוריסטית הנקה?
כן.
לא._
אולי. תלוי איך אמרת לה את זה.
זה משהו שלימדו אותי: החשיבות העצומה של ההבדל בין "ייעוץ" לבין "הצעה".
והמשמעות העצומה של המילים שאת משתמשת בהן, כשאת מציעה משהו.
"תלכי לד"ר ליבוביץ, במושב אודים"
"תניקי כל פעם שהתינוקת מתעוררת"
"בשום אופן אל תתני לה בקבוק עד שההנקה מתבססת!"
מה אנחנו אומרים פה? אנחנו אומרים לאמא מה לעשות עם התינוק שלה, חד וחלק.
לשון ציווי.
(כן, נו, אז אנחנו אומרים "תניקי" ולא "הניקי". עדיין, בתכלס זה לשון ציווי)
מה אני למדתי לעשות כמתנדבת ב- [url=https://www.breastfeeding.asn.au/?]ABA[/url] למדתי במפורש להימנע מלייעץ. למדתי להעלות הצעות ואפשרויות, להציע מגוון של טיפים, להסביר מה עשוי לגרום למה ובאיזה מצב, והכניסו לי לראש (פשוטו כמשמעו) מגוון מרשים של ניסוחים לא-מצווים.
למשל:
"יש את ד"ר ליבוביץ מאודים, אם את רוצה לתת לזה עוד צ'אנס" (טוב, את זה בעצם אסור לי להגיד מטעמי אתיקה ארגונית, אלא אם כן אני מוסיפה עוד שני שמות לפחות)
"את בהחלט יכולה להניק אותה כל פעם שהיא מתעוררת. זה יתמוך בייצור החלב. בדרך כלל תינוקות רגועים יותר אם נותנים להם לינוק עם סימני הרעב המוקדמים"
"אפשר לשלב בקבוק עם הנקה. הבעיה עם הבקבוק היא שהוא עשוי לגרום לבלבול פטמות, בייחוד לפני גיל 6 שבועות, וגם מפחית את הגירוי לשד"
"עם סתימה, אפשר לנסות לשאוב, אפשר מסז' עדין, אפשר הנקה על ארבע, ואפשר לשים בקבוק חם על השד ממש לפני ההנקה כדי לעזור להרחיב את הצינוריות. תנסי ותראי מה עובד לך הכי טוב".
והמשפט שהכי לא אהבתי בזמן הלימודים, אבל הוא פשוט עובד:
"נשים רבות גילו ש... (הנקה בשכיבה מאפשרת לנוח, מיטה משותפת יכולה להיות אחלה, יש מה לעשות עם רופאים פוצים)
או בווריאציה:
"הכרתי כמה אמהות שעשו..."
והכי חשוב:
"מה המטרה שלך?"
"מה היית רוצה שיקרה עם ההנקה?"
"מה את מרגישה בנושא?"
"מה דעתך לעשות כל-וכך? האם זה יעבוד לך?"
"מה דעתך על מה שהצעתי לך עד עכשיו?"
אני חושבת, שאם מיילדות, רופאים, אחיות טיפת חלב וכל אנשי המקצוע שעובדים עם אמהות טריות (ואמהות בכלל) היו מקבלים הכשרה פשוטה בכישורי ייעוץ, הם היו מפחיתים באופן ניכר את הסיכון שיהיו "טרוריסטים של הנקה". זה סט מאוד פשוט של כלים. קל ללמוד אותו. קל ליישם אותו. זה אפיל ולא לוקח המון המון זמן... רק צריך להבין עד כמה זה חשוב.
היתה לי שיחה מצחיקה לא מזמן, על הקו החם. מישהי התקשרה ושאלה על לשלב בקבוק עם הנקה, כי היונקת המון על השד, יניקות אחרות, לא מרוצה, והאמא רק רוצה קצת מרווח נשימה ושומעת דעות סותרות מפה ומשם.
התחלנו לדבר, ואז היא אמרה: "אז זאת אומרת שאסור בשום אופן לתת בקבוק לתינוקות יונקים, אף פעם?"
לא, אמרתי לה, אחרי שההנקה מתבססת, והתינוקת נצמדת היטב ויודעת מה לעשות, ואם מי שנותן את הבקבוק זה לא האמא - בהחלט אפשר.
אבל בשלב העדין שבו התינוקת שלך נמצאת, עם קושי ביניקה וגילה הצעיר, זה עלול להביא לתוצאות בלתי רצויות.
מנימת הקול שלה בסיום, היא יצאה מרוצה מזה.
אני כמעט לגמרי בטוחה שהיא הבינה את המסר.
והכי חשוב: אני יודעת בוודאות שלא "הפחדתי" אותה עם איומים מעורפלים ונפנופי ידיים.
כל כך פשוט לא ליפול לפח של נפנופי ידיים, עם אשה אינדיווידואלית שיושבת מולך (זה שונה בדיון כללי, והרבה יותר מורכב :-P).
אבל כל כך הרבה מיילדות ורופאים, שגדלו עם הכשרה של ציווי ומתן הוראות, אין להם מושג איך עושים את זה. גם כשהם לומדים חומר עדכני על הנקה, הרבה פעמים הוא מתורגם להנחיות "מדידות", מדויקות, עם לשון ציווי שהורסת את כל הפואנטה.
("תניקי עשרים דקות מכל צד, לא פחות!" לא, נשמתי, זה הממוצע / מאפיין נפוץ של מה שתינוקות עושים. לא הכרחי)