שירי (03.09.2006 15:53):
דמעות גן של אמא
אני מזדהה עימך, תותי ומסכימה עם רב התגובות של החברים בפורום.
היום היה היום הראשון בגן . אי פעם.
אנחנו בני שנתיים וחצי ועד היום היינו מה שנקרא חינוך ביתי
יותר נכון בילוי חוץ ביתי
ודווקא היום אני נכנסת לבאופן טבעי אחרי למעלה משנה שלא הייתי כאן,
ממש משונה...
דווקא עכשיו אני מרגישה צורך להיכנס ולשתף.
היו המון דמעות בגן היום, דמעות שלי.
גם עכשיו אני על סף דמעות.
מתי זה יעבור? האם זה יעבור? האם אני טועה?
דווקא הפיצי היה מצויין , לא נתן שום סיבה לדאגה
אפילו הגן עצמו לא עורר דאגה עד כה
אבל אני דואגת, עושה בושות לילד, שיש לו אמא עם אגמים בעיניים..
שירי (06.09.2006 16:15):
יום רביעי בגן.
מעדכנת , למקרה שמישהו עוקב..
אתמול כבר הלכתי לחצי שעה וחזרתי , הכל היה מצויין.
היום הלכתי לשעתיים (!!!!!!!!!!)
וחזרתי בלי שיקראו לי, סתם, ספונטנית.
הילד חייך אלי חיוך מקסים, אמר "אמממממממא!!" משתפך ומתוק
ו..............
המשיך בשלו (אין מספיק סימני קריאה בשביל התחושה שלי)
שיחק כ"כ נהדר, הסתדר מצויין עם הגדולים, הקטנים.
האימהות שנשארו בגן או שהוזעקו לגן, לא הבינו למה חזרתי,
המבשלת הגישה לי מיים קרים וארוחת צהריים, אולי נראיתי חיוורת.
ואני, חזרתי כי דאגתי לו
וגם כי הסתובבתי כמו זומבי
קניתי שתי חולצות (אני קונה בגדים רק אם הבגדים ממש קרועים
ועכשיו קניתי פשוט סתם. ) סתם קניתי. למלא חלל.
זה לא שאין לי מה לעשות , יש לי המון , עבודה, לימודים, בית...
אבל אני צריכה זמן הסתגלות לגן
יש עוד ילדים שככה מסתדרים בגן אחרי שנתיים וחצי בצמר גפן עם אמא
הכי זמינה שבעולם?
יש עוד אימהות כפויות טובה כמוני ? שקשה להן והמחנק בגרון
מרב אושר- כי הינה התוצאה של האהבה,
גם מרב צער- הילד מסתדר מצויין גם בלעדיי.