על ידי אבישג_א* » 24 פברואר 2012, 01:05
_וכל הזמן ואמרים לי שהגיל הזה שלי,הוא הגיל הכי יפה בחיים,ואני מפחדת לפספס אותו...
זה לא הנסיון שלי_
כן, גם ממש לא הניסיון שלי
אין בי שום געגוע לגיל ההתבגרות
עכשיו אני הרבה יותר נהנית מהחיים, למרות גילי המתבגר.
גם אני חשבתי פעם כך, כנערה גיל שמונה עשרה ומעלה נראה קצת כמו החיים אחרי המוות, האמת היא שהכיף רק מתחיל אז.
בסוף אולי אגלה שגיל שמונים הוא הכי מגניב (-:
ולגבי סרטים לא הבנתי, מי שואל את ההורים?
לא מעט נערים שאני מכירה וגם חברות שלי, שגדלו בבתים דוסים שלא הרשו סרטים ראו סרטים, חסר איפה ? חברים וכו
אני לא בעניין להסית או לקלקל חלילה, אני בעצמי לא רואה. אבל דווקא לא התרשמתי שזה כזה בעיה לראות (אני לא מבית דוס אבל ככה התרשמתי מחברותיי שגדלו בבתים דוסים ומילדים אחרים שהכרתי).
האמת שזו הסיבה העיקרית שאני מרשה סרטים (בהגבלה) לילדיי - שיראו בבית ולא אצל אחרים.
ולגבי בנים, חבר זה באמת נשמע כמו פנטזיה בגיל הזה, מישהו שיתמוך, יאהב ויכיל
לי לא היה, מסיבות דתיות, למרות שההורים שלי הרשו - אני הדוסית במשפחה
במבט לאחור לא חושבת שהפסדתי, היום יש לי בן זוג שהוא חבר כמו שתמיד חלמתי שיהיה לי, מישהו לרוץ איתו.
זה מאוד מפתה, בכלל כל הקשרים בין בנים לבנות נראים נורא קסומים ובפועל הם מאוד מורכבים ולא פשוטים במקרה הטוב.
יש המון אנרגיה בגיל הזה ואין כל-כך לאן לנתב אותה, חבל, אני הרגשתי מאוד מבוזבזת בתיכון, מבחינת הכוחות שלא נותבו לכלום (וכמה אפשר לחרוש לבגרויות). מציעה לך להשקיע את הכוחות שלך בעשייה ויצירה, זה יכול למלא אותך.
את לא בתנועת נוער מעורבת ? אני משערת שכן, שמתי לב שמי שיותר חסרו לה הבנים באולפנא היו הבנות שבאו מחברה מעורבת.
שיהיה בהצלחה ושבת שלום
_וכל הזמן ואמרים לי שהגיל הזה שלי,הוא הגיל הכי יפה בחיים,ואני מפחדת לפספס אותו...
זה לא הנסיון שלי_
כן, גם ממש לא הניסיון שלי
אין בי שום געגוע לגיל ההתבגרות
עכשיו אני הרבה יותר נהנית מהחיים, למרות גילי המתבגר.
גם אני חשבתי פעם כך, כנערה גיל שמונה עשרה ומעלה נראה קצת כמו החיים אחרי המוות, האמת היא שהכיף רק מתחיל אז.
בסוף אולי אגלה שגיל שמונים הוא הכי מגניב (-:
ולגבי סרטים לא הבנתי, מי שואל את ההורים?
לא מעט נערים שאני מכירה וגם חברות שלי, שגדלו בבתים דוסים שלא הרשו סרטים ראו סרטים, חסר איפה ? חברים וכו
אני לא בעניין להסית או לקלקל חלילה, אני בעצמי לא רואה. אבל דווקא לא התרשמתי שזה כזה בעיה לראות (אני לא מבית דוס אבל ככה התרשמתי מחברותיי שגדלו בבתים דוסים ומילדים אחרים שהכרתי).
האמת שזו הסיבה העיקרית שאני מרשה סרטים (בהגבלה) לילדיי - שיראו בבית ולא אצל אחרים.
ולגבי בנים, חבר זה באמת נשמע כמו פנטזיה בגיל הזה, מישהו שיתמוך, יאהב ויכיל
לי לא היה, מסיבות דתיות, למרות שההורים שלי הרשו - אני הדוסית במשפחה
במבט לאחור לא חושבת שהפסדתי, היום יש לי בן זוג שהוא חבר כמו שתמיד חלמתי שיהיה לי, מישהו לרוץ איתו.
זה מאוד מפתה, בכלל כל הקשרים בין בנים לבנות נראים נורא קסומים ובפועל הם מאוד מורכבים ולא פשוטים במקרה הטוב.
יש המון אנרגיה בגיל הזה ואין כל-כך לאן לנתב אותה, חבל, אני הרגשתי מאוד מבוזבזת בתיכון, מבחינת הכוחות שלא נותבו לכלום (וכמה אפשר לחרוש לבגרויות). מציעה לך להשקיע את הכוחות שלך בעשייה ויצירה, זה יכול למלא אותך.
את לא בתנועת נוער מעורבת ? אני משערת שכן, שמתי לב שמי שיותר חסרו לה הבנים באולפנא היו הבנות שבאו מחברה מעורבת.
שיהיה בהצלחה ושבת שלום
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.