על ידי סחוטה* » 30 אפריל 2020, 11:09
מרגישה שאני חייבת להגיד פה כמה מילים על בשמת.
הגעתי לבאופן לראשונה לפני שנה וחצי, בלי להכיר את האתר, הכותבות או הדינמיקה. הייתי אחרי אובדן הריון, המומה ודאובה וכואבת ופגועה. חיפשתי משהו - עצה, תמיכה, אוזן קשבת, משהו. אפילו לא ידעתי מה.
ופגשתי את בשמת. בלי לדעת שהיא אושייה באתר, בלי להכיר אותה ואת מצבה. והיא התגייסה. התגייסה לטובתי. ובדרך אהובה עליי, שחסרה לי מאוד מאז שאיבדתי את סבתי לפני שנים: פידבק חד, רהוט, בהיר, לא מעגל פינות, לא מתייפייף, ישיר עד להכאיב (במסקנותיו) - וכזה שברור לכל שהוא מגיע ממקום של אכפתיות, של נתינה, של אהבה.
וואוו, כמה שהייתי זקוקה לזה.
והתוצאה של המפגש הזה, עם בשמת והצוות הנשי האדיר שנמצא כאן - תגידו Game Changer, Life Changer, איזה שם שלא תבחרו לדבר הזה. פשוט משנה חיים.
איזו נתינה מטורפת, חשבתי, היא לא מכירה אותי בכלל. היא מקדישה את הזמן, את המחשבה שלה, מגייסת את ההיגיון הבריא שלה לטובתי כי היא באמת, באמת, ״משום מה״ רוצה לעזור לי.
ובשמת - אני חייבת לה, קודם כל, את זה שהורדתי את אותו ״משום מה״ מהלקסיקון שלי.
את התפיסה שהתחדדה אצלי, שאני ראויה לעזרה הזו, וראויה בכלל.
דמיינתי אותה כמו חכמת השבט: יושבת ליד המדורה, וכולנו פה, הנזקקות, השואלות, המתלבטות, עומדות לפתחה, מבקשות עצה, יושבות איתה וקמות מהצד השני עם עיניים קצת יותר פתוחות ולב שהולך ומתרחב.
ועכשיו - עלינו להמשיך להרבות את הטוב בעולם. משימה שהפכה להיות כפולה ומכופלת, כי זו שהרבתה טוב איננה עוד.
נוחי בשלום, נפש יקרה, טובה ומיטיבה. שולחת לך את רגשי תודתי מלווים באהבתי הכנה אותך, על אף שמעולם לא נפגשנו.
מרגישה שאני חייבת להגיד פה כמה מילים על בשמת.
הגעתי לבאופן לראשונה לפני שנה וחצי, בלי להכיר את האתר, הכותבות או הדינמיקה. הייתי אחרי אובדן הריון, המומה ודאובה וכואבת ופגועה. חיפשתי משהו - עצה, תמיכה, אוזן קשבת, משהו. אפילו לא ידעתי מה.
ופגשתי את בשמת. בלי לדעת שהיא אושייה באתר, בלי להכיר אותה ואת מצבה. והיא התגייסה. התגייסה לטובתי. ובדרך אהובה עליי, שחסרה לי מאוד מאז שאיבדתי את סבתי לפני שנים: פידבק חד, רהוט, בהיר, לא מעגל פינות, לא מתייפייף, ישיר עד להכאיב (במסקנותיו) - וכזה שברור לכל שהוא מגיע ממקום של אכפתיות, של נתינה, של אהבה.
וואוו, כמה שהייתי זקוקה לזה.
והתוצאה של המפגש הזה, עם בשמת והצוות הנשי האדיר שנמצא כאן - תגידו Game Changer, Life Changer, איזה שם שלא תבחרו לדבר הזה. פשוט משנה חיים.
איזו נתינה מטורפת, חשבתי, היא לא מכירה אותי בכלל. היא מקדישה את הזמן, את המחשבה שלה, מגייסת את ההיגיון הבריא שלה לטובתי כי היא באמת, באמת, ״משום מה״ רוצה לעזור לי.
ובשמת - אני חייבת לה, קודם כל, את זה שהורדתי את אותו ״משום מה״ מהלקסיקון שלי.
את התפיסה שהתחדדה אצלי, שאני ראויה לעזרה הזו, וראויה בכלל.
דמיינתי אותה כמו חכמת השבט: יושבת ליד המדורה, וכולנו פה, הנזקקות, השואלות, המתלבטות, עומדות לפתחה, מבקשות עצה, יושבות איתה וקמות מהצד השני עם עיניים קצת יותר פתוחות ולב שהולך ומתרחב.
ועכשיו - עלינו להמשיך להרבות את הטוב בעולם. משימה שהפכה להיות כפולה ומכופלת, כי זו שהרבתה טוב איננה עוד.
נוחי בשלום, נפש יקרה, טובה ומיטיבה. שולחת לך את רגשי תודתי מלווים באהבתי הכנה אותך, על אף שמעולם לא נפגשנו.