_בנזוג בלחץ שלא יוכל להתמודד עם המצב, בעיקר לאחר הלידה, והוא דווקא נורא נורא נורא רוצה שהם יבואו
וגם הם רוצים לבוא
ואין מישהו אחר בסביבה שיכול לעזור כי אתם לגמרי חדשים בשכונה ובעיר ובמדינה_
אז יש כאן כמה עובדות שצריך לדעת:
א. באיזו ארץ אתם גרים? מה כולל מערך התמיכה ליולדות באותה ארץ? האם לידות בית שם זה דבר מקובל?
ב. כמה זמן אתם כבר שם? איזו היכרות יש לכם עם מוסדות התמיכה החברתיים? עם אנשים פרטיים?
אני עצמי חיה באוסטרליה, וחושבת על לידת בית
. אמנם יש לי עוד זמן עד שאכנס בכלל להריון, אבל אני מזדהה עם הדילמה שלך, למרות שאני במצב קצת שונה.
אז אני מנסה לדמיין מה הייתי מייעצת למישהי שנחתה פה לפני חודש והיא בהריון:
קודם כל, למפות את הלחץ של הבעל: ממה
בדיוק הוא חושש? "שלא נסתדר" זה לא תשובה
, את רוצה פירוט מדויק מדויק של חששות, תרחישים וסיטואציות כדי להבין איפה הבעיה ואיך אפשר להיענות לה.
לשאול את המיילדות על מערך תמיכה ליולדת אחרי הלידה, והכנה להורות לזוגות צעירים.
לברר בכל מיני מוסדות התנדבותיים בקהילה על העזרה שהם יכולים להגיש במצבים כאלה. לכל קהילה כמעט יש מוסדות כאלה, החוכמה זה למצוא את האיש (או האנשים) שיוכל לספר לכם עליהם.
בקשר להורים:
מעולם לא היתה להם מילה טובה לומר על שום דבר שעשיתן אי-פעם?
נשמע קשה... אם המצב באמת כזה, אני לא הייתי רוצה שאיכות כזאת תהיה בלידה שלי, ואחריה, שבה אני צריכה מאוד להאמין בעצמי ובכוחותי.
ועכשיו אני פורקת כל עול, מפסיקה לצנזר, מפסיקה לנחש מה טוב לך אישית, ומספרת על חווייה שהייתי עדה לה:
אשה אחת עמדה ללדת.
ההורים שלה עמדו להגיע לביקור אחרי הלידה, ולשהות איזה זמן אצלם.
אבל, הבית שלהם היה קטן מכדי להכיל בו עוד שני אנשים לתקופה משמעותית. אז חודש או חודשיים לפני הלידה הם היו צריכים לעבור דירה. עם ההריון שלה, עם עוד ילד, עם הרבה פריטים ש"לא זורקים" כי אנחנו עם צובר רכוש.
עזרתי לה לעבור דירה, מה שהתיש אותי לחלוטין ובכלל, וארחי יומיים אינטנסיביים צלצלתי לחברה אחרת שלי להוציא קיטורים.
והיא, שלא היתה נוכחת בסיטואציה ולא הכירה אותה, אמרה לי: משהו כאן מאוד לא בסדר. המשפחה שלה באה, והם אמורים
לעזור ולהיות מקור תמיכה, אבל עוד לפני שהם באים, יוצא שההגעה שלהם
יוצרת קשיים חדשים ולא עוזרת לפתור את הקיימים.
ואז המשפוחה באה. ובגלל אופי ההורים, ובגלל אופי האשה והבעל, ובגלל הכל, היתה שם תקופה קשה בצורה בלתי רגילה, עם המון עימותים, והיא דירדרה מאוד את המצב בין בני הזוג, שגם ככה היה רעוע.
תחליטי מה בסיפור הזה מדבר אלייך, אם בכלל. משפחה זה לפעמים חרב פיפיות, ושהייה בחו"ל (קצת כמו הכנות לחתונה, וסליחה על ההשוואה המצחיקה) נוטה להעצים דברים מאוד, לשים אותם תחת זכוכית מגדלת. נדמה לי שגם "אחרי-לידה" נוטה להעצים דברים, אבל פה כבר אין לי ניסיון אישי.
אז האם היחסים בינך לבין ההורים הם כאלה שאת יכולה להרשות לעצמך להעצים אותם ויהיה בסדר? או שזה יגרום יותר נזק מתועלת?
_בנזוג בלחץ שלא יוכל להתמודד עם המצב, בעיקר לאחר הלידה, והוא דווקא נורא נורא נורא רוצה שהם יבואו
וגם הם רוצים לבוא
ואין מישהו אחר בסביבה שיכול לעזור כי אתם לגמרי חדשים בשכונה ובעיר ובמדינה_
אז יש כאן כמה עובדות שצריך לדעת:
א. באיזו ארץ אתם גרים? מה כולל מערך התמיכה ליולדות באותה ארץ? האם לידות בית שם זה דבר מקובל?
ב. כמה זמן אתם כבר שם? איזו היכרות יש לכם עם מוסדות התמיכה החברתיים? עם אנשים פרטיים?
אני עצמי חיה באוסטרליה, וחושבת על לידת בית :-). אמנם יש לי עוד זמן עד שאכנס בכלל להריון, אבל אני מזדהה עם הדילמה שלך, למרות שאני במצב קצת שונה.
אז אני מנסה לדמיין מה הייתי מייעצת למישהי שנחתה פה לפני חודש והיא בהריון:
קודם כל, למפות את הלחץ של הבעל: ממה [b]בדיוק[/b] הוא חושש? "שלא נסתדר" זה לא תשובה :-), את רוצה פירוט מדויק מדויק של חששות, תרחישים וסיטואציות כדי להבין איפה הבעיה ואיך אפשר להיענות לה.
לשאול את המיילדות על מערך תמיכה ליולדת אחרי הלידה, והכנה להורות לזוגות צעירים.
לברר בכל מיני מוסדות התנדבותיים בקהילה על העזרה שהם יכולים להגיש במצבים כאלה. לכל קהילה כמעט יש מוסדות כאלה, החוכמה זה למצוא את האיש (או האנשים) שיוכל לספר לכם עליהם.
בקשר להורים:
[u]מעולם לא היתה להם מילה טובה לומר על שום דבר שעשיתן אי-פעם?[/u]
נשמע קשה... אם המצב באמת כזה, אני לא הייתי רוצה שאיכות כזאת תהיה בלידה שלי, ואחריה, שבה אני צריכה מאוד להאמין בעצמי ובכוחותי.
ועכשיו אני פורקת כל עול, מפסיקה לצנזר, מפסיקה לנחש מה טוב לך אישית, ומספרת על חווייה שהייתי עדה לה:
אשה אחת עמדה ללדת.
ההורים שלה עמדו להגיע לביקור אחרי הלידה, ולשהות איזה זמן אצלם.
אבל, הבית שלהם היה קטן מכדי להכיל בו עוד שני אנשים לתקופה משמעותית. אז חודש או חודשיים לפני הלידה הם היו צריכים לעבור דירה. עם ההריון שלה, עם עוד ילד, עם הרבה פריטים ש"לא זורקים" כי אנחנו עם צובר רכוש.
עזרתי לה לעבור דירה, מה שהתיש אותי לחלוטין ובכלל, וארחי יומיים אינטנסיביים צלצלתי לחברה אחרת שלי להוציא קיטורים.
והיא, שלא היתה נוכחת בסיטואציה ולא הכירה אותה, אמרה לי: משהו כאן מאוד לא בסדר. המשפחה שלה באה, והם אמורים [b]לעזור[/b] ולהיות מקור תמיכה, אבל עוד לפני שהם באים, יוצא שההגעה שלהם [b]יוצרת קשיים חדשים[/b] ולא עוזרת לפתור את הקיימים.
ואז המשפוחה באה. ובגלל אופי ההורים, ובגלל אופי האשה והבעל, ובגלל הכל, היתה שם תקופה קשה בצורה בלתי רגילה, עם המון עימותים, והיא דירדרה מאוד את המצב בין בני הזוג, שגם ככה היה רעוע.
תחליטי מה בסיפור הזה מדבר אלייך, אם בכלל. משפחה זה לפעמים חרב פיפיות, ושהייה בחו"ל (קצת כמו הכנות לחתונה, וסליחה על ההשוואה המצחיקה) נוטה להעצים דברים מאוד, לשים אותם תחת זכוכית מגדלת. נדמה לי שגם "אחרי-לידה" נוטה להעצים דברים, אבל פה כבר אין לי ניסיון אישי.
אז האם היחסים בינך לבין ההורים הם כאלה שאת יכולה להרשות לעצמך להעצים אותם ויהיה בסדר? או שזה יגרום יותר נזק מתועלת?