על ידי תמרוש_רוש » 26 דצמבר 2020, 20:19
מה הקשבה טובה עושה? היא נותנת לאדם מקום להבין את עצמו.
בתור התחלה, מקום להביא את עצמו.
ו"להביא את עצמך" דורש זמן, בייחוד כשיש דילמות או קשיים או שלא ברור לך מה את בכלל רוצה מעצמך ומהיקום. אז זה לוקח זמן. זמן חשיבה-תוך-כדי-דיבור.
אז את מביאה עוד פירור, ועוד חלק, ועוד משפט, ועוד חתיכת משהו, ועוד נתח של טיעון, או זוית בדילמה.
אם האדם השני מפנה מקום לתהליך הזה, אז כל החלקים והפירורים יכולים להגיע לשולחן העבודה המנטלי-רגשי, וכשכולם מתכנסים ביחד, הם הרבה פעמים מגיעים למשהו בעצמם, פשוט כי סוף סוף יש להם הזדמנות להתחבר (או להיפרד) בצורה טובה יותר.
אם בתור מקשיבה את נותנת יותר מדי פידבק בזמן התהליך, כמה מועיל שלא יהיה, הוא מקשה על ההבאה הזאת וההנחה על השולחן של כל הדברים. כי צריך להתייחס גם אליו, ואז יש הסחות דעת וסטיות מהנושא, ובדיוק מה שרצה לבוא וכמעט-כמעט בא - נדחק (שובפעם) לסוף התור.
פעם תפסתי את הבחורצ'יק הזה לארוחת צהריים אחרי יום שוק.
הייתי אז צעירונת, באוניברסיטה, והייתי באיזה מצב שלא ידעתי מה לעשות עם הלימודים שלי, כי אפשרות אחת נראתה לי מאוד לא רצויה והאפשרות השניה - די בלתי אפשרית.
אמרתי לו: בוא תקשיב לי, אני צריכה עצה.
ישב והקשיב.
ואני דיברתי, הסברתי, סייגתי, הוספתי, הרחבתי, התלבטתי, תהיתי וכולי.
והוא ישב שקט כמו ספינקס, עירני ומפוקס עלי (זה לא קל, הקשב הזה. פרטים בהמשך).
והקשיב.
ואחרי שגמרתי, הוא עוד המשיך להקשיב! ישב בדממה שתי דקות בערך, מעכל את כל מה שסיפרתי.
ואז פתח ואמר, לאט, באופן מדוד ובשיקול דעת, ועם רווחים בין המילים:
"רוש-רוש, אני חושב, שעכשיו אני מבין הרבה יותר טוב את הדילמה שלך".
זהו. זה כל מה שאמר.
עצה לא קיבלתי ממנו באותו יום
אממה - לפתע פתאום, גם לא הייתי זקוקה לה. בכלל. הבעיה פשוט נפתרה מזה שהקשיבו לה עד הסוף.
מה הקשבה טובה עושה? היא נותנת לאדם מקום להבין את עצמו.
בתור התחלה, מקום להביא את עצמו.
ו"להביא את עצמך" דורש זמן, בייחוד כשיש דילמות או קשיים או שלא ברור לך מה את בכלל רוצה מעצמך ומהיקום. אז זה לוקח זמן. זמן חשיבה-תוך-כדי-דיבור.
אז את מביאה עוד פירור, ועוד חלק, ועוד משפט, ועוד חתיכת משהו, ועוד נתח של טיעון, או זוית בדילמה.
אם האדם השני מפנה מקום לתהליך הזה, אז כל החלקים והפירורים יכולים להגיע לשולחן העבודה המנטלי-רגשי, וכשכולם מתכנסים ביחד, הם הרבה פעמים מגיעים למשהו בעצמם, פשוט כי סוף סוף יש להם הזדמנות להתחבר (או להיפרד) בצורה טובה יותר.
אם בתור מקשיבה את נותנת יותר מדי פידבק בזמן התהליך, כמה מועיל שלא יהיה, הוא מקשה על ההבאה הזאת וההנחה על השולחן של כל הדברים. כי צריך להתייחס גם אליו, ואז יש הסחות דעת וסטיות מהנושא, ובדיוק מה שרצה לבוא וכמעט-כמעט בא - נדחק (שובפעם) לסוף התור.
פעם תפסתי את הבחורצ'יק הזה לארוחת צהריים אחרי יום שוק.
הייתי אז צעירונת, באוניברסיטה, והייתי באיזה מצב שלא ידעתי מה לעשות עם הלימודים שלי, כי אפשרות אחת נראתה לי מאוד לא רצויה והאפשרות השניה - די בלתי אפשרית.
אמרתי לו: בוא תקשיב לי, אני צריכה עצה.
ישב והקשיב.
ואני דיברתי, הסברתי, סייגתי, הוספתי, הרחבתי, התלבטתי, תהיתי וכולי.
והוא ישב שקט כמו ספינקס, עירני ומפוקס עלי (זה לא קל, הקשב הזה. פרטים בהמשך).
והקשיב.
ואחרי שגמרתי, הוא עוד המשיך להקשיב! ישב בדממה שתי דקות בערך, מעכל את כל מה שסיפרתי.
ואז פתח ואמר, לאט, באופן מדוד ובשיקול דעת, ועם רווחים בין המילים:
"רוש-רוש, אני חושב, שעכשיו אני מבין הרבה יותר טוב את הדילמה שלך".
זהו. זה כל מה שאמר.
עצה לא קיבלתי ממנו באותו יום :-D
אממה - לפתע פתאום, גם לא הייתי זקוקה לה. בכלל. הבעיה פשוט נפתרה מזה שהקשיבו לה עד הסוף.