על ידי צפריר_שפרון* » 15 מרץ 2008, 16:47
פלוני,
פורשת גם כן, אין פה דיון רציני, יש פה העלבה במסווה של תרבות
כלומר נעלבת.
שוב ושוב, נאמר על ידי הכותב הזה, שאין לו כל יחס שלילי אל הרופאים הכותבים כאן.
שוב ושוב, נאמר על ידי הכותב הזה, שסמוך ובטוח שאלה הכותבים כאן, נוהגים אחרת.
שוב ושוב, נמצאים הצדקנים (לא כולם, לא כל הזמן, יש גם אחרים, בינינו יש גם אנשים נפלאים) שמתעלמים מכך ומעלים את ההתעלמות למדרגה כל כך גבוהה עד כי זו מושלכת הלאה.
שוב ושוב, נמצאים הרופאים מפצלים את מילותיהם, מצד אחד, להגן על שמם הטוב, ומצד שני, גם להגן על המערכת, וגם להסביר שזה לא כל כך נורא, לא כך הם פני הדברים.
כל אלה, ממוצים בתחילת הדף, בפניה לדיאלוג עם אנשים, שהם גם רופאים, פניה העולה מהלב, המדגישה שוב ושוב, את היות הכותבת, בראש ובראשונה, מדברת על עצמה.
מהי התגובה שמתקבלת?
תגובה ראשונה - אישור.
תגובה שניה - התרסה, חוסר רצון לתקשורת, העלבה (אפשר להעליב בכל מיני צורות), והתעלמות מהכתוב.
כך.
טוב להתבונן היטב, מהן התגובות, ממי הן עולות, ועד כמה שם יש הקשבה לדברים עצמם, ומי הוא המותקף.
כדאי להתבונן ולהפריד בין עניינים עקרוניים, של למשל, כפייה טיפולית או אמונית, לבין כל הסאגה האינסופית שכולה - הצטדקות, הצדקה והתייחסות אישית, שעיקרה הסטת מרכז הדיון, אל האישי, האם הרופא הזה או הזה בסדר או לא בסדר, וכן, כן, גם אני שותף - שיהיה ברור.
.
שוב ושוב, עולה הטענה הזו שאל לנו להכליל על כל הרופאים, בבד בבד עם ההכללה הזו של המיעוט הנרדף.
מי הוא המיעוט הנרדף?
אותם רופאים שנמצאים כאן באתר, ודפיהם מלאים בהערכה, תודה ובקשת עצה טובה, הם מיעוט נרדף?
ובכן, כך הם מרגישים.
והכותב מקשיב.
ומבין שהמיעוט הנרדף הזה, מבקש לבטא את נרדפותו, ומבקש במובן הזה - הכרה.
אלא מה, הכרה זו כבר קיימת, ממילא, ולו בשל העובדה הפשוטה, שרובנו נולדנו בצל החלוקים הלבנים.
כאן, עולה בדף הזה התקוממות אל מול פני הממסד.
התקוממות זו היא לא נגד הממסד - אלא בעדו.
אלא, שאותם שמבקשים לא לייצג את הממסד, או שמתבקשים לא לייצג את הממסד, או שבכל מקרה אינם מייצגים את הממסד, מתוך הזדהות או מתוך כל סיבה אחרת, מעלים התנגדות להתקוממות זו.
כאן, אפשר לחשוב שאילו רק צפריר היה מקשיב לרופאים, מוחא להם כף על כך שהם ממלאים את תפקידם, הבעיה המערכתית היתה נפתרת.
מה שמשעשע במיוחד, את הכותב הזה, זה שהרפואה הציבורית, הממלכתית, המערכתית, לכאורה מרגישה רדופה, דרך רופאיה, בעוד כל חייו המקצועיים של הכותב הזה רצופים במראי מקום, חריפים בהרבה, אישיים בהרבה, כשרלטן, נוכל ומה לא, גם על ידי אנשי התפישה הרפואית, גם על ידי רופאים, וגם על ידי התנים והצבועים.
כלומר, מה אתם חושבים? שהמצאתם את האנושיות?
שרק לכם תחושת נרדפות? שרק אתם מרגישים כפיות טובה?
אם אתה רוצה להפסיק להיות רדוף, תפסיק לברוח.
באופן אישי, אין לי כל הערכה אל הרופאים שבינינו, כרופאים. אין לי הכרה איתם כרופאים.
עם זאת, כבני אדם, ההכרה וההערכה, רבים משניתן לתאר.
כלומר, הרי בכל מקרה, אם אקוד ואשתחווה בפני הרופאים, ואשיר לכבודם שיר הלל, ואתפייט על דמותם הטמירה, בשירותם את האנושות - אלה מהם הנמצאים בעמדת הקורבן, יחפשו איך להתעצב על ליבם, והקורבן, לא זקוק למקרבן, הוא ממציא אותו, ואם מעוניין מישהו לשים על דמותי הוירטואלית, מסכה של שטן, גס רוח, או כל דימוי אחר, אין זה באחריותי.
אם כך ינהגו הרופאים הנרדפים, אפשר שדבריו של הדיוט, שאין בידיו אף תעודה, ואינו יודע דבר, לא יעליבו כל כך, את הנוגעים בדבר.
כולה צפריר.
תודות.
פלוני,
[u]פורשת גם כן, אין פה דיון רציני, יש פה העלבה במסווה של תרבות[/u]
כלומר נעלבת.
שוב ושוב, נאמר על ידי הכותב הזה, שאין לו כל יחס שלילי אל הרופאים הכותבים כאן.
שוב ושוב, נאמר על ידי הכותב הזה, שסמוך ובטוח שאלה הכותבים כאן, נוהגים אחרת.
שוב ושוב, נמצאים הצדקנים (לא כולם, לא כל הזמן, יש גם אחרים, בינינו יש גם אנשים נפלאים) שמתעלמים מכך ומעלים את ההתעלמות למדרגה כל כך גבוהה עד כי זו מושלכת הלאה.
שוב ושוב, נמצאים הרופאים מפצלים את מילותיהם, מצד אחד, להגן על שמם הטוב, ומצד שני, גם להגן על המערכת, וגם להסביר שזה לא כל כך נורא, לא כך הם פני הדברים.
כל אלה, ממוצים בתחילת הדף, בפניה לדיאלוג עם אנשים, שהם גם רופאים, פניה העולה מהלב, המדגישה שוב ושוב, את היות הכותבת, בראש ובראשונה, מדברת על עצמה.
מהי התגובה שמתקבלת?
תגובה ראשונה - אישור.
תגובה שניה - התרסה, חוסר רצון לתקשורת, העלבה (אפשר להעליב בכל מיני צורות), והתעלמות מהכתוב.
כך.
טוב להתבונן היטב, מהן התגובות, ממי הן עולות, ועד כמה שם יש הקשבה לדברים עצמם, ומי הוא המותקף.
כדאי להתבונן ולהפריד בין עניינים עקרוניים, של למשל, כפייה טיפולית או אמונית, לבין כל הסאגה האינסופית שכולה - הצטדקות, הצדקה והתייחסות אישית, שעיקרה הסטת מרכז הדיון, אל האישי, האם הרופא הזה או הזה בסדר או לא בסדר, וכן, כן, גם אני שותף - שיהיה ברור.
.
שוב ושוב, עולה הטענה הזו שאל לנו להכליל על כל הרופאים, בבד בבד עם ההכללה הזו של המיעוט הנרדף.
מי הוא המיעוט הנרדף?
אותם רופאים שנמצאים כאן באתר, ודפיהם מלאים בהערכה, תודה ובקשת עצה טובה, הם מיעוט נרדף?
ובכן, כך הם מרגישים.
והכותב מקשיב.
ומבין שהמיעוט הנרדף הזה, מבקש לבטא את נרדפותו, ומבקש במובן הזה - הכרה.
אלא מה, הכרה זו כבר קיימת, ממילא, ולו בשל העובדה הפשוטה, שרובנו נולדנו בצל החלוקים הלבנים.
[hr]
כאן, עולה בדף הזה התקוממות אל מול פני הממסד.
התקוממות זו היא לא נגד הממסד - אלא בעדו.
אלא, שאותם שמבקשים לא לייצג את הממסד, או שמתבקשים לא לייצג את הממסד, או שבכל מקרה אינם מייצגים את הממסד, מתוך הזדהות או מתוך כל סיבה אחרת, מעלים התנגדות להתקוממות זו.
כאן, אפשר לחשוב שאילו רק צפריר היה מקשיב לרופאים, מוחא להם כף על כך שהם ממלאים את תפקידם, הבעיה המערכתית היתה נפתרת.
מה שמשעשע במיוחד, את הכותב הזה, זה שהרפואה הציבורית, הממלכתית, המערכתית, לכאורה מרגישה רדופה, דרך רופאיה, בעוד כל חייו המקצועיים של הכותב הזה רצופים במראי מקום, חריפים בהרבה, אישיים בהרבה, כשרלטן, נוכל ומה לא, גם על ידי אנשי התפישה הרפואית, גם על ידי רופאים, וגם על ידי התנים והצבועים.
כלומר, מה אתם חושבים? שהמצאתם את האנושיות?
שרק לכם תחושת נרדפות? שרק אתם מרגישים כפיות טובה?
אם אתה רוצה להפסיק להיות רדוף, תפסיק לברוח.
באופן אישי, אין לי כל הערכה אל הרופאים שבינינו, כרופאים. אין לי הכרה איתם כרופאים.
עם זאת, כבני אדם, ההכרה וההערכה, רבים משניתן לתאר.
כלומר, הרי בכל מקרה, אם אקוד ואשתחווה בפני הרופאים, ואשיר לכבודם שיר הלל, ואתפייט על דמותם הטמירה, בשירותם את האנושות - אלה מהם הנמצאים בעמדת הקורבן, יחפשו איך להתעצב על ליבם, והקורבן, לא זקוק למקרבן, הוא ממציא אותו, ואם מעוניין מישהו לשים על דמותי הוירטואלית, מסכה של שטן, גס רוח, או כל דימוי אחר, אין זה באחריותי.
אם כך ינהגו הרופאים הנרדפים, אפשר שדבריו של הדיוט, שאין בידיו אף תעודה, ואינו יודע דבר, לא יעליבו כל כך, את הנוגעים בדבר.
כולה צפריר.
תודות.