לבטים בנושאים חברתיים
לבטים בנושאים חברתיים
בשמת, אם אפשר התייעצות קטנה (בעיקר אני מקוה לשמוע: זה נורמלי, יש כאלה)
ביתי בת 5 איתי בבית מגיל 0 חוץ משנה שעברה (גיל 4.5-3.5) שהיתה בגן מסיבות שונות.
כשהיתה בגן היתי רגועה שמהבחינה החברתית היא מכוסה, ועכשיו שאנחנו שוב בבית נראה לי כאילו אין לה שום עניין בחברה בת גילה. היא לא מבקשת להתראות איתם, וכשהיא פוגשת ברחוב מישהו שאי פעם שיחקה איתו (יש לה זיכרון מדהים) היא רק קוראת לו, ומנופפת לו ומיד ממשיכה איתי, כך גם בגן שעשועים בכלל לא מנסה להשתלב במשחקים עם בני גילה, תמיד מעדיפה להשויץ בידיעותיה בפני האמהות (למרבה המבוכה שלי, חושבים שכל היום אני יושבת עליה שתלמד בעוד ההפך הוא הנכון - אני מתחננת בפניה שתפסיק ללמוד...).
אני מנסה ליזום מפגשים אחרי הצהריים אבל אין לה עניין ולכן רק בנות מסויימות היא מסכימה להזמין וזה לרוב לא מסתדר, אז הקשרים כבר לגמרי התרופפו ולא נראה שזה מפריע לה כלל.
אני מתייעצת כאן, כי אני יודעת שלא אקבל כאן תשובות בסגנון של זה לא תקין כבר עדיף גן זה מזיק וכו'.
רק אציין שבשבוע הקרוב לא יהיה לי אינטרנט (עד יום ה') אבל זה יושב לי על הלב ורציתי להתיעץ, אז אקרא את התגובה ביום ה' (ואם יהיו לך שאלות אמשיך אז.
תודה, אני מאוד מעריכה את ראייתך הרחבה ותשובותיך
ביתי בת 5 איתי בבית מגיל 0 חוץ משנה שעברה (גיל 4.5-3.5) שהיתה בגן מסיבות שונות.
כשהיתה בגן היתי רגועה שמהבחינה החברתית היא מכוסה, ועכשיו שאנחנו שוב בבית נראה לי כאילו אין לה שום עניין בחברה בת גילה. היא לא מבקשת להתראות איתם, וכשהיא פוגשת ברחוב מישהו שאי פעם שיחקה איתו (יש לה זיכרון מדהים) היא רק קוראת לו, ומנופפת לו ומיד ממשיכה איתי, כך גם בגן שעשועים בכלל לא מנסה להשתלב במשחקים עם בני גילה, תמיד מעדיפה להשויץ בידיעותיה בפני האמהות (למרבה המבוכה שלי, חושבים שכל היום אני יושבת עליה שתלמד בעוד ההפך הוא הנכון - אני מתחננת בפניה שתפסיק ללמוד...).
אני מנסה ליזום מפגשים אחרי הצהריים אבל אין לה עניין ולכן רק בנות מסויימות היא מסכימה להזמין וזה לרוב לא מסתדר, אז הקשרים כבר לגמרי התרופפו ולא נראה שזה מפריע לה כלל.
אני מתייעצת כאן, כי אני יודעת שלא אקבל כאן תשובות בסגנון של זה לא תקין כבר עדיף גן זה מזיק וכו'.
רק אציין שבשבוע הקרוב לא יהיה לי אינטרנט (עד יום ה') אבל זה יושב לי על הלב ורציתי להתיעץ, אז אקרא את התגובה ביום ה' (ואם יהיו לך שאלות אמשיך אז.
תודה, אני מאוד מעריכה את ראייתך הרחבה ותשובותיך
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
לבטים בנושאים חברתיים
ק שלום.
קודם כל, זה נורמלי, ברור שיש ילדים כאלה. (-:
מעבר לזה, "ילדים בני גילה" הם באופן כללי לא החברה הטובה לילדים קטנים בכלל. עדיף תערובת של גדולים יותר וקטנים יותר ומעט ילדים.
עכשיו, לגבי ההשווצה באוזני אמהות: שני דברים מעניינים אותי לגבי מה שאמרת.
האחד, האם בגן בחנו הרבה, הכניסו לה את הרעיון שהערך שלה בעיני המבוגרים ייקבע לפי הידע והחוכמה שלה? האם הרגילו אותה לקבל שבחים ותשומת לב על למדנות ו"התקדמות" בכל תחום ע"י המבוגרים? (בגן או שיש אנשים אחרים בחייכם שמנסים לכוון אותה לזה)
השני, האם את בטוחה שהיא אכן "משוויצה בידיעותיה באוזני האמהות"? כלומר, זה נשמע לי תיאור שכל כך מציג באור שלילי משהו שיכול להיות פרשנות לא נכונה למעשיה, שכל פעם שאני נתקלת בתיאור מהסוג הזה, בלי שאני בעצמי ראיתי וגיבשתי את המחשבות שלי, אני תמיד מטילה ספק ושואלת את עצמי (ואותך, עכשיו), האם זה באמת כך? אולי יש דרך לא שלילית לפרש את מעשיה? אולי היא מאוד מתלהבת ללמוד דברים חדשים? במיוחד עכשיו שאף אחד לא מכריח אותה? אולי יש לה סקרנות טבעית גדולה והיא מרגישה צורך גדול לשתף אחרים בזה? אולי היא מרגישה שהאמהות בגינה הן קהל אוהד בדיוק לזה?
עוד דבר שאולי ואולי לא קשור לזה: כתבת
אני מתחננת בפניה שתפסיק ללמוד
למה?
זה דבר טבעי לגמרי לגמרי, לילדה בגילה להתעניין בלימוד. בגיל הזה היא סופגת כל כך הרבה, הכל מעניין אותה.
אז אני מתעניינת: למה את קוראת "ללמוד"? מה הילדה עושה כל היום? היא קוראת ספרים? היא עורכת ניסויים בחומרים? מה בדיוק?
לעומת זאת, לא נראה לי טבעי להתחנן בפניה, ולא נראה לי טבעי לרצות שילדה בגילה תפסיק ללמוד. תיכף אסביר את שניהם.
אם כי לא ברור לי למה הכוונה, אז אולי אם תבהירי אני אשנה את דעתי.
לרצות ש"תפסיק ללמוד" נשמע באוזניים שלי כמו "אל תהיי סקרנית כל כך! אל תרצי לדעת דברים! אל תהיי חכמה! אל תדעי דברים חדשים! אל תתענייני בכל דבר כל כך!"
וזה - ממש ממש מוזר לי.
אז אולי ממש הבנתי אותך לא נכון, אולי תוכלי קצת לפרט?
כפי שכתבתי, לא נראה לי טבעי להתחנן. להתחנן בפני ילדה בת חמש בכלל נראה לי לא מומלץ. אם משהו במה שהיא עושה לא מוצא חן בעינייך, אז לנסות להכריח אותה להפסיק באמצעות לחץ מכל סוג, לא נראה לי רעיון טוב. עוד יותר - כשזה לחץ שמעמיד אותך, האמא, במקום של חולשה בפני הילדה הקטנה שלך. את כאילו הופכת אותה לזאת שקובעת בחיים שלכן, וזה יכול לגרום לילדה לחוסר ביטחון, לחרדות שאמא היא לא המשענת שלה אלא דמות שכורעת ברך לפניה, כאילו.
אם כבר רוצים שהיא תפסיק לעשות משהו שאת לא רוצה שהיא תעשה, יותר טוב, לדעתי, לנסות לעניין אותה פשוט במשהו אחר, שהיית מעוניינת שהיא תקדיש גם לו תשומת לב. משהו כיפי, משהו ביחד איתך אולי. אם כי, אני לא יכולה לחשוב על שום סוג של פעילות שילדה שאוהבת ללמוד לא תפיק ממנו ערך לימודי P-:
עכשיו אני רוצה לקשר את הסיפור שלך על האמהות האחרות, לסיפור שלך על התחנונים שתפסיק ללמוד: אולי הילדה מרגישה שאת מאוד לא מרוצה מהפעילות שהיא הכי אוהבת, שהכי מעניינת אותה וגורמת לה הנאה, וזה גורם לה צער ואי בטחון? והיא מחפשת מבוגרים אחרים, שכן יאשרו לה שזה בסדר ללמוד, וזה בסדר לדעת, וזה בסדר לעשות את מה שהיא רוצה לעשות?
סימן שאלה ועוד סימן שאלה ועוד?
אני לוקחת בחשבון שאולי המלים שכתבת לא מייצגות בעצם את מה שניסית לומר, ושאני לקחתי אותן וראיתי מציאות שונה לגמרי ממה שבאמת. אז אם דבר מכל מה שכתבתי לא מתחבר לך לכלום, אז כמובן את יכולה ומוזמנת לתקן את ההבנה שלי.
יש בהחלט ילדים "מדענים" כאלה. הם לא ממש מעוניינים בחברים, אבל הם מאוד מאוד מעוניינים לחקור וללמוד על העולם שמסביבם! הידע מרתק אותם. לשאול שאלות ולחפש תשובות - מרתק אותם. הם רוצים פרטנרים לאתגרים האלה, להנאה הזאת.
אם היא כזאת, רוב בני גילה לא יעניינו אותה! זה טבעי מאוד.
וזה מביא אותי לעניין החברתי:
בחינוך הביתי, אנחנו חושבים ש"חברים" יכולים להיות בכל גיל. גם מדען בן 70 יכול להתענג על שיחה עם חקרנית בת 5, לדבר איתה על מה שמעניין את שניהם...
לגבי הלימוד, אנחנו בעצם חושבים ש"העולם הוא הכיתה שלי והחיים הם תוכנית הלימודים" (יש לנו חולצות כאלה בבית (-: ). כלומר, אין דבר כזה "להפסיק ללמוד" כי אנחנו לומדים כל הזמן ומכל דבר! גם אני. גם את. הי, היום למדתי למסוק זיתים לראשונה בחיי, וגם ראיתי בית בד מבפנים לראשונה בחיי! למדתי המון והיה מעניין וכיף לא נורמלי.
לי כיף ללמוד, מה שלא מפליא כל כך כי - הפלא ופלא - אני מדענית D-:
אז אולי הילדה המיוחדת והמדהימה שלך זקוקה לחברים ברמה שלה. הם לא חייבים להיות בני גילה, אבל כדאי שהם יהיו סקרנים וחקרנים ושואפי ידע.
היא בסדר גמור כמו שהיא. יש לה אופי משלה, תחומי עניין משלה, וגם ידעה איזו אמא "להגריל" לעצמה: אוהבת, חוקרת, שמה סימני שאלה, לא מפחדת לעשות דברים בדרך המיוחדת שלה (למשל, חינוך ביתי), אמיצה לעשות צעדים גם אם עולים בה פחדים לגביהם, תומכת בילדה שלה להעניק לה את החופש והמרחב והאהבה שהיא ראויה להם.
הילדה היא מי שמנחה אותנו בשאלה, האם אנחנו ממלאים את צרכיה. לפי תיאורך, צרכיה החברתיים מתמלאים. הם לא יותר גדולים ממה שאת מספקת, בשלב זה של חייה. יופי
קודם כל, זה נורמלי, ברור שיש ילדים כאלה. (-:
מעבר לזה, "ילדים בני גילה" הם באופן כללי לא החברה הטובה לילדים קטנים בכלל. עדיף תערובת של גדולים יותר וקטנים יותר ומעט ילדים.
עכשיו, לגבי ההשווצה באוזני אמהות: שני דברים מעניינים אותי לגבי מה שאמרת.
האחד, האם בגן בחנו הרבה, הכניסו לה את הרעיון שהערך שלה בעיני המבוגרים ייקבע לפי הידע והחוכמה שלה? האם הרגילו אותה לקבל שבחים ותשומת לב על למדנות ו"התקדמות" בכל תחום ע"י המבוגרים? (בגן או שיש אנשים אחרים בחייכם שמנסים לכוון אותה לזה)
השני, האם את בטוחה שהיא אכן "משוויצה בידיעותיה באוזני האמהות"? כלומר, זה נשמע לי תיאור שכל כך מציג באור שלילי משהו שיכול להיות פרשנות לא נכונה למעשיה, שכל פעם שאני נתקלת בתיאור מהסוג הזה, בלי שאני בעצמי ראיתי וגיבשתי את המחשבות שלי, אני תמיד מטילה ספק ושואלת את עצמי (ואותך, עכשיו), האם זה באמת כך? אולי יש דרך לא שלילית לפרש את מעשיה? אולי היא מאוד מתלהבת ללמוד דברים חדשים? במיוחד עכשיו שאף אחד לא מכריח אותה? אולי יש לה סקרנות טבעית גדולה והיא מרגישה צורך גדול לשתף אחרים בזה? אולי היא מרגישה שהאמהות בגינה הן קהל אוהד בדיוק לזה?
עוד דבר שאולי ואולי לא קשור לזה: כתבת
אני מתחננת בפניה שתפסיק ללמוד
למה?
זה דבר טבעי לגמרי לגמרי, לילדה בגילה להתעניין בלימוד. בגיל הזה היא סופגת כל כך הרבה, הכל מעניין אותה.
אז אני מתעניינת: למה את קוראת "ללמוד"? מה הילדה עושה כל היום? היא קוראת ספרים? היא עורכת ניסויים בחומרים? מה בדיוק?
לעומת זאת, לא נראה לי טבעי להתחנן בפניה, ולא נראה לי טבעי לרצות שילדה בגילה תפסיק ללמוד. תיכף אסביר את שניהם.
אם כי לא ברור לי למה הכוונה, אז אולי אם תבהירי אני אשנה את דעתי.
לרצות ש"תפסיק ללמוד" נשמע באוזניים שלי כמו "אל תהיי סקרנית כל כך! אל תרצי לדעת דברים! אל תהיי חכמה! אל תדעי דברים חדשים! אל תתענייני בכל דבר כל כך!"
וזה - ממש ממש מוזר לי.
אז אולי ממש הבנתי אותך לא נכון, אולי תוכלי קצת לפרט?
כפי שכתבתי, לא נראה לי טבעי להתחנן. להתחנן בפני ילדה בת חמש בכלל נראה לי לא מומלץ. אם משהו במה שהיא עושה לא מוצא חן בעינייך, אז לנסות להכריח אותה להפסיק באמצעות לחץ מכל סוג, לא נראה לי רעיון טוב. עוד יותר - כשזה לחץ שמעמיד אותך, האמא, במקום של חולשה בפני הילדה הקטנה שלך. את כאילו הופכת אותה לזאת שקובעת בחיים שלכן, וזה יכול לגרום לילדה לחוסר ביטחון, לחרדות שאמא היא לא המשענת שלה אלא דמות שכורעת ברך לפניה, כאילו.
אם כבר רוצים שהיא תפסיק לעשות משהו שאת לא רוצה שהיא תעשה, יותר טוב, לדעתי, לנסות לעניין אותה פשוט במשהו אחר, שהיית מעוניינת שהיא תקדיש גם לו תשומת לב. משהו כיפי, משהו ביחד איתך אולי. אם כי, אני לא יכולה לחשוב על שום סוג של פעילות שילדה שאוהבת ללמוד לא תפיק ממנו ערך לימודי P-:
עכשיו אני רוצה לקשר את הסיפור שלך על האמהות האחרות, לסיפור שלך על התחנונים שתפסיק ללמוד: אולי הילדה מרגישה שאת מאוד לא מרוצה מהפעילות שהיא הכי אוהבת, שהכי מעניינת אותה וגורמת לה הנאה, וזה גורם לה צער ואי בטחון? והיא מחפשת מבוגרים אחרים, שכן יאשרו לה שזה בסדר ללמוד, וזה בסדר לדעת, וזה בסדר לעשות את מה שהיא רוצה לעשות?
סימן שאלה ועוד סימן שאלה ועוד?
אני לוקחת בחשבון שאולי המלים שכתבת לא מייצגות בעצם את מה שניסית לומר, ושאני לקחתי אותן וראיתי מציאות שונה לגמרי ממה שבאמת. אז אם דבר מכל מה שכתבתי לא מתחבר לך לכלום, אז כמובן את יכולה ומוזמנת לתקן את ההבנה שלי.
יש בהחלט ילדים "מדענים" כאלה. הם לא ממש מעוניינים בחברים, אבל הם מאוד מאוד מעוניינים לחקור וללמוד על העולם שמסביבם! הידע מרתק אותם. לשאול שאלות ולחפש תשובות - מרתק אותם. הם רוצים פרטנרים לאתגרים האלה, להנאה הזאת.
אם היא כזאת, רוב בני גילה לא יעניינו אותה! זה טבעי מאוד.
וזה מביא אותי לעניין החברתי:
בחינוך הביתי, אנחנו חושבים ש"חברים" יכולים להיות בכל גיל. גם מדען בן 70 יכול להתענג על שיחה עם חקרנית בת 5, לדבר איתה על מה שמעניין את שניהם...
לגבי הלימוד, אנחנו בעצם חושבים ש"העולם הוא הכיתה שלי והחיים הם תוכנית הלימודים" (יש לנו חולצות כאלה בבית (-: ). כלומר, אין דבר כזה "להפסיק ללמוד" כי אנחנו לומדים כל הזמן ומכל דבר! גם אני. גם את. הי, היום למדתי למסוק זיתים לראשונה בחיי, וגם ראיתי בית בד מבפנים לראשונה בחיי! למדתי המון והיה מעניין וכיף לא נורמלי.
לי כיף ללמוד, מה שלא מפליא כל כך כי - הפלא ופלא - אני מדענית D-:
אז אולי הילדה המיוחדת והמדהימה שלך זקוקה לחברים ברמה שלה. הם לא חייבים להיות בני גילה, אבל כדאי שהם יהיו סקרנים וחקרנים ושואפי ידע.
היא בסדר גמור כמו שהיא. יש לה אופי משלה, תחומי עניין משלה, וגם ידעה איזו אמא "להגריל" לעצמה: אוהבת, חוקרת, שמה סימני שאלה, לא מפחדת לעשות דברים בדרך המיוחדת שלה (למשל, חינוך ביתי), אמיצה לעשות צעדים גם אם עולים בה פחדים לגביהם, תומכת בילדה שלה להעניק לה את החופש והמרחב והאהבה שהיא ראויה להם.
הילדה היא מי שמנחה אותנו בשאלה, האם אנחנו ממלאים את צרכיה. לפי תיאורך, צרכיה החברתיים מתמלאים. הם לא יותר גדולים ממה שאת מספקת, בשלב זה של חייה. יופי
לבטים בנושאים חברתיים
שלום בשמת
תודה על המענה.
אענה ראשון ראשון ואחרון אחרון:
בשבוע האחרון היינו בנופש שבו גיליתי שהילדה חברותית מאוד - היא התחברה לכל אחד כמעט בלי הבדל דת גזע וגיל (עם העדפה לנשים) אז מצד שני נרגעתי שיש לה כישורים טובים - היא עשתה זאת בעדינות ובמתיקות אין קץ והתגברה גם על מכשלות שפה (ערבית) מצד שני זה הדאיג אותי כי אולי זה באמת חסר לה?
לגבי ההשווצות, קודם כל מובן שאנחנו חיים בחברה שאפתנית, וגם אנחנו ההורים באמת מתפעלים (אולי יתר על המידה) מהתבונה שלה, אבל גם היא באופייה מאוד תחרותית ויוצרת כלפי הסביבה את הרושם המוטעה שאנחנו עם הילדים בבית בתוך שאפתנות וחתירה למצויינות בעוד ההפך הוא הנכון, אבל זו צרה קטנה, לא חשוב לי לתקן את הרושם הזה במיוחד (זה ממילא ישמע לא אמין...)
אולי היא מרגישה שהאמהות בגינה הן קהל אוהד בדיוק לזה?
אז אם זה מה שהיא מרגישה אני מוכרחה להעמיד אותה על טעותה- בעיני היא הופכת למופע לפעמים- האמהות בדרך כלל לא מנהלות איתה שיחה ומוסיפות משלהן, אלא רק "בוחנות" את ידיעותיה.
לגבי להתחנן בפניה שלא תלמד- השתמשתי במילה המוגזמת להתחנן בכדי לבטא את המצב שבו היא מבקשת ללמוד אנגלית\חשבון\ ערבית ועוד, ואנחנו כל הזמן אומרים לה: "את לא צריכה לדעת את זה בגילך" אבל מובן שבסוף נעתרים לה ונדהמים לראות איך היא קלטה את מה שלימדנו, ומעבר לזה (אם לדוג' משחקת רביעיות כבר מבינה לבד את הטקטיקות וכו')
אז מצד אחד זה נפלא יש לה סקרנות רבה (שמונעת בחלקה על ידי תחרותיות) אבל אני לפעמים חוששת שזה בא על חשבון דברים אחרים- חברה, פעילות גופנית.
ולגבי גיל החברים בחנ"ב, האם את עומדת מאחורי הטענה שלא כל ילד זקוק בהכרח לחברה בת גילו ?
תודה רבה!
ומזל טוב (באיחור מה)
תודה על המענה.
אענה ראשון ראשון ואחרון אחרון:
בשבוע האחרון היינו בנופש שבו גיליתי שהילדה חברותית מאוד - היא התחברה לכל אחד כמעט בלי הבדל דת גזע וגיל (עם העדפה לנשים) אז מצד שני נרגעתי שיש לה כישורים טובים - היא עשתה זאת בעדינות ובמתיקות אין קץ והתגברה גם על מכשלות שפה (ערבית) מצד שני זה הדאיג אותי כי אולי זה באמת חסר לה?
לגבי ההשווצות, קודם כל מובן שאנחנו חיים בחברה שאפתנית, וגם אנחנו ההורים באמת מתפעלים (אולי יתר על המידה) מהתבונה שלה, אבל גם היא באופייה מאוד תחרותית ויוצרת כלפי הסביבה את הרושם המוטעה שאנחנו עם הילדים בבית בתוך שאפתנות וחתירה למצויינות בעוד ההפך הוא הנכון, אבל זו צרה קטנה, לא חשוב לי לתקן את הרושם הזה במיוחד (זה ממילא ישמע לא אמין...)
אולי היא מרגישה שהאמהות בגינה הן קהל אוהד בדיוק לזה?
אז אם זה מה שהיא מרגישה אני מוכרחה להעמיד אותה על טעותה- בעיני היא הופכת למופע לפעמים- האמהות בדרך כלל לא מנהלות איתה שיחה ומוסיפות משלהן, אלא רק "בוחנות" את ידיעותיה.
לגבי להתחנן בפניה שלא תלמד- השתמשתי במילה המוגזמת להתחנן בכדי לבטא את המצב שבו היא מבקשת ללמוד אנגלית\חשבון\ ערבית ועוד, ואנחנו כל הזמן אומרים לה: "את לא צריכה לדעת את זה בגילך" אבל מובן שבסוף נעתרים לה ונדהמים לראות איך היא קלטה את מה שלימדנו, ומעבר לזה (אם לדוג' משחקת רביעיות כבר מבינה לבד את הטקטיקות וכו')
אז מצד אחד זה נפלא יש לה סקרנות רבה (שמונעת בחלקה על ידי תחרותיות) אבל אני לפעמים חוששת שזה בא על חשבון דברים אחרים- חברה, פעילות גופנית.
ולגבי גיל החברים בחנ"ב, האם את עומדת מאחורי הטענה שלא כל ילד זקוק בהכרח לחברה בת גילו ?
תודה רבה!
ומזל טוב (באיחור מה)
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
לבטים בנושאים חברתיים
הי ק!
לגבי החברותיות בנופש - איזה יופי! לדעתי זה סימן שהכל מצויין בתחום הזה, כרגע, וכל מה שאת עושה ממלא את צרכיה.
התרשמתי שלילדה שלך יש פה, ואם היא צריכה יותר חברים או מפגשים, היא בהחלט תגיד לך! לכן, כל עוד היא לא תובעת יותר (אלא, במובן מסוים, פחות), לא נראה לי שנדרש שינוי בתחום זה.
העיקר הוא להקשיב לילדה, כשהיא מביעה את צרכיה, ולדעת שמה שנכון להיום, לא בהכרח יהיה נכון למחר. זה הכל.
לגבי להתחנן בפניה שלא תלמד - השתמשתי במילה המוגזמת להתחנן בכדי לבטא את המצב שבו היא מבקשת ללמוד אנגלית\חשבון\ ערבית ועוד, ואנחנו כל הזמן אומרים לה: "את לא צריכה לדעת את זה בגילך"
האמת, חבל. לדעתי, אין דבר שהיא "לא צריכה לדעת בגילה". אם זה מעניין אותה - אז היא צריכה לדעת... כי היא מתעניינת! אם יש אפשרות ללמד אותה, אחלה. כדאי להיענות לבקשות שלה. כאמור, יש לכם ילדה מאוד מפותחת, מחוננת (אני כותבת בזהירות), סקרנית, רוצה לדעת וללמוד. עכשיו הזמן. עכשיו היא סופגת הכל מצויין, ומה שהיא לומדת עכשיו מתוך עניין וסקרנות אמיתיים - גם יישאר. לי זה נשמע מעולה. חבל לעצור אותה.
מה שכן, זה גם עניין של פרשנות:
נגיד, מה זה "ללמוד אנגלית?" מה זה "אני רוצה ללמוד אנגלית"? זו לשון הבקשה שלה?
אם כן, אני ממש לא רואה מה הבעיה.
הרי היא לא מתכוונת לזה שתשלחו אותה עכשיו לכיתת תיכון שבה היא תשב ותלמד שיעורי אנגלית עם המורה לאנגלית, כיתה של 40 ילדים, תוכנית משרד החינוך, בחינות וציונים. נכון?
היא אומרת משהו כללי.
אז מה רע. הבחירה מה ללמד היא שלכם. אפשר ללמד אותה כמה מלים. אפשר מספרים. אפשר שירים, בכיף. אפשר ללמד אותה את המשפטים הראשונים, לנהל שיחה נחמדה: שלום, בוקר טוב, מה שלומך? מה שמך? שמי כך וכך. בת כמה את? איפה את גרה? וכדומה. מה רע? זה יכול להיות משחק נחמד, עד שנמאס לה. לא מוכרחים ישר לקפוץ ולדמיין ש"ללמוד אנגלית" פירושו עד יום שלישי הבא לדעת אנגלית שוטפת ולקרוא את שייקספיר במקור...
כך כל נושא אחר. כל נושא הוא בסך הכל תווית. מה נכנס מתחת לתווית זה מה שאתם מכניסים ומה שהיא מבקשת.
למה היא רוצה ללמוד ערבית? כי פגשה ערבים ורצתה לתקשר איתם יותר? מצויין. מה רע בזה? ומי יודע כמה זמן זה יחזיק מעמד?
לדעתי, זה לא בא על חשבון חברה כי היא לא מעוניינת בעוד חברה. וכן, יש דבר כזה יותר מדי חברה, לילד שלא רוצה.
לגבי פעילות גופנית: את זה את קובעת. אתם ההורים קובעים מתי יוצאים החוצה ומשחקים, רצים, קופצים ומטפסים. כשיוצאים. ואפשר לרוץ וללמוד באותו זמן (בדוק...) (-: וגם לרכב על אופניים.
זה לא חייב לבוא "על חשבון".
ולגבי גיל החברים בחנ"ב, האם את עומדת מאחורי הטענה שלא כל ילד זקוק בהכרח לחברה בת גילו ?
בהחלט בהחלט! וזה גם תלוי בילד, ובגיל הילד. למשל, בגיל שלוש מעט מאוד ילדים זקוקים לחברה של בני שלוש. ממש ההיפך הוא הנכון. לעומת זאת, בגיל 12 ילדות מאוד שמחות בחברה של בנות 10-14, שזה בערך הגיל שלהן. ילדים בחינוך ביתי לא ממש מחלקים ילדים לפי הגיל שלהם, אלא לפי ה"כימיה" ותחומי העניין, ואין הבדל גדול מבחינתם בין 10 ל-12. רק בבית הספר יש ממש ניתוב לבני אותו השנתון.
בקיצור, לי נראה שיש לך ילדה נפלאה. תיהני מכל רגע!
לגבי החברותיות בנופש - איזה יופי! לדעתי זה סימן שהכל מצויין בתחום הזה, כרגע, וכל מה שאת עושה ממלא את צרכיה.
התרשמתי שלילדה שלך יש פה, ואם היא צריכה יותר חברים או מפגשים, היא בהחלט תגיד לך! לכן, כל עוד היא לא תובעת יותר (אלא, במובן מסוים, פחות), לא נראה לי שנדרש שינוי בתחום זה.
העיקר הוא להקשיב לילדה, כשהיא מביעה את צרכיה, ולדעת שמה שנכון להיום, לא בהכרח יהיה נכון למחר. זה הכל.
לגבי להתחנן בפניה שלא תלמד - השתמשתי במילה המוגזמת להתחנן בכדי לבטא את המצב שבו היא מבקשת ללמוד אנגלית\חשבון\ ערבית ועוד, ואנחנו כל הזמן אומרים לה: "את לא צריכה לדעת את זה בגילך"
האמת, חבל. לדעתי, אין דבר שהיא "לא צריכה לדעת בגילה". אם זה מעניין אותה - אז היא צריכה לדעת... כי היא מתעניינת! אם יש אפשרות ללמד אותה, אחלה. כדאי להיענות לבקשות שלה. כאמור, יש לכם ילדה מאוד מפותחת, מחוננת (אני כותבת בזהירות), סקרנית, רוצה לדעת וללמוד. עכשיו הזמן. עכשיו היא סופגת הכל מצויין, ומה שהיא לומדת עכשיו מתוך עניין וסקרנות אמיתיים - גם יישאר. לי זה נשמע מעולה. חבל לעצור אותה.
מה שכן, זה גם עניין של פרשנות:
נגיד, מה זה "ללמוד אנגלית?" מה זה "אני רוצה ללמוד אנגלית"? זו לשון הבקשה שלה?
אם כן, אני ממש לא רואה מה הבעיה.
הרי היא לא מתכוונת לזה שתשלחו אותה עכשיו לכיתת תיכון שבה היא תשב ותלמד שיעורי אנגלית עם המורה לאנגלית, כיתה של 40 ילדים, תוכנית משרד החינוך, בחינות וציונים. נכון?
היא אומרת משהו כללי.
אז מה רע. הבחירה מה ללמד היא שלכם. אפשר ללמד אותה כמה מלים. אפשר מספרים. אפשר שירים, בכיף. אפשר ללמד אותה את המשפטים הראשונים, לנהל שיחה נחמדה: שלום, בוקר טוב, מה שלומך? מה שמך? שמי כך וכך. בת כמה את? איפה את גרה? וכדומה. מה רע? זה יכול להיות משחק נחמד, עד שנמאס לה. לא מוכרחים ישר לקפוץ ולדמיין ש"ללמוד אנגלית" פירושו עד יום שלישי הבא לדעת אנגלית שוטפת ולקרוא את שייקספיר במקור...
כך כל נושא אחר. כל נושא הוא בסך הכל תווית. מה נכנס מתחת לתווית זה מה שאתם מכניסים ומה שהיא מבקשת.
למה היא רוצה ללמוד ערבית? כי פגשה ערבים ורצתה לתקשר איתם יותר? מצויין. מה רע בזה? ומי יודע כמה זמן זה יחזיק מעמד?
לדעתי, זה לא בא על חשבון חברה כי היא לא מעוניינת בעוד חברה. וכן, יש דבר כזה יותר מדי חברה, לילד שלא רוצה.
לגבי פעילות גופנית: את זה את קובעת. אתם ההורים קובעים מתי יוצאים החוצה ומשחקים, רצים, קופצים ומטפסים. כשיוצאים. ואפשר לרוץ וללמוד באותו זמן (בדוק...) (-: וגם לרכב על אופניים.
זה לא חייב לבוא "על חשבון".
ולגבי גיל החברים בחנ"ב, האם את עומדת מאחורי הטענה שלא כל ילד זקוק בהכרח לחברה בת גילו ?
בהחלט בהחלט! וזה גם תלוי בילד, ובגיל הילד. למשל, בגיל שלוש מעט מאוד ילדים זקוקים לחברה של בני שלוש. ממש ההיפך הוא הנכון. לעומת זאת, בגיל 12 ילדות מאוד שמחות בחברה של בנות 10-14, שזה בערך הגיל שלהן. ילדים בחינוך ביתי לא ממש מחלקים ילדים לפי הגיל שלהם, אלא לפי ה"כימיה" ותחומי העניין, ואין הבדל גדול מבחינתם בין 10 ל-12. רק בבית הספר יש ממש ניתוב לבני אותו השנתון.
בקיצור, לי נראה שיש לך ילדה נפלאה. תיהני מכל רגע!
לבטים בנושאים חברתיים
תודה בשמת, זה מה שהייתי צריכה לשמוע (לקרוא).
ואם היא צריכה יותר חברים או מפגשים, היא בהחלט תגיד לך!
זה נכון, אני מקוה שלא יהיה קשה למצוא כאלה לאחר שהקשרים נותקו, אבל זו לא סיבה לשמור על קשרים עכשיו. דיה לצרה בשעתה.
ואם היא צריכה יותר חברים או מפגשים, היא בהחלט תגיד לך!
זה נכון, אני מקוה שלא יהיה קשה למצוא כאלה לאחר שהקשרים נותקו, אבל זו לא סיבה לשמור על קשרים עכשיו. דיה לצרה בשעתה.