על ידי בשמת_א* » 06 דצמבר 2005, 00:05
מה בכלל עושים עם ילד שנימצא כל היום בית?
ראשית, למה צריך להיות כל היום בבית?
שנית, פשוט חיים.
איך מעסיקים אותו שלא ישתעמם?
לא צריך להעסיק אותו. את לא גננת והבית הוא לא גן ילדים. יש החיים, ומהחיים נהנים ולומדים. בחיים אנחנו נפגשים עם אנשים אהובים, נפגשים עם חברים, נפגשים עם אנשים חדשים, מכבסים, מבשלים, מסדרים, עושים קניות, עושים רשימת קניות, קונים מתנות לימי הולדת של קרובים וחברים, הולכים לבנק ולדואר, למוסך ולגן השעשועים, קוראים ספרים, מציירים, עומדים עמידת נר, עושים דברים שצריך ועושים דברים שנהנים מהם. בקיצור, חיים. והילד שותף לחיים. לחיים כמו שאת רוצה לחיות אותם.
והאם אנחנו בתור הורים , לא אמורים לתת לילדינו את כל האמצעים להשתלב בחברה באיזה אופן שירצו ובכל חברה שירצו?
לדעתי, החינוך הביתי פותח את הילד להשתלב בכל חברה שירצה ובכל אופן שירצה.
מנסיוני, ילדי החינוך הביתי פתוחים יחסית, ורגילים לגיוון ולשונות. למשל, ילדי החינוך הביתי בקבוצה שלנו כוללים ילדי עיר וילדי כפר, ילדי קיבוץ וילדי מושב, חילוניים, מסורתיים, דתיים וחרדים מכל גווני הקשת, חד-הוריים ודו-הוריים, משפחות מרובות ילדים לצד משפחות מעוטות ילדים, ישראלים לצד עולים ישנים וחדשים.
אם אתייחס רק לעניין הדת: כשאני גדלתי, לא ממש הכרתי דתיים. למדתי בבתי ספר חילוניים, גרתי בשכונות חילוניות. הם היו זרים לי עד חייזרים. הילדים שלי לא יכולים לדמיין מצב כזה. הם לא חיים בחברה שמחולקת על בסיס דתי-חילוני.
אם אתייחס רק לעניין הישראליות: כשאני גדלתי, פה ושם הגיע לכיתה שלי "עולה חדש". מבודד. עם לחץ להיות ישראלי כמה שיותר מהר. הילדים שלי מכירים
באופן טבעי משפחות שלמות שבאו מארץ אחרת, ומדברות בתוך המשפחה שפה אחרת (נגיד, אנגלית או ספרדית או רוסית), והמשפחות האלה משתלבות איתנו - לא ילד אחד מבודד "עולה חדש" "חריג" עם תווית, אלא פשוט, עוד אפשרות של חיים. הם לא חיים בחברה שמחולקת על בסיס "מוצא" מכל סוג.
זה יוצר פתיחות גדולה לשוני, התייחסות בסיסית לכל אדם באשר הוא אדם, היכרות עם רקעים שונים מכל מיני בחינות, התרגלות גדולה לצפות שאנשים אחרים חיים בצורה אחרת משלנו (נגיד, שומרים שבת ואי אפשר להתקשר אליהם לפני צאת השבת, מה שמעודד גם כבוד לאורח החיים של אחרים והתחשבות בכללים של אחרים). לדעתי, זה מאפשר להם
כבר עכשיו (לא רק בעתיד) לקבל אנשים אחרים וחברות אחרות בגובה העיניים.
[u]מה בכלל עושים עם ילד שנימצא כל היום בית?[/u]
ראשית, למה צריך להיות כל היום בבית?
שנית, פשוט חיים.
[u]איך מעסיקים אותו שלא ישתעמם?[/u]
לא צריך להעסיק אותו. את לא גננת והבית הוא לא גן ילדים. יש החיים, ומהחיים נהנים ולומדים. בחיים אנחנו נפגשים עם אנשים אהובים, נפגשים עם חברים, נפגשים עם אנשים חדשים, מכבסים, מבשלים, מסדרים, עושים קניות, עושים רשימת קניות, קונים מתנות לימי הולדת של קרובים וחברים, הולכים לבנק ולדואר, למוסך ולגן השעשועים, קוראים ספרים, מציירים, עומדים עמידת נר, עושים דברים שצריך ועושים דברים שנהנים מהם. בקיצור, חיים. והילד שותף לחיים. לחיים כמו שאת רוצה לחיות אותם.
[u]והאם אנחנו בתור הורים , לא אמורים לתת לילדינו את כל האמצעים להשתלב בחברה באיזה אופן שירצו ובכל חברה שירצו?[/u]
לדעתי, החינוך הביתי פותח את הילד להשתלב בכל חברה שירצה ובכל אופן שירצה.
מנסיוני, ילדי החינוך הביתי פתוחים יחסית, ורגילים לגיוון ולשונות. למשל, ילדי החינוך הביתי בקבוצה שלנו כוללים ילדי עיר וילדי כפר, ילדי קיבוץ וילדי מושב, חילוניים, מסורתיים, דתיים וחרדים מכל גווני הקשת, חד-הוריים ודו-הוריים, משפחות מרובות ילדים לצד משפחות מעוטות ילדים, ישראלים לצד עולים ישנים וחדשים.
אם אתייחס רק לעניין הדת: כשאני גדלתי, לא ממש הכרתי דתיים. למדתי בבתי ספר חילוניים, גרתי בשכונות חילוניות. הם היו זרים לי עד חייזרים. הילדים שלי לא יכולים לדמיין מצב כזה. הם לא חיים בחברה שמחולקת על בסיס דתי-חילוני.
אם אתייחס רק לעניין הישראליות: כשאני גדלתי, פה ושם הגיע לכיתה שלי "עולה חדש". מבודד. עם לחץ להיות ישראלי כמה שיותר מהר. הילדים שלי מכירים [po]באופן טבעי[/po] משפחות שלמות שבאו מארץ אחרת, ומדברות בתוך המשפחה שפה אחרת (נגיד, אנגלית או ספרדית או רוסית), והמשפחות האלה משתלבות איתנו - לא ילד אחד מבודד "עולה חדש" "חריג" עם תווית, אלא פשוט, עוד אפשרות של חיים. הם לא חיים בחברה שמחולקת על בסיס "מוצא" מכל סוג.
זה יוצר פתיחות גדולה לשוני, התייחסות בסיסית לכל אדם באשר הוא אדם, היכרות עם רקעים שונים מכל מיני בחינות, התרגלות גדולה לצפות שאנשים אחרים חיים בצורה אחרת משלנו (נגיד, שומרים שבת ואי אפשר להתקשר אליהם לפני צאת השבת, מה שמעודד גם כבוד לאורח החיים של אחרים והתחשבות בכללים של אחרים). לדעתי, זה מאפשר להם [b]כבר עכשיו[/b] (לא רק בעתיד) לקבל אנשים אחרים וחברות אחרות בגובה העיניים.