על ידי תקוה* » 03 יולי 2015, 03:10
מוקדם מהרגיל. ולא כרגיל בכלל, לא לופים של מחשבות ולא כאבי רפאים ולא דפיקות לב, פשוט לא נרדמת.
זה גם הפול מון הזה שזרח בכתום ממש, ועכשיו הוא כבר ממש למעלה, וזה גם מה שקרה אתמול בלילה, אחרי
שכתבתי במחברת ואז גם כאן, נכנסתי לדף שקרא לי להכנס אליו,
להקדים תרופה לסרטן , לא סתם, זאת המילה הזאת,
סרטן, היא פועלת עלי כמו סם, נכנסתי וקראתי, ואחרי שיצאתי חשבתי על משהו שראיתי לא מזמן, סרטון על אחד שמייצר
שמן קנביס, ואיפה אני מוצאת עכשיו את הלינק לזה, (אולי מישהי פה ראתה ויודעת?) ונזכרתי גם במקום הזה בהודו,
ששמעתי עליו מחבר טוב שלנו, ואז, כמו שאומרים, זה הכה בי, לא סתם אומרים ככה, כמו כאפה, ממש לא ראיתי מאיפה
זה בא לי, אבל זה לא כאב בכלל, זה היה, איך אומרים? when music hits you you feel no pain? ככה. כמו שיר טוב.
זה בוב מרלי אמר את זה. מה זה היה? זה בא לי כמו איזה כותרת ממגזין, 'את', (יש עדיין מגזין כזה?) גל של התרגשות
מוזרה ואז המשפט הזה - רוב האנשים חולמים על חופשה בקאריביים ואת, את מפנטזת על סרטן.
את זאת אני. וזה המשיך - בחופשת החלומות שלי אני בבית חולים איורוודי באיזה חור בהודו, שאפשר להגיע אליו רק על
קטנוע מצוקמק, יותר מסוכן מסרטן, ואני אוכלת גי, ומקיאה, ומשלשלת, כן, גם חוקנים, הכל, נשפך ממני, כל מה שאי אפשר,
שם זה יצא ממני, ישפך ממני, לנייר. ברור. אני אביא איתי מחברת, כמו זאת אבל גדולה, של דפניר, כמו שאני אוהבת, ומה
שיצא לי מזה, חוץ מהחיים שלי, בהנחה שאתרפה, זה ספר. א-הא. את השתגעת. ומאז, מאתמול בלילה, אני במין זוית כזאת,
אני והפול מון הזה, כאילו משהו זז לי, יצא לי מהמקום.
מוקדם מהרגיל. ולא כרגיל בכלל, לא לופים של מחשבות ולא כאבי רפאים ולא דפיקות לב, פשוט לא נרדמת.
זה גם הפול מון הזה שזרח בכתום ממש, ועכשיו הוא כבר ממש למעלה, וזה גם מה שקרה אתמול בלילה, אחרי
שכתבתי במחברת ואז גם כאן, נכנסתי לדף שקרא לי להכנס אליו, [po]להקדים תרופה לסרטן[/po] , לא סתם, זאת המילה הזאת,
סרטן, היא פועלת עלי כמו סם, נכנסתי וקראתי, ואחרי שיצאתי חשבתי על משהו שראיתי לא מזמן, סרטון על אחד שמייצר
שמן קנביס, ואיפה אני מוצאת עכשיו את הלינק לזה, (אולי מישהי פה ראתה ויודעת?) ונזכרתי גם במקום הזה בהודו,
ששמעתי עליו מחבר טוב שלנו, ואז, כמו שאומרים, זה הכה בי, לא סתם אומרים ככה, כמו כאפה, ממש לא ראיתי מאיפה
זה בא לי, אבל זה לא כאב בכלל, זה היה, איך אומרים? when music hits you you feel no pain? ככה. כמו שיר טוב.
זה בוב מרלי אמר את זה. מה זה היה? זה בא לי כמו איזה כותרת ממגזין, 'את', (יש עדיין מגזין כזה?) גל של התרגשות
מוזרה ואז המשפט הזה - רוב האנשים חולמים על חופשה בקאריביים ואת, את מפנטזת על סרטן.
את זאת אני. וזה המשיך - בחופשת החלומות שלי אני בבית חולים איורוודי באיזה חור בהודו, שאפשר להגיע אליו רק על
קטנוע מצוקמק, יותר מסוכן מסרטן, ואני אוכלת גי, ומקיאה, ומשלשלת, כן, גם חוקנים, הכל, נשפך ממני, כל מה שאי אפשר,
שם זה יצא ממני, ישפך ממני, לנייר. ברור. אני אביא איתי מחברת, כמו זאת אבל גדולה, של דפניר, כמו שאני אוהבת, ומה
שיצא לי מזה, חוץ מהחיים שלי, בהנחה שאתרפה, זה ספר. א-הא. את השתגעת. ומאז, מאתמול בלילה, אני במין זוית כזאת,
אני והפול מון הזה, כאילו משהו זז לי, יצא לי מהמקום.