אני רוצה לחלוק סיפור הנקה שהצליח.
הסיבה לכך שאני כותבת היא לתת תקווה לאלה שמעוניינות להניק, ושההתחלה קשה להן. וגם לאלה שעדיין לא ילדו ומתכננות להניק - כי כדאי להתכונן לכך.
לפני הלידה ידעתי שאני רוצה מאד להניק, אבל כל החברות ובנות המשפחה שאני מכירה שבחרו להניק עברו תלאות וקשיים מרובים מאד (פצעים, כאבים, גודש, וגם בעיות שלקח זמן לאתר כמו לשון קשורה אצל התינוק, אני מכירה כמה נשים שפשוט ויתרו בגלל הכאב והקושי. אחת מהן אמרה לי שהיא הרגישה שהיא החלה להרתע מהתינוק שלה בגלל הכאב בהנקה, והחליטה להפסיק לנסות להניק).
בקיצור - ממש חששתי שזה לא יסתדר.
בפועל, בעזרת יעוץ טוב ותמיכה הצלחנו לבסס הנקה מוצלחת, מהיום הראשון! זהו אושר גדול. וזה לא היה מובן מאליו.
ולסיפור:
הלידה של בתי התרחשה שבועיים מוקדם מהתאריך המיועד (שבוע 38).
הקטנה נולדה במשקל 2.330, ובגלל שנולדה מוקדם מעט (כך הוסבר לי אחר כך) רפלקס היניקה (לא בטוחה שכך זה נקרא) עדיין לא היה מפותח, והיא התקשתה לתפוס את הפטמה ברגע שהיתה בפיה. היה גם חשש שבגלל היותה קטנה, האנרגיה הדרושה לינוק (זו פעולה גופנית מאמצת עבור הקטנים) תהיה גדולה מהאנרגיה שהיא תקבל מהחלב.
היום, קצת פחות מחודש אחרי, הקטנה עלתה למעלה מקילו במשקלה. והיא יונקת בהצלחה לשמחת שתינו!
אני חושבת שכמה דברים סייעו להצלחה הזו:
קיבלנו ייעוץ מעולה מיד בהתחלה:
הלידה התרחשה בבית, והיו עמי שתי מיילדות מקסימות - דנה (שהיא גם חברה יקרה, ומוכרת כאן כ-
דנה ה ) ומינדי. האוירה הרגועה שליוותה את הלידה, והסבלנות של הטיפול בנו לאחריה העלו העניין על פסים חיוביים מהרגע הראשון.
דנה חוקרת את תחום ההנקה ואספה ידע ונסיון בנושא. היא נתנה לי הדרכה ראשונה ממש אחרי הלידה. הקטנה הפצפונת הצליחה לתפוס את השד ולינוק כבר בלילה הראשון, לאחר הדרכה סבלנית ומדוייקת. בגלל האחיזה הנכונה מההתחלה לא סבלתי פצעים או כאבים (חוץ מהכאב הראשוני בתפיסת הפטמה בימים הראשונים). ממליצה בחום - הדרכה טובה על ההתחלה!!!
עם זאת, המצב עדיין לא היה אידאלי. מינדי ודנה שתיהן חששו שבגלל גודלה של הפיצית יהיה קשה לה לינוק, ועודדו אותנו לא להיות שאננים. הן גם יצרו קשר בינינו לבין יועצת ההנקה טל מגד שהגיעה ונפגשה עמנו, והוסיפה עוד מידע חשוב והצעות.
תמיכה גדולה מהסביבה ברמות רבות:
ראשית – אהובי ובן זוגי המקסים היה שם בשבילנו, דאג לכל מה שצריך, ופשוט אפשר לתהליך לקרות, וגם – תמך נפשית והעניק הרבה הרבה חום ואמונה.. בימים הראשונים ההאכלה היתה כמעט פעולה מסביב לשעון – ובלי תמיכה מתמדת זה היה מאד קשה להתמיד בכך.
שנית - עזרה מהסביבה: בגלל הקושי של הקטנה לינוק, או לינוק מספיק, הציעו טל ודנה שהיא תקבל תוספות חלב אם בכפיות.
ביומיים הראשונים עדיין לא הגיע החלב שלי (היה כמובן רק קולוסטרום), ולכן כמה חברות מניקות שאבו חלב, ואותו נתנו לקטנה כתוספת בכפיות מעבר לזמנים בהם ינקה. זה היה מאד מרגש לראות את מצעד הנשים היקרות הללו מגיעות עם צנצנות קטנות של חלב אם...
לאחר יומיים הגיע החלב ואני שאבתי, והיא קיבלה תוספת בכפיות בנוסף למה שינקה.
(הן הסבירו שמתן התוספת בכפיות תמנע בלבול פטמות, ושלא ניתן לתת פורמולה בכפיות בגלל שזה אינו חומר פיזיולוגי - ולכן ניתן לתת רק בבקבוק).
זה היה לא פשוט, והתרחש סביב לשעון (כי צריך היה להאכיל אותה כל שעתיים, אפילו אם ישנה, כדי שתקבל מספיק). היניקה עצמה לקחה בערך שעה, ואז ההאכלה בכפיות לקחה עוד זמן רב (לפני או אחרי היניקה). זה היה מאד מאתגר.
חשוב לא להתייאש!
הקטנים גדלים ומתפתחים מיום ליום!! לאחר שבוע כבר לא היה צורך בתוספות או להעיר את הקטנה משנתה (מה שהיה לי קשה נורא. ממש עינוי! אני מאד נגד להעיר מישהו או משהו ישן. זה נעשה מתוך המלצת יועצת ההנקה, שהסבירה לנו שבגיל ובגודל הזה כשהם רעבים הם לא בוכים, אלא פשוט נרדמים, כך שהשינה אינה מעידה על שובע, אלא לעיתים על רעב).
כשראינו שהיא מתעוררת ומבקשת לאכול כמו שעון, ושהיא עולה יפה במשקל – נסוגנו לאט מהתוספות ומההצקות – ונתנו לה להתחיל ולינוק לפי הקצב שלה.
היום היא יונקת מצויין, וזו הנאה עצומה ושמחה להיות מסוגלת להזין אותה וליצור עמה קשר כל כך אינטימי.
וסיפור קטן מהימים הראשונים:
לא ידעתי שקקי של תינוקות יהפוך לנושא כל כך משמעותי ומרגש בחיי!
אחת האינדיקציות לכך שהיא יונקת מספיק היתה כמות הפיפי והקקי שהיא עושה.
ביומיים הראשונים יצא רק מיקוניום (קקי ירוק כהה עוד מתקופת ההריון). ולאחר מכן ציפינו בכליון עיניים לקקי הרגיל!
היא עשתה פיפי כל הזמן, אבל הקקי בושש להגיע...
לאחר יומיים הגיע הקקי הראשון! איזה אושר! לא יאמן.
כבר עשיתי דבר או שניים בחיי, אבל באותו רגע הרגשתי ממש ובאמת שאני לוקחת חלק במשהו גדול ואמיתי.
אני חושבת שהדבר הבסיסי שעבד בשבילנו היה, שלא היינו שאננים, ושנעזרנו בייעוץ איכותי בתחילת הדרך.
זה איפשר להעלות דברים על דרך טובה מהרגע הראשון, בלי צורך לתקן הנקה לא נכונה (דבר שיכול להיות כואב מאד וממושך).
מה שעזר לנו מאד במימוש ההצעות שהגיעו מהיועצות היה האמונה שזה אפשרי, והתמיכה בינינו וסביבנו.
אני מאחלת אושר, בריאות וימים טובים לכולכן, והצלחה עם תחילת ההנקה!
אני רוצה לחלוק סיפור הנקה שהצליח.
הסיבה לכך שאני כותבת היא לתת תקווה לאלה שמעוניינות להניק, ושההתחלה קשה להן. וגם לאלה שעדיין לא ילדו ומתכננות להניק - כי כדאי להתכונן לכך.
לפני הלידה ידעתי שאני רוצה מאד להניק, אבל כל החברות ובנות המשפחה שאני מכירה שבחרו להניק עברו תלאות וקשיים מרובים מאד (פצעים, כאבים, גודש, וגם בעיות שלקח זמן לאתר כמו לשון קשורה אצל התינוק, אני מכירה כמה נשים שפשוט ויתרו בגלל הכאב והקושי. אחת מהן אמרה לי שהיא הרגישה שהיא החלה להרתע מהתינוק שלה בגלל הכאב בהנקה, והחליטה להפסיק לנסות להניק).
בקיצור - ממש חששתי שזה לא יסתדר.
בפועל, בעזרת יעוץ טוב ותמיכה הצלחנו לבסס הנקה מוצלחת, מהיום הראשון! זהו אושר גדול. וזה לא היה מובן מאליו.
ולסיפור:
הלידה של בתי התרחשה שבועיים מוקדם מהתאריך המיועד (שבוע 38).
הקטנה נולדה במשקל 2.330, ובגלל שנולדה מוקדם מעט (כך הוסבר לי אחר כך) רפלקס היניקה (לא בטוחה שכך זה נקרא) עדיין לא היה מפותח, והיא התקשתה לתפוס את הפטמה ברגע שהיתה בפיה. היה גם חשש שבגלל היותה קטנה, האנרגיה הדרושה לינוק (זו פעולה גופנית מאמצת עבור הקטנים) תהיה גדולה מהאנרגיה שהיא תקבל מהחלב.
היום, קצת פחות מחודש אחרי, הקטנה עלתה למעלה מקילו במשקלה. והיא יונקת בהצלחה לשמחת שתינו!
אני חושבת שכמה דברים סייעו להצלחה הזו:
קיבלנו ייעוץ מעולה מיד בהתחלה:
הלידה התרחשה בבית, והיו עמי שתי מיילדות מקסימות - דנה (שהיא גם חברה יקרה, ומוכרת כאן כ- [po]דנה ה[/po] ) ומינדי. האוירה הרגועה שליוותה את הלידה, והסבלנות של הטיפול בנו לאחריה העלו העניין על פסים חיוביים מהרגע הראשון.
דנה חוקרת את תחום ההנקה ואספה ידע ונסיון בנושא. היא נתנה לי הדרכה ראשונה ממש אחרי הלידה. הקטנה הפצפונת הצליחה לתפוס את השד ולינוק כבר בלילה הראשון, לאחר הדרכה סבלנית ומדוייקת. בגלל האחיזה הנכונה מההתחלה לא סבלתי פצעים או כאבים (חוץ מהכאב הראשוני בתפיסת הפטמה בימים הראשונים). ממליצה בחום - הדרכה טובה על ההתחלה!!!
עם זאת, המצב עדיין לא היה אידאלי. מינדי ודנה שתיהן חששו שבגלל גודלה של הפיצית יהיה קשה לה לינוק, ועודדו אותנו לא להיות שאננים. הן גם יצרו קשר בינינו לבין יועצת ההנקה טל מגד שהגיעה ונפגשה עמנו, והוסיפה עוד מידע חשוב והצעות.
תמיכה גדולה מהסביבה ברמות רבות:
ראשית – אהובי ובן זוגי המקסים היה שם בשבילנו, דאג לכל מה שצריך, ופשוט אפשר לתהליך לקרות, וגם – תמך נפשית והעניק הרבה הרבה חום ואמונה.. בימים הראשונים ההאכלה היתה כמעט פעולה מסביב לשעון – ובלי תמיכה מתמדת זה היה מאד קשה להתמיד בכך.
שנית - עזרה מהסביבה: בגלל הקושי של הקטנה לינוק, או לינוק מספיק, הציעו טל ודנה שהיא תקבל תוספות חלב אם בכפיות.
ביומיים הראשונים עדיין לא הגיע החלב שלי (היה כמובן רק קולוסטרום), ולכן כמה חברות מניקות שאבו חלב, ואותו נתנו לקטנה כתוספת בכפיות מעבר לזמנים בהם ינקה. זה היה מאד מרגש לראות את מצעד הנשים היקרות הללו מגיעות עם צנצנות קטנות של חלב אם...
לאחר יומיים הגיע החלב ואני שאבתי, והיא קיבלה תוספת בכפיות בנוסף למה שינקה.
(הן הסבירו שמתן התוספת בכפיות תמנע בלבול פטמות, ושלא ניתן לתת פורמולה בכפיות בגלל שזה אינו חומר פיזיולוגי - ולכן ניתן לתת רק בבקבוק).
זה היה לא פשוט, והתרחש סביב לשעון (כי צריך היה להאכיל אותה כל שעתיים, אפילו אם ישנה, כדי שתקבל מספיק). היניקה עצמה לקחה בערך שעה, ואז ההאכלה בכפיות לקחה עוד זמן רב (לפני או אחרי היניקה). זה היה מאד מאתגר.
חשוב לא להתייאש!
הקטנים גדלים ומתפתחים מיום ליום!! לאחר שבוע כבר לא היה צורך בתוספות או להעיר את הקטנה משנתה (מה שהיה לי קשה נורא. ממש עינוי! אני מאד נגד להעיר מישהו או משהו ישן. זה נעשה מתוך המלצת יועצת ההנקה, שהסבירה לנו שבגיל ובגודל הזה כשהם רעבים הם לא בוכים, אלא פשוט נרדמים, כך שהשינה אינה מעידה על שובע, אלא לעיתים על רעב).
כשראינו שהיא מתעוררת ומבקשת לאכול כמו שעון, ושהיא עולה יפה במשקל – נסוגנו לאט מהתוספות ומההצקות – ונתנו לה להתחיל ולינוק לפי הקצב שלה.
היום היא יונקת מצויין, וזו הנאה עצומה ושמחה להיות מסוגלת להזין אותה וליצור עמה קשר כל כך אינטימי.
וסיפור קטן מהימים הראשונים:
לא ידעתי שקקי של תינוקות יהפוך לנושא כל כך משמעותי ומרגש בחיי!
אחת האינדיקציות לכך שהיא יונקת מספיק היתה כמות הפיפי והקקי שהיא עושה.
ביומיים הראשונים יצא רק מיקוניום (קקי ירוק כהה עוד מתקופת ההריון). ולאחר מכן ציפינו בכליון עיניים לקקי הרגיל!
היא עשתה פיפי כל הזמן, אבל הקקי בושש להגיע...
לאחר יומיים הגיע הקקי הראשון! איזה אושר! לא יאמן.
כבר עשיתי דבר או שניים בחיי, אבל באותו רגע הרגשתי ממש ובאמת שאני לוקחת חלק במשהו גדול ואמיתי.
אני חושבת שהדבר הבסיסי שעבד בשבילנו היה, שלא היינו שאננים, ושנעזרנו בייעוץ איכותי בתחילת הדרך.
זה איפשר להעלות דברים על דרך טובה מהרגע הראשון, בלי צורך לתקן הנקה לא נכונה (דבר שיכול להיות כואב מאד וממושך).
מה שעזר לנו מאד במימוש ההצעות שהגיעו מהיועצות היה האמונה שזה אפשרי, והתמיכה בינינו וסביבנו.
אני מאחלת אושר, בריאות וימים טובים לכולכן, והצלחה עם תחילת ההנקה!