על ידי זה_קורה* » 05 יוני 2010, 23:29
בערב שבת, קצת לפני שהיא נכנסה היינו כולם כבר מקולחים ולבושים.
הילדים שיחקו בסלון, באתי אליו ושאלתי אותו עם הוא רוצה קפה לפני שהוא הולך לתפילה, אמר שכן.
הכנתי לשנינו , הוא הגיע ישבנו במטבח בדממה מוחלטת.
הוא שותה אני בוהה בתה, סיים אמר תודה ושבת שלום לילדים והלך לתפילה.
המשכתי לשבת כמו פסל והייתי פשוט אומללה,
הגדול (בן 6) נכנס ושאל מה קרה לי ואמרתי לו שאני מאוד עצובה, שאל למה אמרתי לו שרבתי עם מישהו שאני מאוד אוהבת. שאל אם זה אבא, לא עניתי.
הלכתי למיטה, לא ערכתי שולחן ולא כלום פשוט לשכב ולבהות הם באו אלי כשהגדול מסביר לקטן שאני עצובה והם ישמחו אותי, ליטפו חיבקו וכששמעו את המפתח של אבא התחבאו כדי לעשות לו הפתעה.
חזר, צהלות שמחה והתרגשות ואני בקושי זזה.
ארוחת שבת נוראית, דווקא הילדים התנהגו לשם שינוי כמו מלאכים,
הגדול החליט לשיר מיליון שירים ואפילו פצח בריקודים ולקח איתו את אביו (ממני הוא לא ביקש כי אני כבר בקושי זזה..)
והתחיל במשחק שכול אחד בוחר שיר מהזמירון בעיניים עצומות וכך שרנו ושרנו.
גמרנו ממש מאוחר (בהתחשב בזה שמכניסים שבת מוקדם.)
הוא הלך להשכיב אותם ואני נשארתי לקרוא בסלון- תרגולת שבת רגילה, רק שבדר"כ אחרי שהוא נרדם איתם הוא מתעורר ובא להיות איתי בסלון ומדברים והפעם, איננו.
היום בצהריים שוב ישבתי לי בשקט ובדיכאון, שוב הוא שאל למה את עצובה? וענה לעצמו מיד.
אבא שאל מה אמרת? והוא אמר לו, אמא עצובה כי היא רבה עם מישהו שהיא אוהבת.
כמעט שלא החלפנו מילה הערב.
בערב שבת, קצת לפני שהיא נכנסה היינו כולם כבר מקולחים ולבושים.
הילדים שיחקו בסלון, באתי אליו ושאלתי אותו עם הוא רוצה קפה לפני שהוא הולך לתפילה, אמר שכן.
הכנתי לשנינו , הוא הגיע ישבנו במטבח בדממה מוחלטת.
הוא שותה אני בוהה בתה, סיים אמר תודה ושבת שלום לילדים והלך לתפילה.
המשכתי לשבת כמו פסל והייתי פשוט אומללה,
הגדול (בן 6) נכנס ושאל מה קרה לי ואמרתי לו שאני מאוד עצובה, שאל למה אמרתי לו שרבתי עם מישהו שאני מאוד אוהבת. שאל אם זה אבא, לא עניתי.
הלכתי למיטה, לא ערכתי שולחן ולא כלום פשוט לשכב ולבהות הם באו אלי כשהגדול מסביר לקטן שאני עצובה והם ישמחו אותי, ליטפו חיבקו וכששמעו את המפתח של אבא התחבאו כדי לעשות לו הפתעה.
חזר, צהלות שמחה והתרגשות ואני בקושי זזה.
ארוחת שבת נוראית, דווקא הילדים התנהגו לשם שינוי כמו מלאכים,
הגדול החליט לשיר מיליון שירים ואפילו פצח בריקודים ולקח איתו את אביו (ממני הוא לא ביקש כי אני כבר בקושי זזה..)
והתחיל במשחק שכול אחד בוחר שיר מהזמירון בעיניים עצומות וכך שרנו ושרנו.
גמרנו ממש מאוחר (בהתחשב בזה שמכניסים שבת מוקדם.)
הוא הלך להשכיב אותם ואני נשארתי לקרוא בסלון- תרגולת שבת רגילה, רק שבדר"כ אחרי שהוא נרדם איתם הוא מתעורר ובא להיות איתי בסלון ומדברים והפעם, איננו.
היום בצהריים שוב ישבתי לי בשקט ובדיכאון, שוב הוא שאל למה את עצובה? וענה לעצמו מיד.
אבא שאל מה אמרת? והוא אמר לו, אמא עצובה כי היא רבה עם מישהו שהיא אוהבת.
כמעט שלא החלפנו מילה הערב.