על ידי רוקדת_ברוח* » 29 ספטמבר 2018, 22:00
אמא לבן שש, הנני מכריזה בזאת חגיגית שכל מה שאני כותבת פה מתייחס לכל שאר הילדים בעולם שהם לא הבן שלך, ולא נוגע לו בשום צורה. עכשיו אני יכולה להמשיך לכתוב בלי שתנסי להשתיק אותי (או למחוק את הדף) רק כי הוא לא מוצא חן בעינייך? גם לדעות שאת לא מסכימה איתן יש זכות קיום.
אני במקום לחשוב על כל מיני דברים לעשות הייתי מנסה לאפשר לילד לעשות מה שהוא רוצה, ולתת לו כמה שיותר אפשרויות, בצורה פסיבית. למשל, טבע זה משהו שעבור הרבה ילדים לא נגיש מחוץ לבית, אז אפשר לארגן יציאה לטבע, להדליק מדורה ביחד, ולראות אם הוא נהנה מזה. במקומות מסויימים יש חוגים של שומרי הגן שיכולים לעזור. כשאני הייתי ילדה היינו מטפסים על עצים. לא למנוע מהילד לטפס על עצים כי זה מסוכן יכול להיות רעיון טוב. ובאופן כללי, יש המון דברים שלא נותנים לילדים לעשות כי זה מסוכן, זה בהכרח מגביל את האפשרויות שלהם. ויש גם המון דברים שהם לא נחשפים אליהם כי אנחנו לא עושים אותם - לסרוג, לתפור, לרקום (לטוות, לארוג, להכין שמיכות טלאים) ושאר מלאכות נשיות של פעם. קדרות, נגרות, גילוף בעץ, ושאר עבודות גבריות של פעם. כולם יכולים לעורר עניין אם הכלים הדרושים קיימים בסביבה ויש אפשרות להתנסות בהם. זה נכון גם לגבי דברים כמו נגינה או אומנות לסוגיה, או מיני ספורט.
לפעמים צריך להחשף למשהו בשביל לדעת שהוא קיים ושהוא מהנה, ואני מאמינה שלחשוף ילד להרבה אפשרויות, שהוא יוכל להתנסות בהן ולראות אם הוא אוהב אותן, זה דבר חשוב וטוב. בעצם, לא רק ילד. זה טוב לכולם.
אבל, לחשוף, ולחכות ליוזמה של הילד. כשבת הדודה שמנגנת בחלילית מתאחרת, להזמין אותה לנגן בפני כולם, והיא כבר תספר בעצמה על החוג שלה. אבל לא להציע לו ללכת לשם אלא לחכות לכך שהוא יבקש בעצמו. אם הוא מבקש להצטרף כשיוצאים לסיבוב עם הכלב, או יוצאים לרכיבה על אופניים, או הליכה בערב, לא לסרב (כי הוא קטן והוא יפריע וזה לא נוח). אם הוא רוצה לעזור בהרכבת הארונית מאיקאה או האוהל בטיול, לתת לו להצטרף. ללכת איתו לספרייה או לדאוג בצורה אחרת שתהיה לו גישה לספרים (כולל ספרים מגניבים עם ניסויים שאפשר לעשות בבית), ואם הוא מתעניין אז לתת לו לקרוא אותם ולעזור עם הניסויים.
להיות הכתובת לפניות הציבור, אם הציבור רוצה לפנות, כמו שפעם אמרה בשמת. היכולת לדעת מה אני רוצה לעשות בכלל היא יכולת שדורשת תרגול, וקל נורא, בין כל המסגרות וחברה שאומרות מה נכון ומה צריך לרצות, לאבד אותה. הדרך היחידה לא לאבד אותה היא להשתמש בה.
אמא לבן שש, הנני מכריזה בזאת חגיגית שכל מה שאני כותבת פה מתייחס לכל שאר הילדים בעולם שהם לא הבן שלך, ולא נוגע לו בשום צורה. עכשיו אני יכולה להמשיך לכתוב בלי שתנסי להשתיק אותי (או למחוק את הדף) רק כי הוא לא מוצא חן בעינייך? גם לדעות שאת לא מסכימה איתן יש זכות קיום.
אני במקום לחשוב על כל מיני דברים לעשות הייתי מנסה לאפשר לילד לעשות מה שהוא רוצה, ולתת לו כמה שיותר אפשרויות, בצורה פסיבית. למשל, טבע זה משהו שעבור הרבה ילדים לא נגיש מחוץ לבית, אז אפשר לארגן יציאה לטבע, להדליק מדורה ביחד, ולראות אם הוא נהנה מזה. במקומות מסויימים יש חוגים של שומרי הגן שיכולים לעזור. כשאני הייתי ילדה היינו מטפסים על עצים. לא למנוע מהילד לטפס על עצים כי זה מסוכן יכול להיות רעיון טוב. ובאופן כללי, יש המון דברים שלא נותנים לילדים לעשות כי זה מסוכן, זה בהכרח מגביל את האפשרויות שלהם. ויש גם המון דברים שהם לא נחשפים אליהם כי אנחנו לא עושים אותם - לסרוג, לתפור, לרקום (לטוות, לארוג, להכין שמיכות טלאים) ושאר מלאכות נשיות של פעם. קדרות, נגרות, גילוף בעץ, ושאר עבודות גבריות של פעם. כולם יכולים לעורר עניין אם הכלים הדרושים קיימים בסביבה ויש אפשרות להתנסות בהם. זה נכון גם לגבי דברים כמו נגינה או אומנות לסוגיה, או מיני ספורט.
לפעמים צריך להחשף למשהו בשביל לדעת שהוא קיים ושהוא מהנה, ואני מאמינה שלחשוף ילד להרבה אפשרויות, שהוא יוכל להתנסות בהן ולראות אם הוא אוהב אותן, זה דבר חשוב וטוב. בעצם, לא רק ילד. זה טוב לכולם.
אבל, לחשוף, ולחכות ליוזמה של הילד. כשבת הדודה שמנגנת בחלילית מתאחרת, להזמין אותה לנגן בפני כולם, והיא כבר תספר בעצמה על החוג שלה. אבל לא להציע לו ללכת לשם אלא לחכות לכך שהוא יבקש בעצמו. אם הוא מבקש להצטרף כשיוצאים לסיבוב עם הכלב, או יוצאים לרכיבה על אופניים, או הליכה בערב, לא לסרב (כי הוא קטן והוא יפריע וזה לא נוח). אם הוא רוצה לעזור בהרכבת הארונית מאיקאה או האוהל בטיול, לתת לו להצטרף. ללכת איתו לספרייה או לדאוג בצורה אחרת שתהיה לו גישה לספרים (כולל ספרים מגניבים עם ניסויים שאפשר לעשות בבית), ואם הוא מתעניין אז לתת לו לקרוא אותם ולעזור עם הניסויים.
להיות הכתובת לפניות הציבור, אם הציבור רוצה לפנות, כמו שפעם אמרה בשמת. היכולת לדעת מה אני רוצה לעשות בכלל היא יכולת שדורשת תרגול, וקל נורא, בין כל המסגרות וחברה שאומרות מה נכון ומה צריך לרצות, לאבד אותה. הדרך היחידה לא לאבד אותה היא להשתמש בה.