על ידי תמי* » 22 מאי 2023, 15:53
היי שוב, ותודה.
_
עירית לוי תודה שנתת לי כיוון והצצה על עצמי. זה היה נכון, כמובן. אני מאמינה שיש לנו, להתנהגות שלנו, לאמונות שמפעילות אותנו, הרבה השפעה על הילדים שלנו. חשבתי הרבה על הדברים שהצעת, איך אני מתמודדת עם לחץ ואיך אני יכולה לעזור לילד. והאמת, שאני מתמודדת די טוב עם לחץ. זאת אומרת, הרגשות שלי חשופים יותר, הסבלנות מתקצרת והנטיה לחשיבה שלילית מתחזקת, אבל סך הכל אני מאוד יעילה. יודעת לנתב את המהלכים שלי, לנשום ולהרגע.
ישנם גם מצבי לחץ שאני קופאת, ואני מנצלת את הזמן הזה כדי לחשוב, לנשום, לחזור למציאות ולחפש את התגובה הטובה ביותר שלי ללחץ.
פעם היית רק קופאת, או רק פועלת בחוסר הגיון (מתוך הרגשות החשופים). היום אני מרגישה שלמדתי לנתב את הפעולות האלו לטובתי. והגיוני, אני מבוגרת, רכשתי כלים בשנים של ניסיון, באינספור פעמים של עמידה תחת לחץ. ואולי מכאן מגיע הדף. כי לילדים אין ניסיון, אין כלים, וכך אמור להיות לדעתי. הרי ילדים לא אמורים להיות תחת לחץ, לא?
המציאות של העולם היום, המלחמות, הקורונה, האלימות, והכל פתוח לעיניהם התמימות באמצעי התקשורת השונים, מוסיף הרבה לחץ במקומות שכשאני הייתי ילדה, לא היו.
גם ריבים בתוך המשפחה, בעיות חברתיות או רפואיות מקבלות תוקף חזק יותר בעולם שבו תרבות ההמונים המושלמת נכנסת לכל מסך ולכל לב. יש ציפייה גדולה יותר להיות מושלמים, לא אובייקטיבית ולא רגישה לשונות של כל אדם וכל ילד.
אז באמת אני תוהה, אם מספיקה עבודה עצמית, ריפוי, בשביל לעזור להם.
ואל תטעי, אני מאוד מאמינה בכיוון ששלחת אותי לנבור בו, אני באמת ובכנות, תוהה אם זה מספיק ושואלת אותך, מה יש לך לחדש לי בנושא, כי בוודאי שאני לא רואה את כל התמונה ואני נענית להזמנתך לריפוי.
כמו כן, אני גם תוהה על השפעת ההורמונים המשתחררים בזמן לחץ והשפעתם על ילדים. על הנזק שהם עלולים לגרום באופן מתמשך. ואולי יש משהו פיזי, שיכול לעזור לפרוק מתח ומשחרר הורמונים אחרים.
ואולי בזה המשחקים והמגע וההצלחות והמוזיקה (מוסיפה עוד משהו שיכול לעזור: לרקוד, לשיר, לנגן) יכולים לעזור…
ולאורה, תודה על האנקדוטות שאת מוסיפה, מעלה חיוך ונותן השראה בו זמנית.
היי שוב, ותודה.
_[po]עירית לוי [/po] תודה שנתת לי כיוון והצצה על עצמי. זה היה נכון, כמובן. אני מאמינה שיש לנו, להתנהגות שלנו, לאמונות שמפעילות אותנו, הרבה השפעה על הילדים שלנו. חשבתי הרבה על הדברים שהצעת, איך אני מתמודדת עם לחץ ואיך אני יכולה לעזור לילד. והאמת, שאני מתמודדת די טוב עם לחץ. זאת אומרת, הרגשות שלי חשופים יותר, הסבלנות מתקצרת והנטיה לחשיבה שלילית מתחזקת, אבל סך הכל אני מאוד יעילה. יודעת לנתב את המהלכים שלי, לנשום ולהרגע.
ישנם גם מצבי לחץ שאני קופאת, ואני מנצלת את הזמן הזה כדי לחשוב, לנשום, לחזור למציאות ולחפש את התגובה הטובה ביותר שלי ללחץ.
פעם היית רק קופאת, או רק פועלת בחוסר הגיון (מתוך הרגשות החשופים). היום אני מרגישה שלמדתי לנתב את הפעולות האלו לטובתי. והגיוני, אני מבוגרת, רכשתי כלים בשנים של ניסיון, באינספור פעמים של עמידה תחת לחץ. ואולי מכאן מגיע הדף. כי לילדים אין ניסיון, אין כלים, וכך אמור להיות לדעתי. הרי ילדים לא אמורים להיות תחת לחץ, לא?
המציאות של העולם היום, המלחמות, הקורונה, האלימות, והכל פתוח לעיניהם התמימות באמצעי התקשורת השונים, מוסיף הרבה לחץ במקומות שכשאני הייתי ילדה, לא היו.
גם ריבים בתוך המשפחה, בעיות חברתיות או רפואיות מקבלות תוקף חזק יותר בעולם שבו תרבות ההמונים המושלמת נכנסת לכל מסך ולכל לב. יש ציפייה גדולה יותר להיות מושלמים, לא אובייקטיבית ולא רגישה לשונות של כל אדם וכל ילד.
אז באמת אני תוהה, אם מספיקה עבודה עצמית, ריפוי, בשביל לעזור להם.
ואל תטעי, אני מאוד מאמינה בכיוון ששלחת אותי לנבור בו, אני באמת ובכנות, תוהה אם זה מספיק ושואלת אותך, מה יש לך לחדש לי בנושא, כי בוודאי שאני לא רואה את כל התמונה ואני נענית להזמנתך לריפוי.
כמו כן, אני גם תוהה על השפעת ההורמונים המשתחררים בזמן לחץ והשפעתם על ילדים. על הנזק שהם עלולים לגרום באופן מתמשך. ואולי יש משהו פיזי, שיכול לעזור לפרוק מתח ומשחרר הורמונים אחרים.
ואולי בזה המשחקים והמגע וההצלחות והמוזיקה (מוסיפה עוד משהו שיכול לעזור: לרקוד, לשיר, לנגן) יכולים לעזור…
ולאורה, תודה על האנקדוטות שאת מוסיפה, מעלה חיוך ונותן השראה בו זמנית.