על ידי נעה* » 26 פברואר 2015, 23:46
כן, ארחיב מעט (ותודה שבאת
). יש בו משהו שכאילו "מסרב" להתגשם, או עדיין איננו "גוף פעיל".
בלידתו - לידה מקסימה, היתה פתיחה מלאה ומחיקה מלאה, שלאחריהן לאורך שעות לא יצא מן הרחם. מאחר והצירים נחלשו, הפכה לידת הבית לנסיעה לבית חולים, ושם נולד, לאחר תוספת של פיטוצין לחיזוק הצירים, ועם חבל טבור כרוך סביב הצוואר. המיילדת מייד שחררה, וקשרה בכך את היציאה המעוכבת.
יהלי ילד מתבונן. הססן מעט, מדבר היטב, גבוהה ושוטף מגיל צעיר, משהו בתנועתיות ובפיזיות שלו לא שלם או בשל עדיין, לתחושתי. הוא לא מהראשונים לטפס על עץ מזדמן. פעם זה היה אפילו מעורר בו חשש. בשנה-שנתיים האחרונות, הוא כמה לפעילות פיזית, ואף לאתגרים כדוגמת טיפוס על עץ, טיפוס על מקלט, הליכה על קורה, התנדנדות וכדומה. עם זאת, לעתים הוא מתבונן בעיניים כמהות וכלות איך ילדים אחרים עושים משהו שכזה בקלילות ובזריזות, והוא עצמו - מן הצד, די חושש. כשהוא מנסה, הוא לעתים מצליח (ומשובח על כך) ולעתים מפסיק בחשש, או מבקש עזרה.
בחודשים האחרונים מרבה לרוץ ו"להפיל את עצמו" - הוא צופה מעת לעת במחשב בסרטונים של רוכבי אופניים ומני פעלולנים, והתחיל בכך לאחר הצפייה באלו. תיאר שהוא עכשיו רוכב אופני שטח שנופל וכדומה. בבית - יוצר לעצמו מעין מסלול שבסופו הוא רץ ומטיח עצמו בספה או שוב - נופל במכוון על הספה. אני רואה בכך לאחרונה מן שאיפת התגשמות, להרגיש את הגוף, להנכיח אותו.
כן, ארחיב מעט (ותודה שבאת :-)). יש בו משהו שכאילו "מסרב" להתגשם, או עדיין איננו "גוף פעיל".
בלידתו - לידה מקסימה, היתה פתיחה מלאה ומחיקה מלאה, שלאחריהן לאורך שעות לא יצא מן הרחם. מאחר והצירים נחלשו, הפכה לידת הבית לנסיעה לבית חולים, ושם נולד, לאחר תוספת של פיטוצין לחיזוק הצירים, ועם חבל טבור כרוך סביב הצוואר. המיילדת מייד שחררה, וקשרה בכך את היציאה המעוכבת.
יהלי ילד מתבונן. הססן מעט, מדבר היטב, גבוהה ושוטף מגיל צעיר, משהו בתנועתיות ובפיזיות שלו לא שלם או בשל עדיין, לתחושתי. הוא לא מהראשונים לטפס על עץ מזדמן. פעם זה היה אפילו מעורר בו חשש. בשנה-שנתיים האחרונות, הוא כמה לפעילות פיזית, ואף לאתגרים כדוגמת טיפוס על עץ, טיפוס על מקלט, הליכה על קורה, התנדנדות וכדומה. עם זאת, לעתים הוא מתבונן בעיניים כמהות וכלות איך ילדים אחרים עושים משהו שכזה בקלילות ובזריזות, והוא עצמו - מן הצד, די חושש. כשהוא מנסה, הוא לעתים מצליח (ומשובח על כך) ולעתים מפסיק בחשש, או מבקש עזרה.
בחודשים האחרונים מרבה לרוץ ו"להפיל את עצמו" - הוא צופה מעת לעת במחשב בסרטונים של רוכבי אופניים ומני פעלולנים, והתחיל בכך לאחר הצפייה באלו. תיאר שהוא עכשיו רוכב אופני שטח שנופל וכדומה. בבית - יוצר לעצמו מעין מסלול שבסופו הוא רץ ומטיח עצמו בספה או שוב - נופל במכוון על הספה. אני רואה בכך לאחרונה מן שאיפת התגשמות, להרגיש את הגוף, להנכיח אותו.