על ידי ללו* » 24 נובמבר 2012, 23:19
אני לא יודעת אם זה בדיוק הדף המתאים אבל... (נראה לי שככה נפתחות בערך חצי מההודעות שלי, חבל לי להעמיס על האתר עוד ועוד דפים כשיש כל כך הרבה ישנים שמחכים שינערו אותם מהאבק).
אני רוצה לתאר את דפוס למידת החשבון של הבן שלי, לשמוע אם זה מוכר גם לאחרים, ובאופן כללי - תובנות:
הילד חובב חשבון גדול, תמיד ישמח לתרגילים, ובכל הזדמנות יאתגר את עצמו במה שהוא פוגש במציאות.
פעם בכמה זמן - נגיד, אולי שנה - הוא מציג התנהגות חשבונית אינטנסיבית שהדבר שהיא הכי מזכירה לי זה קפיצת גדילה. יונק חשבון 24 שעות ביממה. כשבאה תקופה כזאת, שנמשכת שבועיים-שלושה, הוא שואל וחוקר על המון נושאים בחשבון בבת אחת, ובכל אחד מהם מתרגל ומתרגל ומלטש את היכולת שלו. הקפיצה האחרונה עד כה הייתה לפני כמה חודשים, בסביבות גיל שש, ובה הוא עבד במקביל על כפל מספרים דו-ספרתיים ותלת-ספרתיים (כולל טריקים לאימות החישוב), חזקות, חישובי פלוס ומינוס, סדרות חשבוניות (למשל שוב ושוב חישוב כמה זה אחת ועוד שתיים ועוד שלוש וכו' עד עשר), מעט חילוק, וטיפונת הצצה לשברים. וגם המציא פעולות חשבון משל עצמו (נגיד: "שלוש הבל שבע זה שלוש ועוד שלוש כפול שבע, חמש הבל אחד זה חמש ועוד חמש כפול אחד").
הקטע הוא שהתקופה האינטנסיבית עוברת, והעניין בחשבון יורד מהרמה המטורפת שהיה לרמת העניין היומיומי שלו, ואת רוב מה שלמד הוא שוכח - או מדחיק לאיזה אזור נידח במוח, שומר בקופסה, לא יודעת מה. בכל אופן זה כבר לא נגיש לו. עדיין הוא חובב חשבון גדול, כאמור, ולעתים קרובות תמצאו אותו מחשב תרגילי כפל, למשל, אבל אלו יהיו תרגילים מתוך לוח הכפל, חד-ספרתיים. וכשהוא ינסה מדי פעם דו-ספרתיים, הוא יזיע עליהם לא מעט, ולא בהכרח יצליח. אני יודעת שגם זה רחוק מהנורמה של בני שש, אבל ביחס ליכולות המדהימות שהוא הפגין חודש קודם - זה מפליא.
שלא ישתמע לא נכון, זה לא שזה מדאיג אותי או נראה לי בעייתי או משהו, זה רק מאוד מסקרן אותי. ככה זה עובד? ככה המוח של ילדים פועל? זה כמו צירי לחץ - שני צעדים קדימה, צעד אחורה? למה ככה, בעצם?
אני לא יודעת אם זה בדיוק הדף המתאים אבל... (נראה לי שככה נפתחות בערך חצי מההודעות שלי, חבל לי להעמיס על האתר עוד ועוד דפים כשיש כל כך הרבה ישנים שמחכים שינערו אותם מהאבק).
אני רוצה לתאר את דפוס למידת החשבון של הבן שלי, לשמוע אם זה מוכר גם לאחרים, ובאופן כללי - תובנות:
הילד חובב חשבון גדול, תמיד ישמח לתרגילים, ובכל הזדמנות יאתגר את עצמו במה שהוא פוגש במציאות.
פעם בכמה זמן - נגיד, אולי שנה - הוא מציג התנהגות חשבונית אינטנסיבית שהדבר שהיא הכי מזכירה לי זה קפיצת גדילה. יונק חשבון 24 שעות ביממה. כשבאה תקופה כזאת, שנמשכת שבועיים-שלושה, הוא שואל וחוקר על המון נושאים בחשבון בבת אחת, ובכל אחד מהם מתרגל ומתרגל ומלטש את היכולת שלו. הקפיצה האחרונה עד כה הייתה לפני כמה חודשים, בסביבות גיל שש, ובה הוא עבד במקביל על כפל מספרים דו-ספרתיים ותלת-ספרתיים (כולל טריקים לאימות החישוב), חזקות, חישובי פלוס ומינוס, סדרות חשבוניות (למשל שוב ושוב חישוב כמה זה אחת ועוד שתיים ועוד שלוש וכו' עד עשר), מעט חילוק, וטיפונת הצצה לשברים. וגם המציא פעולות חשבון משל עצמו (נגיד: "שלוש הבל שבע זה שלוש ועוד שלוש כפול שבע, חמש הבל אחד זה חמש ועוד חמש כפול אחד").
הקטע הוא שהתקופה האינטנסיבית עוברת, והעניין בחשבון יורד מהרמה המטורפת שהיה לרמת העניין היומיומי שלו, ואת רוב מה שלמד הוא שוכח - או מדחיק לאיזה אזור נידח במוח, שומר בקופסה, לא יודעת מה. בכל אופן זה כבר לא נגיש לו. עדיין הוא חובב חשבון גדול, כאמור, ולעתים קרובות תמצאו אותו מחשב תרגילי כפל, למשל, אבל אלו יהיו תרגילים מתוך לוח הכפל, חד-ספרתיים. וכשהוא ינסה מדי פעם דו-ספרתיים, הוא יזיע עליהם לא מעט, ולא בהכרח יצליח. אני יודעת שגם זה רחוק מהנורמה של בני שש, אבל ביחס ליכולות המדהימות שהוא הפגין חודש קודם - זה מפליא.
שלא ישתמע לא נכון, זה לא שזה מדאיג אותי או נראה לי בעייתי או משהו, זה רק מאוד מסקרן אותי. ככה זה עובד? ככה המוח של ילדים פועל? זה כמו צירי לחץ - שני צעדים קדימה, צעד אחורה? למה ככה, בעצם?