ק שלום.
קודם כל, זה נורמלי, ברור שיש ילדים כאלה. (-:
מעבר לזה, "ילדים בני גילה" הם באופן כללי לא החברה הטובה לילדים קטנים בכלל. עדיף תערובת של גדולים יותר וקטנים יותר ומעט ילדים.
עכשיו, לגבי ההשווצה באוזני אמהות: שני דברים מעניינים אותי לגבי מה שאמרת.
האחד, האם בגן בחנו הרבה, הכניסו לה את הרעיון שהערך שלה בעיני המבוגרים ייקבע לפי הידע והחוכמה שלה? האם הרגילו אותה לקבל שבחים ותשומת לב על למדנות ו"התקדמות" בכל תחום ע"י המבוגרים? (בגן או שיש אנשים אחרים בחייכם שמנסים לכוון אותה לזה)
השני, האם את בטוחה שהיא אכן "משוויצה בידיעותיה באוזני האמהות"? כלומר, זה נשמע לי תיאור שכל כך מציג באור שלילי משהו שיכול להיות פרשנות לא נכונה למעשיה, שכל פעם שאני נתקלת בתיאור מהסוג הזה, בלי שאני בעצמי ראיתי וגיבשתי את המחשבות שלי, אני תמיד מטילה ספק ושואלת את עצמי (ואותך, עכשיו), האם זה באמת כך? אולי יש דרך לא שלילית לפרש את מעשיה? אולי היא מאוד מתלהבת ללמוד דברים חדשים? במיוחד עכשיו שאף אחד לא מכריח אותה? אולי יש לה סקרנות טבעית גדולה והיא מרגישה צורך גדול לשתף אחרים בזה? אולי היא מרגישה שהאמהות בגינה הן קהל אוהד בדיוק לזה?
עוד דבר שאולי ואולי לא קשור לזה: כתבת
אני מתחננת בפניה שתפסיק ללמוד
למה?
זה דבר טבעי לגמרי לגמרי, לילדה בגילה להתעניין בלימוד. בגיל הזה היא סופגת כל כך הרבה, הכל מעניין אותה.
אז אני מתעניינת: למה את קוראת "ללמוד"? מה הילדה עושה כל היום? היא קוראת ספרים? היא עורכת ניסויים בחומרים? מה בדיוק?
לעומת זאת, לא נראה לי טבעי להתחנן בפניה, ולא נראה לי טבעי לרצות שילדה בגילה תפסיק ללמוד. תיכף אסביר את שניהם.
אם כי לא ברור לי למה הכוונה, אז אולי אם תבהירי אני אשנה את דעתי.
לרצות ש"תפסיק ללמוד" נשמע באוזניים שלי כמו "אל תהיי סקרנית כל כך! אל תרצי לדעת דברים! אל תהיי חכמה! אל תדעי דברים חדשים! אל תתענייני בכל דבר כל כך!"
וזה - ממש ממש מוזר לי.
אז אולי ממש הבנתי אותך לא נכון, אולי תוכלי קצת לפרט?
כפי שכתבתי, לא נראה לי טבעי להתחנן. להתחנן בפני ילדה בת חמש בכלל נראה לי לא מומלץ. אם משהו במה שהיא עושה לא מוצא חן בעינייך, אז לנסות להכריח אותה להפסיק באמצעות לחץ מכל סוג, לא נראה לי רעיון טוב. עוד יותר - כשזה לחץ שמעמיד אותך, האמא, במקום של חולשה בפני הילדה הקטנה שלך. את כאילו הופכת אותה לזאת שקובעת בחיים שלכן, וזה יכול לגרום לילדה לחוסר ביטחון, לחרדות שאמא היא לא המשענת שלה אלא דמות שכורעת ברך לפניה, כאילו.
אם כבר רוצים שהיא תפסיק לעשות משהו שאת לא רוצה שהיא תעשה, יותר טוב, לדעתי, לנסות לעניין אותה פשוט במשהו אחר, שהיית מעוניינת שהיא תקדיש גם לו תשומת לב. משהו כיפי, משהו ביחד איתך אולי. אם כי, אני לא יכולה לחשוב על שום סוג של פעילות שילדה שאוהבת ללמוד לא תפיק ממנו ערך לימודי P-:
עכשיו אני רוצה לקשר את הסיפור שלך על האמהות האחרות, לסיפור שלך על התחנונים שתפסיק ללמוד: אולי הילדה מרגישה שאת מאוד לא מרוצה מהפעילות שהיא הכי אוהבת, שהכי מעניינת אותה וגורמת לה הנאה, וזה גורם לה צער ואי בטחון? והיא מחפשת מבוגרים אחרים, שכן יאשרו לה שזה בסדר ללמוד, וזה בסדר לדעת, וזה בסדר לעשות את מה שהיא רוצה לעשות?
סימן שאלה ועוד סימן שאלה ועוד?
אני לוקחת בחשבון שאולי המלים שכתבת לא מייצגות בעצם את מה שניסית לומר, ושאני לקחתי אותן וראיתי מציאות שונה לגמרי ממה שבאמת. אז אם דבר מכל מה שכתבתי לא מתחבר לך לכלום, אז כמובן את יכולה ומוזמנת לתקן את ההבנה שלי.
יש בהחלט ילדים "מדענים" כאלה. הם לא ממש מעוניינים בחברים, אבל הם מאוד מאוד מעוניינים לחקור וללמוד על העולם שמסביבם! הידע מרתק אותם. לשאול שאלות ולחפש תשובות - מרתק אותם. הם רוצים פרטנרים לאתגרים האלה, להנאה הזאת.
אם היא כזאת, רוב בני גילה לא יעניינו אותה! זה טבעי מאוד.
וזה מביא אותי לעניין החברתי:
בחינוך הביתי, אנחנו חושבים ש"חברים" יכולים להיות בכל גיל. גם מדען בן 70 יכול להתענג על שיחה עם חקרנית בת 5, לדבר איתה על מה שמעניין את שניהם...
לגבי הלימוד, אנחנו בעצם חושבים ש"העולם הוא הכיתה שלי והחיים הם תוכנית הלימודים" (יש לנו חולצות כאלה בבית (-: ). כלומר, אין דבר כזה "להפסיק ללמוד" כי אנחנו
לומדים כל הזמן ומכל דבר! גם אני. גם את. הי, היום למדתי למסוק זיתים לראשונה בחיי, וגם ראיתי בית בד מבפנים לראשונה בחיי! למדתי המון והיה מעניין וכיף לא נורמלי.
לי כיף ללמוד, מה שלא מפליא כל כך כי - הפלא ופלא - אני מדענית D-:
אז אולי הילדה המיוחדת והמדהימה שלך זקוקה לחברים ברמה שלה. הם לא חייבים להיות בני גילה, אבל כדאי שהם יהיו סקרנים וחקרנים ושואפי ידע.
היא בסדר גמור כמו שהיא. יש לה אופי משלה, תחומי עניין משלה, וגם ידעה איזו אמא "להגריל" לעצמה: אוהבת, חוקרת, שמה סימני שאלה, לא מפחדת לעשות דברים בדרך המיוחדת שלה (למשל, חינוך ביתי), אמיצה לעשות צעדים גם אם עולים בה פחדים לגביהם, תומכת בילדה שלה להעניק לה את החופש והמרחב והאהבה שהיא ראויה להם.
הילדה היא מי שמנחה אותנו בשאלה, האם אנחנו ממלאים את צרכיה. לפי תיאורך, צרכיה החברתיים מתמלאים. הם לא יותר גדולים ממה שאת מספקת, בשלב זה של חייה. יופי
ק שלום.
קודם כל, זה נורמלי, ברור שיש ילדים כאלה. (-:
מעבר לזה, "ילדים בני גילה" הם באופן כללי לא החברה הטובה לילדים קטנים בכלל. עדיף תערובת של גדולים יותר וקטנים יותר ומעט ילדים.
עכשיו, לגבי ההשווצה באוזני אמהות: שני דברים מעניינים אותי לגבי מה שאמרת.
האחד, האם בגן בחנו הרבה, הכניסו לה את הרעיון שהערך שלה בעיני המבוגרים ייקבע לפי הידע והחוכמה שלה? האם הרגילו אותה לקבל שבחים ותשומת לב על למדנות ו"התקדמות" בכל תחום ע"י המבוגרים? (בגן או שיש אנשים אחרים בחייכם שמנסים לכוון אותה לזה)
השני, האם את בטוחה שהיא אכן "משוויצה בידיעותיה באוזני האמהות"? כלומר, זה נשמע לי תיאור שכל כך מציג באור שלילי משהו שיכול להיות פרשנות לא נכונה למעשיה, שכל פעם שאני נתקלת בתיאור מהסוג הזה, בלי שאני בעצמי ראיתי וגיבשתי את המחשבות שלי, אני תמיד מטילה ספק ושואלת את עצמי (ואותך, עכשיו), האם זה באמת כך? אולי יש דרך לא שלילית לפרש את מעשיה? אולי היא מאוד מתלהבת ללמוד דברים חדשים? במיוחד עכשיו שאף אחד לא מכריח אותה? אולי יש לה סקרנות טבעית גדולה והיא מרגישה צורך גדול לשתף אחרים בזה? אולי היא מרגישה שהאמהות בגינה הן קהל אוהד בדיוק לזה?
עוד דבר שאולי ואולי לא קשור לזה: כתבת
[u]אני מתחננת בפניה שתפסיק ללמוד[/u]
למה?
זה דבר טבעי לגמרי לגמרי, לילדה בגילה להתעניין בלימוד. בגיל הזה היא סופגת כל כך הרבה, הכל מעניין אותה.
אז אני מתעניינת: למה את קוראת "ללמוד"? מה הילדה עושה כל היום? היא קוראת ספרים? היא עורכת ניסויים בחומרים? מה בדיוק?
לעומת זאת, לא נראה לי טבעי להתחנן בפניה, ולא נראה לי טבעי לרצות שילדה בגילה תפסיק ללמוד. תיכף אסביר את שניהם.
אם כי לא ברור לי למה הכוונה, אז אולי אם תבהירי אני אשנה את דעתי.
לרצות ש"תפסיק ללמוד" נשמע באוזניים שלי כמו "אל תהיי סקרנית כל כך! אל תרצי לדעת דברים! אל תהיי חכמה! אל תדעי דברים חדשים! אל תתענייני בכל דבר כל כך!"
וזה - ממש ממש מוזר לי.
אז אולי ממש הבנתי אותך לא נכון, אולי תוכלי קצת לפרט?
כפי שכתבתי, לא נראה לי טבעי להתחנן. להתחנן בפני ילדה בת חמש בכלל נראה לי לא מומלץ. אם משהו במה שהיא עושה לא מוצא חן בעינייך, אז לנסות להכריח אותה להפסיק באמצעות לחץ מכל סוג, לא נראה לי רעיון טוב. עוד יותר - כשזה לחץ שמעמיד אותך, האמא, במקום של חולשה בפני הילדה הקטנה שלך. את כאילו הופכת אותה לזאת שקובעת בחיים שלכן, וזה יכול לגרום לילדה לחוסר ביטחון, לחרדות שאמא היא לא המשענת שלה אלא דמות שכורעת ברך לפניה, כאילו.
אם כבר רוצים שהיא תפסיק לעשות משהו שאת לא רוצה שהיא תעשה, יותר טוב, לדעתי, לנסות לעניין אותה פשוט במשהו אחר, שהיית מעוניינת שהיא תקדיש גם לו תשומת לב. משהו כיפי, משהו ביחד איתך אולי. אם כי, אני לא יכולה לחשוב על שום סוג של פעילות שילדה שאוהבת ללמוד לא תפיק ממנו ערך לימודי P-:
עכשיו אני רוצה לקשר את הסיפור שלך על האמהות האחרות, לסיפור שלך על התחנונים שתפסיק ללמוד: אולי הילדה מרגישה שאת מאוד לא מרוצה מהפעילות שהיא הכי אוהבת, שהכי מעניינת אותה וגורמת לה הנאה, וזה גורם לה צער ואי בטחון? והיא מחפשת מבוגרים אחרים, שכן יאשרו לה שזה בסדר ללמוד, וזה בסדר לדעת, וזה בסדר לעשות את מה שהיא רוצה לעשות?
סימן שאלה ועוד סימן שאלה ועוד?
אני לוקחת בחשבון שאולי המלים שכתבת לא מייצגות בעצם את מה שניסית לומר, ושאני לקחתי אותן וראיתי מציאות שונה לגמרי ממה שבאמת. אז אם דבר מכל מה שכתבתי לא מתחבר לך לכלום, אז כמובן את יכולה ומוזמנת לתקן את ההבנה שלי.
יש בהחלט ילדים "מדענים" כאלה. הם לא ממש מעוניינים בחברים, אבל הם מאוד מאוד מעוניינים לחקור וללמוד על העולם שמסביבם! הידע מרתק אותם. לשאול שאלות ולחפש תשובות - מרתק אותם. הם רוצים פרטנרים לאתגרים האלה, להנאה הזאת.
אם היא כזאת, רוב בני גילה לא יעניינו אותה! זה טבעי מאוד.
וזה מביא אותי לעניין החברתי:
בחינוך הביתי, אנחנו חושבים ש"חברים" יכולים להיות בכל גיל. גם מדען בן 70 יכול להתענג על שיחה עם חקרנית בת 5, לדבר איתה על מה שמעניין את שניהם...
לגבי הלימוד, אנחנו בעצם חושבים ש"העולם הוא הכיתה שלי והחיים הם תוכנית הלימודים" (יש לנו חולצות כאלה בבית (-: ). כלומר, אין דבר כזה "להפסיק ללמוד" כי אנחנו [po]לומדים כל הזמן[/po] ומכל דבר! גם אני. גם את. הי, היום למדתי למסוק זיתים לראשונה בחיי, וגם ראיתי בית בד מבפנים לראשונה בחיי! למדתי המון והיה מעניין וכיף לא נורמלי.
לי כיף ללמוד, מה שלא מפליא כל כך כי - הפלא ופלא - אני מדענית D-:
אז אולי הילדה המיוחדת והמדהימה שלך זקוקה לחברים ברמה שלה. הם לא חייבים להיות בני גילה, אבל כדאי שהם יהיו סקרנים וחקרנים ושואפי ידע.
היא בסדר גמור כמו שהיא. יש לה אופי משלה, תחומי עניין משלה, וגם ידעה איזו אמא "להגריל" לעצמה: אוהבת, חוקרת, שמה סימני שאלה, לא מפחדת לעשות דברים בדרך המיוחדת שלה (למשל, חינוך ביתי), אמיצה לעשות צעדים גם אם עולים בה פחדים לגביהם, תומכת בילדה שלה להעניק לה את החופש והמרחב והאהבה שהיא ראויה להם.
הילדה היא מי שמנחה אותנו בשאלה, האם אנחנו ממלאים את צרכיה. לפי תיאורך, צרכיה החברתיים מתמלאים. הם לא יותר גדולים ממה שאת מספקת, בשלב זה של חייה. יופי {@